החלוקות הרומיות של א"י וסביבתה, מאה ראשונה לספירה

אִידוּמיאָהלטינית: Idumaea) הוא שם ששימש בתקופה הפרסית[דרוש מקור] ובתקופה הקלאסית (התקופה ההלניסטית ורומית) לתיאור חבל הארץ שמדרום ליהודה ושפלת יהודה, מקרית-גת ובית-גוברין, דרך חברון לערד. עם גלות בבל נדדו אדומים מערבה וצפונה ואכלסו שטחים אלו, שפונו מיהודים, בעוד האדומים עצמם נדחקו בדרום-מזרח מפני הנבטים.

בתקופה ההלניסטית הייתה באזור השפעה יוונית חזקה, לצד התרבות השמית-כנענית, הדת האדומית, השפה הארמית והכתב העברי. היו חיכוכים בין אידומאה לבין יהודה: יהודה המכבי כבש את חברון, והשליט החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון הכניע את אידומאה והביא לגיורם של האדומים[1]. עיר הבירה, מרשה, פונתה מתושביה ואכלסה חיל-מצב חשמונאי. בין המתגיירים הייתה משפחתו של הורדוס, אשר מוצאו האדומי נחשב לו לרועץ בכל תקופת שלטונו[2], ולגנאי בתיאורים תלמודיים.

בתקופה הרומית, אידומיאה הייתה אחד משלושת החבלים שהרכיבו את הפרובינקיה יודיאה (לצד יהודה ושומרון). בשנת 358 צורפה לפרובינקיית פלשתינה סלוטאריס (Palaestina Salutaris), ובשנת 409 לפרובינקיית פלשתינה טרטיה, בעוד יהודה ושומרון היו חלק מפלשתינה פרימה.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אדום, באתר מטח
  2. ^ יוסף בן מתתיהוקדמוניות היהודים, ספר יד, פרק טו, פסקה ב, סעיף 403.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.