אח"י קשת (סער 4.5)
אח"י קשת היא ספינת סער ישראלית מסדרת סער 4.5. היא הושקה בתחילת שנת 1982 בתור הספינה השנייה מדגם נושב (לאחר אח"י רומח), נמסרה לחיל הים ב- 1 במאי 1982 ולאחר כחודשיים השתתפה במלחמת שלום הגליל. בהמשך הוסבה לדגם נירית. היא מהווה חלק מהצי הישראלי מאז 1982.[1][2]
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | ספינת טילים |
| צי | חיל הים הישראלי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | סער 4.5 נושב |
| סדרה קודמת | סער 4 |
| סדרה עוקבת | סער 5 |
| אוניות בסדרה | אח"י רומח (סער 4.5), אח"י קשת |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | מספנות ישראל |
| הושקה | 1982 |
| תקופת הפעילות | 1 במאי 1982 – בשירות פעיל (42 שנים) |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 488 טון |
| אורך | 61.7 מטר |
| רוחב | 7.6 מטר |
| מהירות | 31 קשר |
| גודל הצוות | 56 קצינים וחוגרים |
| טווח שיוט |
5,600 ק"מ ב-31 קמ"ש 2,800 ק"מ ב-56 קמ"ש |
| הנעה | 4 מנועי דיזל מתוצרת חברת MTU מדגם 538 בעלי הספק של 3380 כ"ס. |
| חימוש |
8 טילי ים-ים הרפון 6 טילי ים - ים גבריאל משופרים 16 טילי קרקע-אוויר ברק 1 תותח ימי אוטו מלרה 76 מ"מ 2 או 4 מקלעים כבדים M2 בראונינג בקליבר 0.5 אינץ' (12.70 מ"מ) 2 מקלעים בקליבר 12.7 |
  | |
בנייה עריכה
ספינות מסדרת סער 4.5 הן גרסה מוגדלת של סדרת סער 4.[3] היא ארוכה יותר ולכן נושאת חימוש מוגבר.
אח"י קשת נבנתה במספנות ישראל בחיפה והושקה שם בתחילת 1982.[1][2]
מידות עריכה
אורך הספינה הוא 61.7 מטרים והשוקע שלה הוא 2.5 מטרים (8 רגל 2 אינץ').[4] יש לה ספון יחיד, מבנה עליון קצר שנמצא מעל מרכז הסיפון. תפוסת העומס המלאה היא 488 טון.[1][2]
ההספק הכולל של המנועים הוא 16,000 כ"ס (12,000 קילוואט).[1][4] אח"י קשת מונעת בעזרת ארבעה מנועי דיזל MTU 16V538 TB93. המהירות המרבית שלה היא 31 קשר; הטווח הפלגה הוא 3,000 מיל ימי (5,600 קילומטרים; 3,500 מיל) במהירות של כ-17 קשר (31 קמ"ש; 20 מייל לשעה) ו-1,500 מיל ימי (2,800 קילומטרים; 1,700 מיל) ב 30 קשר (56 קמ"ש; 35 מייל לשעה).[3][5]
חימוש עריכה
החימוש העיקרי הוא טילים: שני משגרים שעליהם 8 טילי הרפון אמריקאיים נגד אוניות, שניהם מוקמים מאחורי המבנה העל. מאחוריהם עומדים שישה משגרים בודדים של טילי גבריאל סימן 2 מתוצרת ישראל.[4] בנוסף מותקנים בספינה שני משגרי ברק 1 גם הם מתוצרת ישראל המכילים 16 טילים המשוגרים לטווח של עד 10 קילומטרים (6.2 מיל), מה שהופך את החימוש זהה לזה שבאח"י חץ.[1][2]
החימוש המשני מורכב מתותח אוטו מלרה 76 מ"מ, הממוקם מאחור בצריח מסתובב.[5][1] הספינה חמושה גם בשני תותחי 20 מ"מ אורליקון ועמדות עבור מקלעי M2 בראונינג (אחד כפול או ארבעה). בחרטום חמושה הספינה במערכת נשק הגנתי, Phalanx CIWS.[3][4]
מפקדי הספינה עריכה
| מפקדי אח"י קשת | |||||
| דרגה ושם | תקופת כהונה כמפקד הספינה | פעילות | תמונה | ||
| בני חזן | 1982 - 1983 |  | |||
| שחר אהרון | מאוקטובר 1982 עד אוגוסט 1983 |  | |||
| גיורא ירדני | אוגוסט 1983 עד מאי 1984 |  | |||
| מיכאל גנור | מאי 1984 עד אוקטובר 1985 |  | |||
| יוחאי בן יוסף | פברואר 1986- מאי 1987 |  | |||
| אלי גליקמן | מאי 1987 - יוני 1988 |  | |||
| אריה נגלר | יוני 1988- ספטמבר 1989 | ||||
| יהודה סיסו | נובמבר 1989- אפריל 1991 |  | |||
| בן ציון דעבול | אפריל 1991 עד יולי 1992 |  | |||
| אריה מגד | יולי 1992 - אוגוסט 1993 | ||||
| ירון לוי | אפריל 1995 – אוגוסט 1997 | ||||
| סמי צמח | אוגוסט 1997 – מאי 1999 |  | |||
| אורי שמרוני | מאי 1999 – נובמבר 2000 | ||||
| עידו גילדור | נובמבר 2000 – אוגוסט 2001 | ||||
| גיל רינת | אוגוסט 2001 – אוקטובר 2003 | ||||
| אסף בונה | אוקטובר 2003 – אוגוסט 2006 | ||||
| ללא מפקד | אוגוסט 2006 – יולי 2007 | שיפוץ והסבה ל"נירית" נצ"ל | |||
| יריב אביטל | ספטמבר 2006 – יוני 2008 | ||||
| אבי אבסקר | יוני 2008 – אוגוסט 2009 |  | |||
| שרון תם | אוגוסט 2009 – יולי 2010 | ||||
| איתן פז | יולי 2010 – ינואר 2013 | ||||
| סטיבן גורדון | ינואר 2013 - אוגוסט 2014 |  | |||
| יונתן קודיש | אוקטובר 2014 - יוני 2016 |  | |||
| דור דבירי | אוגוסט 2016 - אפריל 2018 |  | |||
| עומר כרמי | אפריל 2018 - נובמבר 2018 | ||||
| אמיר יניב | נובמבר 2018 -ספטמבר 2020 |  | |||
| גיא עזרא | אוקטובר 2021 - פברואר 2022 |  | |||
| דן קרוביארסקי | פברואר 2022-יוני 2023 | ||||
| יוני 2023 | |||||
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 Saunders, Stephen (2004). Jane’s Fighting Ships 2004-2005. London: Jane’s Information Group Ltd. p. 355. ISBN 0-7106-2623-1.
- ^ 1 2 3 4 Saunders, Stephen (2009). Jane’s Fighting Ships 2009-2010. London: Jane’s Information Group Ltd. p. 385. ISBN 0-7106-2888-9.
- ^ 1 2 3 Gardiner, Robert; Chumbley, Stephen (1996). Conway’s All The World’s Fighting Ships 1947-1995. Annapolis: Naval Institute Press. p. 193. ISBN 1557501327.
- ^ 1 2 3 4 Faulkner, Keith (2004). Jane’s Okręty Wojenne Przewodnik Encyklopedyczny (בפולנית). Poznań: Zysk i S-ka. p. 330. ISBN 83-7298-588-X.
- ^ 1 2 Sharpe, Richard (1989). Jane’s Fighting Ships 1989-90. London: Jane’s Defence Data. p. 285. ISBN 0-7106-0886-1.