אידיולקט

בבלשנות, אידיולקט (מיוונית, idio- פרטי ו־-lect לשון) הוא וריאנט שפה הייחודי לפרט מסוים. האידיולקט בולט בדפוסים של בחירת מילים ודקדוק, או מילים, ביטויים או ניבים לשוניים הייחודיים או אופייניים לפרט מסוים. לכל פרט יש אידיולקט, המאופיין בקיבוצים חוזרים ונשנים של מילים הייחודיים לו. אידיולקט עשוי לעיתים קרובות לכלול גם סוגים של אקולקט – דיאלקט הספציפי לבית או למשפחה מסוימת.

לרוב, האידיולקט של אדם אינו כה בולט בחזרותיו עד כדי כך שאחרים מבחינים בו על נקלה, אך במקרים מסוימים ישנם אנשים המאמצים ביטויים וחוזרים עליהם פעמים רבות עד כדי כך שהם הופכים לחלק מכינוים. אידיולקטים יכולים להכיל חריגות קבועות מהכללים הרשמיים של השפה התקנית ללא שאיפה לתקן אותן. דוגמאות:

דוד בן-גוריון מיעט להשתמש במילה "את".
ארנסטו צ'ה גווארה, ששמו האמצעי, "צ'ה", הוא כינוי המבוסס על חיבתו לשימוש במילה "צ'ה" ("חבר" – בסלנג צבאי ארגנטינאי).
שר האוצר לשעבר יגאל הורביץ, שהאידיולקט הבולט שלו, שהיה רצוף בתיאורים ציוריים ובעיקר במשלים לחוסר אחריותם של אלו הדורשים ממנו להוציא כספים, זיכה אותו בכינויי לוואי כגון "אין לי" ו"משוגעים, תרדו מהגג".
יצחק רבין נהג לומר את המילה "פלסטינים" בפ"א דגושה.
מרגלית צנעני משלבת בדיבורה העברי מילים מאנגלית (so am I), מערבית (אבו ענתר) ומשפות רבות אחרות. לעיתים קרובות היא גם משלבת אמרות שפר כאלה ויוצרת אמרות חדשות משלה. לדוגמה, את מחאת האוהלים היא כינתה "מהפכה דה לה שמאטע".
גיבור הסרט "הערת שוליים" מבין שנימוקי ועדת פרס ישראל לתת לו את הפרס לא נכתבו כלל על ידי אותה ועדה – משום שהוא מזהה בנימוקים את האידיולקט של בנו, שאינו חבר בוועדה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אידיולקט/סוציולקט", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות