איגוד שוטרים

איגוד שוטרים הוא ארגון של שוטרים שנועד לשמור על זכויותיהם. בניגוד לאיגודים מקצועיים אחרים, קיומו של איגוד כזה אינו דבר מובן מאליו, ומדינות שונות, ובהן בריטניה וישראל, מגבילות את חופש ההתארגנות של השוטרים.

שאלת זכות השוטרים להתאגד

הנימוק העיקרי להתנגדות לזכותם של שוטרים להתאגד הוא החשש ששביתה עלולה לפגוע בפעילותה של המשטרה, שהיא ארגון חירום חיוני. מנגד, טוענים התומכים בהתאגדות השוטרים כי גם רופאים וכבאים מספקים שירותי חירום חיוניים, וזכותם של אלה אינם מוגבלת.

טענה שנייה היא כי המשטרה היא גוף היררכי-פיקודי, ולכן אין הצדקה להשוות את זכויותיהם של השוטרים לזכויותיהם של עובדים אחרים. כשעלתה על סדר היום סוגיית התארגנות השוטרים בישראל, אמר ראש אגף המשטרה במשרד הפנים, יעקב מרקוביץ', כי "באותו יום, שיקום ועד שיעמוד מול מפקד, לא תהיה משטרה. משטרה זה פקודות. היררכיה. זה לא הולך יחד". יש הסבורים כי היררכיה זו עלולה אף ליצור ניגוד עניינים באיגוד, שכן לבעלי דרגות שונות אינטרסים שונים.

טענה נוספת היא כי קיומו של איגוד שוטרים עלול להביא לפוליטיזציה של המשטרה.

חרף טענות אלה, מדינות רבות, ובהן ארצות הברית, אוסטרליה, שוודיה וקפריסין, מתירות התארגנות שוטרים. התפיסה במדינות אלה היא כי קיומם של האיגודים מהווה איזון לפיקוד המשטרה, ומאפשר לשוטרים "לשחרר לחצים". כן טוענים התומכים בזכותם של השוטרים להתאגד כי כאשר יש מי ששומר על תנאי עבודתם ועל רווחתם של השוטרים, השירות שהם נותנים לציבור טוב יותר.

התארגנות שוטרים בישראל

ב-1978 הוקם לראשונה איגוד שוטרים בישראל. בתגובה, קבע מפכ"ל המשטרה בפקודות הקבע של המשטרה איסור על התאגדות שוטרים. נגד פקודת המפכ"ל הוגשה עתירה לבג"ץ, שקבע כי בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק, למפכ"ל אין סמכות לאסור על ההתאגדות. בעקבות פסיקת בג"ץ תיקנה הכנסת את פקודת המשטרה, וסעיף 93ב בה קובע כי "שוטר לא יהיה חבר בארגון שוטרים ולא יטול חלק בפעילות להקמתו, לקיומו או לניהולו של ארגון כזה". הגבלות דומות נקבעו ברבות הימים גם בפקודת בתי הסוהר (לגבי סוהרים) ובחוק שירות הביטחון הכללי (לגבי עובדי השב"כ).

בניסיון לעקוף את האיסור, הוקם ב-1982 ארגון נשות השוטרים.