שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין

שיכוני המגורים בסגנון המודרניסטי בברלין הם שורה של שכונות דיור ציבורי גדולים שנבנו בין השנים 1913–1934 בשכונות ההיקפיות של ברלין. שיכונים אלו מהווים דוגמה בולטת של האדריכלות המודרנית והסגנון הבינלאומי, שהתעצב בשנים אלו במערב אירופה והשפיע השפעה מכרעת על אדריכלות במאה העשרים. שישה מהשיכונים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית.

שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 2, 4
שטח האתר 88.1 הקטאר
שטח אזור החיץ 258.5 הקטאר
מידע
עיר ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
קואורדינטות 52°26′54″N 13°27′00″E / 52.448333°N 13.45°E / 52.448333; 13.45
(למפת ברלין רגילה)
 
שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

בתקופת רפובליקת ויימאר, בעת שברלין הייתה מרכז אמנותי, תרבותי ומדעי חשוב, החליטה העירייה - שנשלטה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית - לקדם בנייה של דיור ציבורי בהיקף רחב, במטרה לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה דיור איכותי, נגיש, מואר והיגייני. הבנייה החלה לפני מלחמת העולם הראשונה, והפרויקט כולו הגיע לסיומו עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 והקמת הרייך השלישי.

אדריכלות

עריכה

האדריכלים העיקריים שהתוו את התכנון היו ברונו טאוט, אדריכל, מתכנן ותאורטיקן יליד קנינגסברג, ומרטין וגנר, אדריכל העיר ברלין. בין האדריכלים שהשתתפו בעיצוב הבתים ניתן למנות את ולטר גרופיוס, מנהל בית הספר באוהאוס ומהחשובים באדריכלי התקופה. תכנון השכונות המודרניסטי מושפע ממודל עיר הגנים - בנייה לא צפופה, שטחים פתוחים "טבעיים" גדולים וניסיון ליצור קהילה, אך ללא היצמדות לעקרונות של מפתח השיטה אבנעזר הווארד. המבנים עצמם אופייניים ברובם לסגנון הבינלאומי: פשטות צורנית; חזית נקיה מעיטורים וקישוטים; משחק הנפחים מתמקד באלמנטים השימושיים: החלונות, המרפסות וחדרי המדרגות. חומר הבניה העיקרי הוא בטון, שנחשב בתחילת התקופה לחידוש טכנולוגי. עם זאת, בניגוד לתפיסה הפוריסטית ששלטה באדריכלות המודרנית בין שתי מלחמות העולם והכתיבה שימוש כמעט בלעדי בצבע לבן או מונוכרומטי, תכנון השיכונים כלל שימוש עשיר בגוונים שונים, בהתאם לתפיסתו של האדריכל ברונו טאוט[1]. הפרויקטים נחשבים לדוגמה מרכזית ובולטת של האדריכלות המודרניסטית ושל הסגנון הבינלאומי.

מקבילה ישראלית דומה לפרויקטים ניתן למצוא במעונות עובדים שתכנן האדריכל אריה שרון בתל אביב.

הפרויקטים

עריכה
שם הפרויקט זמן הבניה מתכנן אדריכלים תמונה
Gartenstadt Falkenberg 1913–1916 ברונו טאוט ברונו טאוט

היינריך טסנאו

 
Siedlung Schillerpark 1924–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

מקס טאוט

האנס הופמן

 
Großsiedlung Britz 1925–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

מרטין וגנר

 
Wohnstadt Carl Legien 1928–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

פרנץ הילינגר

 
Weiße Stadt 1929–1931 מרטין וגנר

אוטו רודולף סלויסברג

אוטו רודולף סלויסברג

ברונו ארנדס

ויליאם בונינג

 
Großsiedlung Siemensstadt 1929–1934 מרטין וגנר

האנס שרון

האנס שרון

ולטר גרופיוס

אוטו ברטנינג

פרד פורבט

הוגו הרינג

פאול רודולף הנינג

 

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פולינה לוין, הצבע באדריכלות הישראלית - מקורותיו וכיווני התפתחותו כיום, אוריינות חזותית, רסלינג, 2010, עמ' 105