קלינינגרד

עיר נמל לחוף הים הבלטי, מובלעת רוסית בין פולין לליטא
(הופנה מהדף קניגסברג)

קלינינגרדרוסית: Калининград) היא עיר נמל לחוף הים הבלטי ובירתו של מחוז קלינינגרד, מובלעת רוסית בין פולין לבין ליטא. שטחה של העיר 215.7 קילומטר רבוע והיא מאכלסת כ-460,000 תושבים (2016). העיר הייתה סגורה לתיירים עד 1989, ושימשה עיר אסטרטגית צבאית, עקב קרבתה לנמל היחיד באזור שאינו קופא בחורף.

קלינינגרד
Калининград
סמל קלינינגרד
סמל קלינינגרד
סמל קלינינגרד
דגל קלינינגרד
דגל קלינינגרד
דגל קלינינגרד
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
אובלסטי מחוז קלינינגרדמחוז קלינינגרד מחוז קלינינגרד
ראש העיר יורי סבנקו
תאריך ייסוד 1255
על שם מיכאיל קלינין עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 215.7 קמ"ר
גובה 4.8 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 489,735 (2023)
קואורדינטות 54°44′N 20°29′E / 54.733°N 20.483°E / 54.733; 20.483
אזור זמן UTC +2
http://www.klgd.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה מהאוויר של הקתדרלה העתיקה בעיר

בעבר הייתה קלינינגרד ידועה בעיקר בשם הגרמני קניגסברגגרמנית: Königsberg, ‏האזנה‏) וכן בשם הפולני קרולבייץ (Królewiec) והליטאי קרליאוצ'יוס (Karaliaučius). היא הייתה בירת המחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה, לפני כן בירת דוכסות פרוסיה ולפני כן בירת מדינת פרוסיה של המסדר הטווטוני הגרמני. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה (1944) הופצצה קניגסברג על ידי חיל האוויר הבריטי וחלקים גדולים ממנה נחרבו. לאחר כיבושה על ידי הצבא האדום ב-1945 גורשה כל אוכלוסייתה הגרמנית-פרוסית, כ-550,000 נפש, לשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה - מזרח גרמניה מ-1949, והוחלפה באוכלוסייה רוסית שמנתה כ-600,000 נפש.

גאוגרפיה

עריכה

קלינינגרד ממוקמת בשפך הנהר פרגוליה, הנשפך ללגונה של הוויסלה. מן הנמל יכולות הספינות להגיע למפרץ גדנסק ולים הבלטי דרך הלגונה של הוויסלה ומצר בלטיסק.

היסטוריה

עריכה
  ערך מורחב – מדינת המסדר הטווטוני

קניגסברג (בגרמנית הר המלך) נוסדה בשנת 1255 על ידי מלך בוהמיה אוטוקאר השני, שבא לעזרת האבירים הטווטונים במהלך כיבוש פרוסיה, שהוסווה כניסיון לנצר את האוכלוסייה הפגנית, ולכן היה קרוי מסעות הצלב הצפוניים. במשך כמה עשרות שנים הכניע המסדר הטווטוני בעזרת אבירים ממערב אירופה את העמים הבלטים, שהפכו בסופו של דבר לגרמנים. עם זאת, השפה הבלטו־פרוסית השתמרה עד המאה ה-18.

קניגסברג הייתה בירת "סמביה", אחד מארבעה מחוזות הכנסייה של פרוסיה על פי החלוקה מ-1243, שנקבעה על ידי נציג האפיפיור ויליאם ממודנה. נבנתה בה קתדרלה (Königsberger Dom), ו"אדלברט מפראג" נקבע בה כקדוש הראשי. קניגסברג הייתה חברה בברית ההאנזה ונמל חשוב לפרוסיה, ולליטא.

כתוצאה ממלחמה בת 13 שנים בין המסדר לכתר הפולני, נחתם הסכם טורון השני ועל פיו מדינת המסדר הפכה לדוכסות פרוסיה תחת שלטון הכתר הפולני.

דוכסות פרוסיה

עריכה

יחד עם תהליך החילוניות שעבר על שטחי המסדר (1525), אלברכט פון ברנדנבורג-אנסבך, אחרון מפקדי המסדר הטווטוני, התפטר מתפקידו, המיר את דתו לנצרות פרוטסטנטית, ובהסכם עם זיגיסמונד הראשון מלך פולין קיבל את התואר דוכס פרוסיה. ההסכם כלל את הקמת דוכסות פרוסיה שבירתה קניגסברג תחת שלטונו של אלברכט, דוכסות הכפופה לממלכת פולין.

