פתיחת התפריט הראשי

אידה צורית

סופרת ישראלית

ביוגרפיהעריכה

צורית נולדה בתל אביב. סיימה בית המדרש למורות ביפו לזכר א. ל. לוינסקי (היום, מכללת לוינסקי לחינוך). לאחר לימודי דרמה ומחול בארצות הברית, הופיעה בתיאטרון העברי ״פרגוד״ בבימויו של פיטר פריי.[1]

משנת 1952, לאחר חזרתה לארץ, החלה לפרסם מסות על ספרות ואמנות, במשא[1] ובעיתונים נוספים בארץ. ביניהן: "הקרבן והברית", מונוגרפיה על נתן אלתרמן, "החיים, האצילות", ביוגרפיה חלקית על אמיר גלבע ועיונים במרכיבים הקבליים-חסידיים של שירתו. "שירת הפרא האציל", ביוגרפיה של המשורר אבות ישורון ועיונים בשירתו. רומנים המסתמכים על דמויות היסטוריות:"אשתו המנודה", על אשת בנימין זאב הרצל, "אהבת חיים" על אירה יאן אהובתו של חיים נחמן ביאליק, "העלמה והמשורר", על צילה בינדר אהובתו של נתן אלתרמן. עוד פירסמה רומנים, סיפורים קצרים וספר שירה בשם "צל הזמן".

צורית היא אלמנתו של הסופר אהרן מגד. בניה הם הסופר איל מגד וההיסטוריון עמוס מגד.

מחזותעריכה

משחק אחרון בוים על ידי רוברט רייטי והוצג בparcel room בלונדון, אנגליה 1970. אשתו המנודה עובד למונודרמה. עיבדה ושיחקה - עדי עציון, בשנת 2010. כדור הבדולח הועלה על במת תיאטרון קרוב בשנת 2010.

פרסיםעריכה

יצירותיהעריכה

ספריהעריכה

תרגוםעריכה

מאמריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 אדיר כהןסופרים עבריים בני זמננו, תל אביב: מ. מזרחי, 1963, פרק אידה צורית, עמ' 134
  2. ^ מ. בר-יעקב, שני מחזות על אהבה לאידה צורית, מעריב, 21 בספטמבר 1962
  3. ^ טלילה בן-זכאי, "הדרקון"- הצגה לילדים ב"הקאמרי", מעריב, 22 בינואר 1964