שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
שיכוני המגורים בסגנון המודרניסטי בברלין הם שורה של שכונות דיור ציבורי גדולים שנבנו בין השנים 1913–1934 בשכונות ההיקפיות של ברלין. שיכונים אלו מהווים דוגמה בולטת של האדריכלות המודרנית והסגנון הבינלאומי, שהתעצב בשנים אלו במערב אירופה והשפיע השפעה מכרעת על אדריכלות במאה העשרים. שישה מהשיכונים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית.
אתר מורשת עולמית | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
מידע | |||||||
עיר | ברלין | ||||||
מדינה | גרמניה | ||||||
קואורדינטות | 52°26′54″N 13°27′00″E / 52.448333°N 13.45°E | ||||||
היסטוריה
עריכהבתקופת רפובליקת ויימאר, בעת שברלין הייתה מרכז אמנותי, תרבותי ומדעי חשוב, החליטה העירייה - שנשלטה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית - לקדם בנייה של דיור ציבורי בהיקף רחב, במטרה לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה דיור איכותי, נגיש, מואר והיגייני. הבנייה החלה לפני מלחמת העולם הראשונה, והפרויקט כולו הגיע לסיומו עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 והקמת הרייך השלישי.
אדריכלות
עריכההאדריכלים העיקריים שהתוו את התכנון היו ברונו טאוט, אדריכל, מתכנן ותאורטיקן יליד קנינגסברג, ומרטין וגנר, אדריכל העיר ברלין. בין האדריכלים שהשתתפו בעיצוב הבתים ניתן למנות את ולטר גרופיוס, מנהל בית הספר באוהאוס ומהחשובים באדריכלי התקופה. תכנון השכונות המודרניסטי מושפע ממודל עיר הגנים - בנייה לא צפופה, שטחים פתוחים "טבעיים" גדולים וניסיון ליצור קהילה, אך ללא היצמדות לעקרונות של מפתח השיטה אבנעזר הווארד. המבנים עצמם אופייניים ברובם לסגנון הבינלאומי: פשטות צורנית; חזית נקיה מעיטורים וקישוטים; משחק הנפחים מתמקד באלמנטים השימושיים: החלונות, המרפסות וחדרי המדרגות. חומר הבניה העיקרי הוא בטון, שנחשב בתחילת התקופה לחידוש טכנולוגי. עם זאת, בניגוד לתפיסה הפוריסטית ששלטה באדריכלות המודרנית בין שתי מלחמות העולם והכתיבה שימוש כמעט בלעדי בצבע לבן או מונוכרומטי, תכנון השיכונים כלל שימוש עשיר בגוונים שונים, בהתאם לתפיסתו של האדריכל ברונו טאוט[1]. הפרויקטים נחשבים לדוגמה מרכזית ובולטת של האדריכלות המודרניסטית ושל הסגנון הבינלאומי.
מקבילה ישראלית דומה לפרויקטים ניתן למצוא במעונות עובדים שתכנן האדריכל אריה שרון בתל אביב.
הפרויקטים
עריכהשם הפרויקט | זמן הבניה | מתכנן | אדריכלים | תמונה |
---|---|---|---|---|
Gartenstadt Falkenberg | 1913–1916 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
היינריך טסנאו |
|
Siedlung Schillerpark | 1924–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
מקס טאוט |
|
Großsiedlung Britz | 1925–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
מרטין וגנר |
|
Wohnstadt Carl Legien | 1928–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
פרנץ הילינגר |
|
Weiße Stadt | 1929–1931 | מרטין וגנר
אוטו רודולף סלויסברג |
אוטו רודולף סלויסברג
ברונו ארנדס ויליאם בונינג |
|
Großsiedlung Siemensstadt | 1929–1934 | מרטין וגנר
האנס שרון |
האנס שרון
אוטו ברטנינג פרד פורבט פאול רודולף הנינג |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מידע על השיכונים באתר של UNESCO
הערות שוליים
עריכה- ^ פולינה לוין, הצבע באדריכלות הישראלית - מקורותיו וכיווני התפתחותו כיום, אוריינות חזותית, רסלינג, 2010, עמ' 105