אחרייךערבית: وَرائكِ, ובאנגלית: In Her Footsteps) הוא סרט תיעודי ישראלי בבימויה של רנא אבו פריחה (סרטה הראשון באורך מלא) ובהפקתה של אבתיסאם מראענה (באמצעות חברת ההפקות "אבתיסאם פילמס"), שיצא לאקרנים ביולי 2017.

אחרייך
(وَرائكِ (בערבית),
In Her Footsteps (באנגלית)
כרזת הסרט "אחרייך"
כרזת הסרט "אחרייך"
בימוי רנא אבו פריחה
הופק בידי אבתיסאם מראענה-מנוחין
תסריט רנא אבו פריחה
עריכה עליזה אסקירה
שחקנים ראשיים רודיינא אבו פריחה
מוזיקה רן בגנו
צילום רנא אבו פריחה, עמית חכמוב ואוהד מילשטיין
מדינה ישראל
הקרנת בכורה 14 ביולי 2017
משך הקרנה 70 דקות
שפת הסרט ערבית ועברית
סוגה סרט תיעודי
פרסים

פרס ון-ליר לבימוי לסרט תיעודי בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2017,
פרס הבימוי בפסטיבל הסרטים היהודיים בברלין וברנדנבורג 2018

פרס שולמית אלוני ליצירה ערבית-עברית 2018
דף הסרט ב־IMDb

סרטה הראשון באורך מלא, "אחרייך", אותו ביימה וצילמה, יצא לאקרנים ב-2017. הסרט מתעד את סיפורה של המשפחה, ומלווה את האם שחלתה בסרטן השד ונפטרה, ולא מתאפשר לה להיקבר, כרצונה בעומר, היישוב בו התגוררה במשך כ-20 שנה, לאחר שעברה אליו מתל שבע, על מנת לאפשר למשפחתה חיים טובים יותר.

הסרט צולם במשך שש שנים. הסרט זכה לתמיכה, בין היתר, מ-yes דוקו ומהקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, וזכה בשני פרסי בימוי ולביקורות אוהדות. הוא הציג בכ-300 מקומות ברחבי ישראל, ונכון ל-2020 עדיין מוצג. הוא הוצג גם בגרמניה.

תקציר העלילה

עריכה

הסרט מתעד את סיפור משפחתה של הבמאית, רנא אבו פריחה.[1] הסרט נפתח ומסתיים לאחר מותה של האם, רודיינא. בסרט משוחזרים אירועים מחייה של המשפחה מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, כשהאם הייתה נערה צעירה מהכפר ג'ת, במרכז הארץ, והתאהבה בצעיר בדואי מהדרום והחליטה לקשור את חייה איתו, בניגוד לרצון משפחתה. רודיינא, שחיפשה חיים אחרים, עברה יחד עם בעלה ליישוב שלו, תל שבע, שהפך במהרה לכלא בשבילה - כאשר, כפי שהיא מספרת, נשים אינן יכולות לצאת לקניות ללא ליווי, אפילו במכולת השכונתית. בעקבות רצונה של רודיינא, עזבו השניים עם חמשת ילדיהם הקטנים את ביתם בתל שבע ליישוב היהודי עומר הסמוך (הנמצא בדירוג הגבוה ביותר במדד הכלכלי-החברתי של יישובים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לעומת תל-שבע, שנמצאת בדירוג הנמוך ביותר במדד), במטרה לאפשר לילדיה עתיד טוב יותר, ובמיוחד לתת חינוך טוב יותר לבנותיה. ילדי המשפחה גדלו כישראלים לכל דבר, דיברו עברית, והיו מוקפים בחברים יהודיים, רחוקים מהתרבות הערבית שבה גדלו הוריהם.
הכל השתנה כשהאם, עמוד התווך של הבית, חלתה בסרטן השד. על ערש הדווי, מבקשת האם להיקבר בעומר, היישוב שבו היא גרה במשך כ־20 שנה, ונתקלת בביורוקרטיה הדתית שאינה מאפשרת ללא־יהודים להיקבר בבית העלמין המקומי. ילדיה מעדיפים לקבור אותה בבוא היום בג'ת, מקום הולדתה, ואילו בעלה, עודה, רוצה לקבור אותה בתל שבע, מקום הולדתו. לאחר מותה של האם, שאספה סביבה את בני המשפחה, כל דמות פונה לדרכה.

פרסים והוקרה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
ראיונות עם הבמאית, רנא אבו פריחה
ביקורות וסקירות

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דיאנה בחור ניר, פזורת העומר, באתר כלכליסט, 25 במרץ 2016