קניגסברג התפתחה והפכה לעיר הגדולה ביותר בדוכסות פרוסיה, שעתה הייתה חלק מחבר העמים הפולני-ליטאי ונהנתה מאוטונומיה ניכרת, פרלמנט נפרד, וזכות למטבע נפרד.

אנה מפרוסיה, בתו של אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה (שלט 1568-1618) נישאה ליוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג. נישואין אלה איפשרו ליוהאן זיגיסמונד לספח את דוכסות פרוסיה כשחמיו נפטר ב-1618. מכאן ואילך נשלטה פרוסיה על ידי האלקטורים של ברנדרבורג.

בתקופה הזו קניגסברג הפכה גם למוקד הראשון של ספרות ליטאית כתובה. בשנת 1653 הודפס בה הדקדוק הראשון של השפה הליטאית, אשר נכתב על ידי דניאל קליין.

ברנדנבורג-פרוסיה והאימפריה הגרמנית

עריכה

על פי הסכם שנחתם בשנת 1660 השתחרר בית הוהנצולרן מהכפיפות למלך פולין עד שהשושלת תיכחד (מה שקורה בפועל רק ב-1918), ובמקרה זה פרוסיה הייתה אמורה לחזור לשלטון המלך הפולני. בטקס ההכתרה שנערך בקניגסברג בשנת 1701 הפכו בני הוהונצלורן להיות מלכי פרוסיה, עצמאיים סוף סוף משלטון המלך הפולני, וב-1795 תחת שלטון נפוליאון, פרוסיה עזבה את הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית. קניגסברג הייתה בירת מחוז פרוסיה מחוץ לגבולות הרשמיים של הקונפדרציה הגרמנית (Deutscher Bund) בשנים 18151866, עד איחוד גרמניה, שאז נכללה באימפריה הגרמנית (1871).

קניגסברג הפכה מרכז לחינוך כאשר נוסדה אוניברסיטת אלברטינה בשנת 1544 על ידי אלברכט פון ברנדנבורג-אנסבך. קניגסברג הייתה עיר הולדתו של המתמטיקאי הידוע כריסטיאן גולדבך (1690) וביתו של הפילוסוף עמנואל קאנט. ב-1736 המתמטיקאי לאונרד אוילר השתמש בצורה בה מסודרים הגשרים והאיים של קניגסברג כבסיס לבעיית 7 הגשרים של קניגסברג, שהובילה לפיתוח תורת הגרפים.

קניגסברג שגשגה כבירת מזרח פרוסיה. ב-1860 הושלמה מסילת הברזל שחיברה את ברלין עם סנקט פטרבורג, והפכה את קניגסברג למרכז מסחרי חשוב.

רפובליקת ויימאר

עריכה

יצירת הפרוזדור הפולני לים הבלטי אחרי מלחמת העולם הראשונה ניתקה את מזרח פרוסיה מיתר גרמניה. האוסטמסה (Ostmesse, יריד מזרח אירופה) שנערך כל שנה החל ב-1920 בגני ה"טירגרטן" נועד לפצות על המרחק הגאוגרפי שהגביל את ההתפתחות הכלכלית של מזרח פרוסיה ובירתה קניגסברג. בשנת 1921 החל לפעול נמל תעופה "דבאו" והחלו טיסות סדירות למוסקבה, ריגה וברלין. ב-1929 הורחבה קניגסברג כשאוחדה עם חלק מהפרברים שסבבו אותה.

הרייך השלישי

עריכה

ב-1932 סילק הקנצלר פרנץ פון פאפן את ממשלתה החוקית של פרוסיה בראשות אוטו בראון והגאולייטר אריך קוך החליף את הממשל המקומי בין 1933 ל-1945.

קניגסברג הופצצה על ידי חיל האוויר המלכותי הבריטי באוגוסט 1944. חלקים מהאוכלוסייה הגרמנית נמלטו מפני התקדמות הצבא האדום בתחילת 1945, אך חלקם חזרו לאחר שהעיר נכנעה ב-9 באפריל 1945 במהלך מבצע פרוסיה המזרחית. עם זאת, כל התושבים הגרמנים שנותרו בעיר בסוף המלחמה, כ-200,000 איש מתוך אוכלוסייה מוערכת של 316,000 שלפני המלחמה, גורשו בכוח או נהרגו על ידי הסובייטיים בשנים 1945–1949. רבים מתו הן ברעב במהלך השלבים האחרונים של המלחמה והמחסור שנבע ממנה, והן במהלך הגירוש הסובייטי.

רבים מהפליטים והמגורשים הצטרפו לארגון "הטריטוריות של מזרח פרוסיה" (Landsmannschaft Ostpreussen, ארגון שמטרתו להחזיר את מזרח פרוסיה לגרמניה), בעוד שתושבים רבים אחרים התפזרו ברחבי העולם. במוזיאון העיר של דואיסבורג יש אוסף קטן העוסק בהיסטוריה של קניגסברג, אף שרוב המסמכים ההיסטוריים אבדו בתקופת השלטון הקומוניסטי, בשל הניסיון הקומוניסטי לשכתב את ההיסטוריה ולטעון כי קניגסברג הייתה שטח סלאבי.

ברית המועצות והפדרציה הרוסית

עריכה

העיר סופחה לברית המועצות וב-1946, לאחר מותו של נשיא ברית המועצות מיכאיל קלינין, שונה שמה לקלינינגרד.

אירוע בולט התרחש ב-1948 עת תוך שלושה חודשים הועמסו 40,000 נפש ממוצא גרמני על 21 משלוחים וגורשו מקלינינגרד[דרוש מקור], בהוראה ישירה של סטלין, לשטחה של מה שכעבור שנה תהיה מזרח גרמניה. כתוצאה מכך, אלפי ילדים גרמנים שנותרו יתומים ונטושים לאחר הגירוש, מתו בשטח הכיבוש הסובייטי במזרח גרמניה. בסופו של דבר, מסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945 ועד תחילת 1950, גורשו או נמלטו כל התושבים הגרמנים של העיר.

במהלך המלחמה הקרה הייתה קלינינגרד נמל צבאי חשוב, והשליש הצפוני של מזרח פרוסיה, שהפך לחלק מרוסיה בשם "קלינינגרד אובלסט" של ברית המועצות, היה סגור למבקרים.

בתחילת שנות ה-90, עם פירוק ברית המועצות, הפכו ליטא ובלארוס למדינות עצמאיות, דבר שהפך את מחוז קלינינגרד למובלעת רוסית. בשנת 2004 התקבלו פולין וליטא כחברות באיחוד האירופי, כך שהמחוז כולו היה מוקף על ידי מדינות האיחוד האירופי. עקב כך הוגדרו הסדרי נסיעה מיוחדים לתושבי האזור. במחוז פעלה חברת התעופה ק.ד. אוויה אשר הקלה על המעבר מהמובלעת ואליה, אך חברה זו פשטה את הרגל בסתיו 2009.

לאחר התמוטטות ברית המועצות נערך דיון האם להחזיר לעיר את שמה הקודם, כפי שנעשה בערים אחרות ברוסיה כדוגמת סנקט פטרבורג והעיר טבר, שגם שמה שונה ל"קלינין" בתקופה הסטליניסטית. לאחר דיונים הוחלט להשאיר את השם קלינינגרד לפחות למשך השנים הקרובות. עם זאת, פרסומות של חברות תיירות מקומיות נוהגות להשתמש בשם "קניג" (צורה רוסית מקוצרת של קניגסברג) לעיר.

בעיר נמצאת המפקדה הראשית של הצי הבלטי של רוסיה. בקיץ 2018 העיר אירחה ארבעה משחקים בשלב הבתים במונדיאל 2018, לאחר שנחנך בה אצטדיון קלינינגרד החדש.[1]

בעיר פועלת האוניברסיטה הפדרלית הבלטית.

תחבורה

עריכה

את העיר משרת נמל התעופה חרברובו הנמצא במרחק של כ-24 קילומטרים צפונית לעיר ומציע בעיקר טיסות לערים מרכזיות ברוסיה וביתר מזרח אירופה.

ספורט

עריכה

בעיר משחקות כמה קבוצות ספורט כשהחשובה שבהן היא קבוצת הכדורגל בלטיקה קלינינגרד, המתמודדת בליגת הכדורגל הלאומית המארחת את משחקיה באצטדיון קלינינגרד המכיל 35,000 מושבים (בעבר אירחה את משחקיה אצטדיון בלטיקה קלינינגרד המכיל 14,660 מושבים). קלינינגרד היא אחת מהערים המארחות במונדיאל 2018.[2]

בשנים 20062013 קבוצת כדורעף הנשים דינמו ינטאר ייצגה את העיר באליפות רוסיה בכדורעף נשים והיכל הבית שלה ינטארני המכיל 7,000 מושבים משמש כמגרש הבית של נבחרת רוסיה בכדורעף.

בעבר ייצגו את העיר מועדוני כדורגל אחרים כדוגמת וסט קלינינגרד, "בלטיקה-2", אך אלה היו קבוצות חובבניות.

בתחום הרוגבי העיר הייתה מיוצגת על ידי "וסט-זבזדה" שזכתה בגביע הרוסי ברוגבי בעונת 1994 והתמודדה בצמרת אליפות רוסיה ברוגבי בשנים 1994–1995.

בעיר ובמחוז כמה מועדוני הוקי קרח ובנדי ומאז יוני 2014 פועלת בה ליגת ההוקי האזורית של קלינינגרד (ברוסית: «Калининградская региональная хоккейная лига» ,КРХЛ).

מנובמבר 2013 יש בעיר גם מועדון פוטבול מקצועני שהתמודד בליגת הפוטבול האמריקאי.[3][4]

יהודים בקניגסברג

עריכה
  ערך מורחב – קהילת יהודי קניגסברג
 
בית הכנסת המרכזי של קלינינגרד

יהודים החלו להתיישב בקניגסברג החל מסוף המאה ה-17, ובמחצית המאה ה-18 כבר הייתה בקניגסברג קהילה יהודית מבוססת. רבים מתושביה היהודים של קניגסברג למדו באוניברסיטה של עיר זו והתערו בחיי התרבות הגרמנים. לקראת סוף המאה ה-18 הפכה קניגסברג למרכז ההשכלה היהודי השני בחשיבותו אחרי ברלין ויצא בה לאור העיתון העברי "המאסף". גם אבי תנועת המוסר, רבי ישראל מסלנט, חי בעיר בשנותיו האחרונות ונפטר בה.

בקניגסברג היה כנראה בית דפוס גדול ועתיק למדי, ייתכן שבבעלות יהודית. יואל משה סלומון למד כאן את מלאכת הדפוס בנעוריו. ספרים רבים וייחודיים הודפסו בקניגסברג, כולל ספרים מראשוני החסידות כמו כתבי המגיד ממעזריטש, אך גם ספרים נגד החסידות כמו זמיר עריצים.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 היו בקניגסברג כ-4,000 יהודים. הגרמנים במזרח פרוסיה היו בעלי נטיות לאומניות ואנטישמיות חזקות, והקהילה הקטנה, שהייתה מפולגת בין זרמים דתיים ופוליטיים, נאלצה להתאחד מול החקיקה האנטי יהודית. כך למשל הוקם בשנת 1934 בית ספר יהודי בקניגסברג. יומנו של בית הספר וקורותיו מתועדים באתר יד ושם, ותמונת בית הכנסת הגדול עם הניגונים המיוחדים שבו הונצחו על גבי תקליטור של בית התפוצות.

בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, הוא ליל הבדולח, שרף המון גרמני את חמשת בתי הכנסת של קניגסברג וחלק מבית הספר ששכן באחד מבתי הכנסת. חלק מהיהודים הצליח להגר ורובם נשלחו לטרזיינשטט (Theresienstadt) עד סוף 1942. עם כבוש העיר על ידי הסובייטים נותרו בה יהודים מעטים, בעיקר כאלה שהיו נשואים ללא-יהודים. בשנת 1948 גורשו יהודים אלה יחד עם תושביה הגרמנים של העיר שהפכה לקלינינגרד.

בשנים האחרונות חודשה בקלינינגרד הקהילה היהודית בידי איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, משמש כרב העיר והמחוז הרב דוד שוועדיק.

כמו כן פועל בעיר בית חב"ד בהנהלתו של שליח חב"ד הרב אברהם ברוך דייטש.

בעיר גם קברו של מייסד תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט ורבים באים לקברו ביום היארצייט שלו.

אתרי תיירות

עריכה

ערים תאומות

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ברוכים הבאים לחלום של פוטין שמעורר חרדה ברחבי העולם
  2. ^ Калининград примет матчи чемпионата мира по футболу 2018 года. «РИА Новости» // ria.ru (29.09.2012)
  3. ^ "Ósemkowa kulminacja - PLFA". plfa.pl.
  4. ^ "ВЛАФ. «Рыси» обыграли «Янтарных Ястребов» и взяли титул – First & Goal". First & Goal.