אחמד עבדאללה
| ערך ללא מקורות | |
אחמד עבדאללה עבד-א-רחמאן (בצרפתית: Ahmed Abdallah Abdéremane'; בערבית: أحمد عبد الله عبد الرحمن, 12 ביוני 1919 – 26 בנובמבר 1989) היה איש עסקים ופוליטיקאי קומורי ממוצא ערבי, שכיהן בשנים 1959–1973 כחבר בסנאט של צרפת, ואחר כך באוגוסט 1975 ושוב בין 25 באוקטובר 1978 ועד מותו ב-1989 כנשיא קומורו. הוא כונה "אבי העצמאות והאחדות של קומורו".
.png) | |||||||||
| צילום מ-1981 | |||||||||
| לידה |
12 ביוני 1919 דומוני, אנג'ואן  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
26 בנובמבר 1989 (בגיל 70) מורוני | ||||||||
| מדינה | קומורו | ||||||||
| מפלגה | האיחוד הקומורי לקדמה | ||||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
קורות חייו עריכה
ילדות וצעירות עריכה
אחמד עבדאללה נולד ב-1919 בדומוני בחוף המזרחי של האי אנז'ואן. הוא היה בנה של משפחה ערבית אצילה ואמידה. בתחילת דרכו, אחרי סיום בית הספר העממי, (באחד הנאומים שלו ב-1978 תיאר את עצמו כ"אנלפבת, בהשוואה ליריביו שהיו בוגרי לימודים אקדמיים[1]) עבד בחברה הקולוניאלית במבאו. היה מייצר ונילה וסוחר תחת פיקוחו של אחד מאחיו הגדולים, סעיד עלי עבדאללה עבד א-רחמן שעסק בסחר בין מדגסקר לקומורו.
הקריירה הכלכלית והפוליטית עריכה
ב-1946 בתור נכבד של הקהילה נכנס לחיים הפוליטיים ונבחר כחבר במועצה הכללית של קומורו. הצטרף ל"מפלגה הירוקה" מיסודו של סעיד מוחמד שייח. ב-1950 היה יושב ראש המועצה הכללית. ב-1953 ליווה את סעיד מוחמד שייח שנבחר כחבר באספה הלאומית הצרפתית. הוא עצמו נבחר לסנאט הצרפתי[2] ב-1959. עבדאללה הצליח להשתלט על כמעט כל תעשיית הוונילה באי אנז'ואן והשקיע בהמשך את רווחיו ברכישת מטעים, בעיקר במאיוט. ב-1958 כפתה הממשלה הצרפתית על חברת קומורו במבאו למכור מחדש חלק מאחוזותיה הגדולות. אחמד עבדאללה שהיה חבר בקבוצת העבודה בתחום רפורמת האדמות, נמנה עם הרוכשים הראשונים של אחוזות אלה. החל מ-1961 בימי משטר האוטונומיה שהונהג על ידי צרפת, הגדיל אחמד עבדאללה את נכסיו על ידי ייבוא אורז, המזון הבסיסי של תושבי קומורו. הוא קנה במחיר זול, מסובסד על ידי צרפת, ומכר אותו במיחר גבוה. עבדאללה פיתח עם הזמן רשת של מקורבים שהיו תלויים בו. במהלך השנים הפך עבדאללה לאחד מעשרת האנשים העשירים ביותר באזור האוקיינוס ההודי. חלש גדול מרכושו הוא השקיע בצרפת.[3]
ראש ממשלה 1975-1972 ואחר כך כך נשיא ראשון אחרי העצמאות - 1975 עריכה
ב-1968 נבחר מחדש לסנאט הצרפתי. אחרי מותו של סעיד מוחמד שייח ב-1970, הוא הוא כרת ברית עם RDPC (ההתלכדות הדמוקרטית של העם הקומורי) אולם רצה להאיץ את תהליך קבלת העצמאות והצטרף לאיחוד הדמוקרטי של קומורו. הוא השתתף בהדחת ממשלתו של סעיד אברהים ובעקבות הצלחת "המצנפות הירוקות" בבחירות המקומיות בדצמבר 1972 הפך בדצמבר 1972 לראש ממשלת קומורו. ב-9 בינואר 1973 התפטר מהסנאט הצרפתי. הוא ניהל את המשא ומתן שהוביל להסכמי 15 ביוני 1973 עם ממשלת צרפת, שפתחו את הדרך לעצמאות האיים. ב-22 בדצמבר 1974 95% מקולותיהם של תושבי ארבעה איים הצביעו בעד בעד עצמאות, מלבד האי מאיוט שבו עבדאללה היה לא פופולרי ושבו נספרו 65% קולות "נגד" העצמאות. לפי חסידי העצמאות, ממשלתו של ז'אק שיראק לא כיבדה את כללי המשפט הבינלאומי כאשר איפשרה למאיוט להשיאר צרפתי. החלטה זו שאושרה על ידי הפרלמנט הצרפתי ב-3 ביולי 1975 שימשה כעילה לאחמד עבדאללה להגיב ב-6 ביולי 1975 בהכרזה חד צדדית על עצמאות קומורו. עבדאללה הפך על ידי כך לראש המדינה הראשון של קומורו העצמאי.
ההפיכה באוגוסט 1975 עריכה
אבל זאת לא לזמן רב, מכיוון שב-3 באוגוסט 1975 הוא הודח בהפיכה שאורגנה באי קומורו הגדול על ידי עלי סואליך ה"סוציאליסט" ושכיר החרב הצרפתי הידוע בוב דנאר. כמאה אנשי צבא - "מפינדוזי" - בשירות שכירי החרב - ליוו את עבדאללה מחוץ לאי אנז'ואן והוא יצא לגלות צרפת.
הפיכה חוזרת וחזרתו לשלטון. נשיא בפעם השנייה - 1989-1978 עריכה
במאי 1978 הפיכה שנייה, גם היא מאורגנת על ידי בוב דנאר, החזירה את עבדאללה לשלטון. ב-21 במאי 1978 זכה עבדאללה להתקבל בחזרה למולדת בקבלת פנים עממית והכריז בפני העיתונאים המערביים: "עלי ליצור את עצמי מחדש". הוא השכין משטר אוטורקטי שבו האופוזיציה הייתה פורמלית בלבד. ב-23 באוקטובר 1978 נבחר אחמד עבדאללה כמועמד יחיד לתפקיד של נשיא הרפובליקה הפדרלית האסלאמית של קומורו.
ב-1982 הוא ביטל את כל המפלגות הפוליטיות והקים מפלגת יחיד "האיחוד הקומורי למען קדמה" שכונתה "המפלגה הכחולה". בהדרגה השמטר הפך לדיקטטורי, כשהוא מסתמך על שכירי החרב של בוב דנאר שהיה כמו שליט מאחורי הקלעים. שכירי החרב הצליחו למנוע כמה ניסיונות הפיכה. בתקופה זו הוצאו מספר נציגי האופוזיציה להורג או נעלמו. כמועמד יחיד בבחירות נבחר עבדאללה מחדש כנשיא ב-30 בספטמבר 1984 וב-22 במאי 1987 מפלגתו תפסה את כלל מושבי האספה הפדרלית עבדאללה פתח את המדינה בפני משקיעים זרים, בעיקר דרום-אפריקאים בתחום התיירות והדיג. בתמורה הפכה מורוני לבסיס עורפי של דרום אפריקה במבצעים שלה נגד מוזמביק וצרפת השתמשה בקומורו שאמצעי עקיפת החרם הבינלאומי נגד משטר האפרטהייד הדרום-אפריקאי. עבדאללה ניהל חיי צניעות בלי לנקר עיניים, והפגין נדיבות על ידי מימון חתונות ועליות לרגל למכה לאנשים שונים. בשנותיו האחרונות התסגר יותר ויותר בבתיו, מוקף בשכירי חרב כשהשחיתות במדינה הגיעה לשיאים.
רציחתו עריכה
בשלב מסוים פרצו מתחים בינו לבוב דנאר וב-26 בנובמבר 1989 כשהיה בן 70 נרצח עבדאללה בצרור כדורי תת-מקלע בלשכתו במורוני בנוכחותו של בוב דנאר. לפי סברה נפוצה דנאר ארגן את הרצח מכיוון שעבדאללה התכוון לפטרו מתפקידו כמפקד הממשר הנשיאותי. נסיבות רציחתו של עבדאללה נותרו מסתוריים. במשפט טען דנאר שאחמד עבדאללה נרצח על ידי שומרו האישי עבדאללה ג'אפר במסגרת הפיכה בהובלת סעיד מוחמד ג'והר. דנאר טען שהוא עצמו היה יעד ההתנקשות ושהנשיא נורה בטעות. ב-20 במאי 1999 בוב דנאר וסגנו, דומיניק מלקרינו, זוכו מחוסר ראיות על ידי חבר מושבעים בבית משפט בפריז.[4] למחרת מותו של אחמד עבדאללה, ב-27 בנובמבר 1989 התמנה סעיד מוחמד ג'והר, אחיו למחצה של עלי סואליה, כראש ממשלה זמני ובהמשך כיהן כנשיא בשנים 1995-1989. דנאר ניסה למנוע מג'והר לתפוס את השלטון, אבל כוחות צרפתיים התערבו וגרשו את דנאר ואת שכירי החרב שלו מקומורו.
עבדאללה הוריש למשפחתו נכסים עצומים אבל המדינה נותרה לא מפותחת ומושחתת. נוהלו בפריז משפטים נגד בוב דנאר בנוגע לרציחת עבדאללה אבל הרצח נשאר לא מפוענח.
אחמד עבדאללה קבור במאוזולאום בדומוני, לצד אשתו.
חייו הפרטיים עריכה
חתן שלו, טג'ידין בן סעיד מסונדי כיהן כראש ממשלת קומורו ב-1996 וכנשיא זמני של קומורו ב-1999-1998.