פתיחת התפריט הראשי
החלוקות הרומיות של א"י וסביבתה, מאה ראשונה לספירה

אִידוּמיאָהאנגלית: Idumaea) הוא שם ששימש בתקופה הפרסית ובתקופה הקלאסית (התקופה ההלניסטית ורומית) לתיאור חבל הארץ שמדרום ליהודה ושפלת יהודה, מקרית-גת ובית-גוברין, דרך חברון לערד. עם גלות בבל נדדו אדומים מערבה וצפונה ואכלסו שטחים אלו, שפונו מיהודים, בעוד האדומים עצמם נדחקים בדרום-מזרח מפני הנבטים.

בתקופה ההלניסטית הייתה באזור השפעה יוונית חזקה, לצד התרבות השמית-כנענית, הדת האדומית, השפה הארמית והכתב העברי. היו חיכוכים בין אידומאה לבין יהודה: יהודה המכבי כבש את חברון, והשליט החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון הכניע את אידומאה והביא לגיורם של האדומים (http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4737) . עיר הבירה, מרשה, פונתה מתושביה ואכלסה חיל-מצב חשמונאי. בין המתגיירים הייתה משפחתו של הורדוס, אשר מוצאו האדומי נחשב לו לרועץ בכל תקופת שלטונו (יוסף בן מתתיהוקדמוניות היהודים, ספר יד, פרק טו, פסקה ב, סעיף 403.), ולגנאי בתיאורים תלמודיים.

בתקופה הרומית, אידומיאה הייתה אחד משלושת החבלים שהרכיבו את הפרובינקיה יודאה (לצד יהודה ושומרון). בשנת 358 צורפה לפרובינקיית פלשתינה סלוטאריס (Palaestina Salutaris), ובשנת 409 לפרובינקיית פלשתינה טרטיה, בעוד יהודה ושומרון היו חלק מפלשתינה פרימה.

Terrestrial globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.