אורם ביגלנד קלארקאנגלית: Orme Bigland Clarke;‏ 8 באוקטובר 1880 - 31 במרץ 1949) היה משפטן וקצין בצבא הבריטי. עם תומה של מלחמת העולם הראשונה הוטלה על קלארק המשימה לנסח במהירות את המערכת המשפטית של המנדט הבריטי על פלשתינה ובכך הניח את היסודות למערכת משפט מודרנית שהונהגה בארץ תחת מערכת המשפט העות'מאנית.

אורם קלארק
501px-Major Orme Clarke.jpg
לידה 8 באוקטובר 1880 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במרץ 1949 (בגיל 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קולג' מגדלן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

קלארק נולד בכלכותה ובגיל 25 נשא לאישה את אלפרידה רוזוולט, נכדתו של ג'יימס אלפרד רוזוולט[1], דודו של נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט.
הוא למד משפטים באוניברסיטת אוקספורד, הוסמך לעריכת דין בשנת 1906 ועבד עבור התובע הכללי של בריטניה סר ג'ון סיימון במשך כשמונה שנים. בשנת 1914, ככל הנראה בהמלצתו של סיימון, מונה קלארק ליועץ המשפטי של השער הנשגב של קונסטנטינופול. במהלך עבודתו שם ייעץ למשרד בנושאי מודרניזציה של מערכת המשפט הטורקית, עבודה שנקטעה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1915, לאחר תקופה קצרה עם משפחתו בניו יורק, חזר קלארק לבריטניה כדי להתגייס למאמץ המלחמתי. הוא הוצב ביחידת ארטילריה בצרפת והוצב מחדש במהלך המלחמה בקהיר, שם שירת עד לתום הקרבות בשנת 1918. משנכנסה לתוקפה הפסקת האש ובשיחות השלום החלו מסתמנים גבולות חלוקת המנדטים במזרח התיכון, עלה הצורך במשפטן שינסח במהרה מעין 'חוקה' או מערכת משפטית בארץ ישראל. מאחר שהכוחות בפיקודו של גנרל אלנבי גירשו את הטורקים מפלשתינה, השטח היה למעשה תחת כיבוש צבאי, ומשימת הסדרת המערכת המשפטית הוטלה על הצבא. קלארק, שהיה אז בדרגת רב-סרן, היה האדם בעל הניסיון הרלוונטי באזור, והוא הועבר באופן מיידי לירושלים והחל לעבוד על הפרויקט.

לפי חוקר המשפט הישראלי נתן ברון, קלארק עמל בתנאים קשים, לבדו, מבלי שיוכל להתייעץ עם אף גוף או אדם, והשלים את המשימה בתוך חודשים בודדים[2]. משרדו של קלארק בירושלים היה ממוקם במגרש הרוסים, על קרקע שנמכרה לכתר הבריטי על ידי השלטון החדש במוסקבה לאחר מהפכת 1917. במתחם זה קבע קלארק את משכנו של בית המשפט העליון, ושם הוא נותר עד לחנוכתו של המשכן החדש בשנת 1992. קלארק הגדיר את ערכאות המשפט, ייסד את החלוקה האזורית של בתי המשפט ומינה שופטים בכל רחבי הארץ, תוך הקפדה על מתן ייצוג לקהילות היהודיות, הערביות והבריטיות.

בספטמבר 1918 הכריעו אותו דיכאונות ועומס העבודה ובריאותו החלה מתרופפת. הוא התפטר משירות לאחר שלקה במלריה וחזר לביתו שבאנגליה. בשנת 1921 הוענק לו תואר אצולה בשל 'תרומתו הגדולה למנהל המשפטי בטריטוריות הכבושות'. את המשך הקריירה שלו העביר במשרד האוצר הבריטי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה