איזומו טאיישה
איזוּמוֹ טָאיישָה (ביפנית: 出雲大社, "המקדש הגדול של איזומו") הוא מקדש שינטו, אחד העתיקים והחשובים ביפן.[1][2]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
איצ'ינומיה, taisha, chokusaisha  |
| כתובת |
島根県出雲市大社町杵築東195, 195 Taisha-chō Kizukihigashi, Izumo-shi, Shimane-ken, 699-0701 |
| מיקום |
Izumo |
| מדינה |
יפן |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–659 |
| תאריך פתיחה רשמי |
659 |
| חומרי בנייה |
עץ |
| סגנון אדריכלי |
Taisha-zukuri |
| קואורדינטות | 35°24′06″N 132°41′07″E / 35.401693°N 132.685358°E |
|
izumooyashiro | |
 | |
  | |
מיקום
עריכהמקדש איזומו ממוקם סמוך לשכונת טָאיישָה בעיר איזוּמוֹ שבמחוז שימאנה. הוא ניצב למרגלות ההרים הקדושים יאקוּמָה וקאמי-יאמָה, בתוך יער קדום. האזור בו שוכן המקדש כיום נחשב לאחד המקודשים ביפן מקדמת דנא.[2] ברחוב המוביל למקדש נמצאת תחנת הרכבת של הקו איצ'יבאטָה.[3][2][1]
מיתולוגיה
עריכהבמקור נקרא המקדש קיזוּקי-אוֹיאשירוֹ ובו סגדו ליאצוּקאמיזוּ-אוֹמיצוּנוֹ-נוֹ-מיקוֹטוֹ, אל שעל פי המסורת המקומית קרע פיסת אדמה מממלכת סילה הקוריאנית וסיפח אותה לארץ איזומו. מיתוס זה, הנקרא קוּניבּיקי-שינְווָה ("מיתוס משיכת האדמה"), השתמר באנתולוגית המיתוסים המקומיים, איזוּמוֹ-פוּדוֹקי.[1][2]
כיום סוגדים באיזומו טאישה לקאמי "אוֹ-קוּני-נוּשי נוֹ מיקוֹטוֹ". אוקונינושי היה צאצא של סוּסאנוֹאוֹ ששלט באזור איזומו. סוסאנואו היה אל הים והרוחות, שהוגלה בגלל מרדנותו על ידי האלים השמימיים והתיישב באיזומו. הקוג'יקי וניהון שוקי מתארים כיצד אוקונינושי "ויתר" על אדמתו לטובת נציגה של אמטראסו. הסברה כיום היא שמיתוסים אלה משקפים את התחרות בין ברית השבטים של יאמטוֹ לזו של איזומו. לאחר הכנעתו של איזומו, היאמאטו צירפו אלים מקומיים לפנתיאון שלהם, ובמקביל סיפקו ביסוס "מיתולוגי" לשלטונם.[4][1][5]
היסטוריה
עריכהתאריך ייסוד המקדש אינו ידוע. על פי המקורות היפניים העתיקים ביותר - "קוג'יקי" ו"ניהון שוקי" - הוא שייך לתקופה המיתולוגית.[1][2]
עד לשנת 1200 או 1248, המקדש היה הבניין הגבוה ביותר ביפן, וגובהו כ -50 מטר; כיום גובה בניין העץ הגבוה ביותר ביפן, מקדש טודאי-ג'י, הוא 46 מטר. תיאור המקדש בניהון שוקי נתמך על ידי ממצאים ארכאולוגיים - בשנת 2000 מצאו ארכאולוגים בסיס של עמוד עץ בקוטר של 3 מטרים לא רחוק מההוֹנדֵן הנוכחי. בהתבסס על הדמיות ממוחשבות, הגיעו מדענים למסקנה שגובהו קרוב לזה של בניין בן 16 קומות. בשל גודלו הרב, המקדש קרס לפחות שש פעמים, כשבסוף הוא נבנה בגרסה צנועה יותר. המקדש קיבל את מראהו הנוכחי בשנת 1667, הוֹנדֵן והאיידֵן הקיימים נבנו בשנים 1744 ו-1959.[1][2][4]
הכהונה במקדשי איזומו עוברת בירושה, מאז המאה ה -14 רק בני המשפחות הקשורות סֵנְגֵה וקיטאג'ימָה יכולים להשתייך אליה, מאז 1868 ממלא בן משפחת סנגה את תפקיד הכהן הראשי.[4][1]
בין השנים 1871 ל-1946, השתייך המקדש לקטגוריה הגבוהה ביותר של מקדשים הנתמכים על ידי המדינה - קאמפֵיי-טאיישה (יפ.官幣大社, "מקדשים קיסריים גדולים").[2]
ארכיטקטורה
עריכה
איזומו טאישה הוא הדוגמה הבולטת ביותר לסגנון הקלאסי של אדריכלות השינטו שנקרא על שמו - טאיישה-זוּקוּרי.[6][2] הוא יוצר רושם של עוצמה והיקף, שאינו אופייני לסגנונות אחרים. גובהו של הונדן שנבנה בשנת 1744 הוא 24 מטרים.[4][6] המבנה נשען על שמונה עמודים בגובה של כ-4 מטרים.[2] צורתו מרובעת, אורך צדדיו הוא מעל 5 מ'.[1] הגג הגמלוני מסיבי, מעוקל מעט ומכוסה קליפת ברוש, הוא מגיע עד המרפסת המקיפה את הבניין.[1] על הגג יש שלושה "קצואוגי" ושני "צ'יגי" הממוקמים הרחק מהקצה.[1] גרם המדרגות התלול בעל 17 מדרגות נמצא תחת גג גמלוני נפרד, האופייני לסגנון זה.[1][2] במרכז ההונדן נמצא עמוד מרכזי (心 の 御柱, שין-נו-מיהאשירה) המשמש "כיורישירו" (אובייקט פיזי שהקאמי יכול להיכנס לתוכו). לטענת חוקרים אחדים, הוא מסמל את העמוד השמימי של "אמה-נו-מיהאשירה", שבעזרתו ירדו ארצה מהשמיים האלים איזאנגי ואיזאנמי.[1]
לפני הונדן ממוקם ההאיידֵן, שנבנה בשנת 1959, בעל הגג מצופה נחושת. את המונומנטליות של המקדש מדגישה שימֵנָווָה (חבל קש) שתלוי מעל הכניסה ומשקלה 3 טון. נהוג להביע משאלה ולזרוק מטבע לעבר שימנאווה. מאמינים שאם המטבע יישאר בתוך החבל, המשאלה תתגשם.[1]
בשנת 1981, נבנה קאגוּרָדֵן הנוכחי (אולם לריקוד הטקסי קאגורה) עם שימנווה גדול עוד יותר במשקל 5.2 טון ובאורך 13 מטר.[7]
מצורי
עריכהיותר מ -15 מָצוּרי (חגיגות שינטו) נחגגים במקדש.[1] המפורסם שבהם הוא חג הקאמיארי-מצורי, הנערך באוקטובר או בנובמבר.[2][1] לפי המסורת, בחודש זה קאמי מכל רחבי יפן מגיעים לאיזומו לאספה.[4][1] לכן החודש העשירי בלוח השנה היפני הישן היה נקרא קאנאזוּקי (יפ. 神無月, "החודש ללא אלים"), ואילו במחוז איזומו הוא נקרא קאמיאריזוּקי (יפ. 神在月, "חודש בו האלים נוכחים"). ביום העשירי לחודש, הקאמי, בהנהגת אל-דרקון - שליט הים - יוצאים לחוף אינאסָהָאמָה הסמוך למקדש. על החוף פוגשים אותם כהני-דת ומזמינים אותם לשני "הימוֹרוֹגי" - רחבות טקסיות. משם הם מובלים לקאגורדן (אולם ריקודי הקאגורה) במקדש איזומו, ולאחריו הם משתכנים במקדשים זמניים קטנים. במהלך השבוע בו הקאמי נמצאים במקדש, הכוהנים שומרים על כללי הטהרה. למשל, הם אינם אוכלים בשר, אינם נוסעים ברכב מתקלחים לאחר כל ביקור בשירותים. כעבור שבוע, בשבע עשרה לחודש, הכמרים הנושאים ענפי "סאקאקי" וסרטי נייר "שידֵה" שולחים את האלים למקדשים אחרים בפרובינציה. בסוף החודש נערך טקס הפרידה הסופי במקדש מָנְקוּסֵן.[1][8][9]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של איזומו טאיישה (ביפנית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 Cali, Joseph (2013). Shinto Shrines: A Guide to the Sacred Sites of Japan's Ancient Religion (באנגלית). Honolulu: University of Hawai‘i Press. pp. 238–242. ISBN 9780824837754.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Е.К. Симонова-Гудзенко; Г.Б. Навлицкая; Л. М. Ермакова (2010). "Основные святилища и их устройство". In И.С. Смирнов (ed.). Боги, святилища, обряды Японии - энциклопедия синто [Japan: Gods, Shrines, Rites Encyclopedia of Shinto]. Orientalia etClassica - труды Института восточных культур (ברוסית). Москва: изд. центр РГГУ. pp. 174–175, 69–72. ISBN 978-5-7281-1087-3.
- ^ Chris Rowthorn (2015). Lonely planet - Japan (באנגלית). pp. 485–486. ISBN 9781743216743.
- ^ 1 2 3 4 5 Picken, Stuart (2011). Historical dictionary of Shinto (באנגלית). Honolulu: Scarecrow Press. p. 128. ISBN 9780810873728.
- ^ Накорчевский А. А.. (2003). Синто (ברוסית). Петербургское Востоковедение. pp. 30–37. ISBN 5352004740.
- ^ 1 2 "御本殿" (ביפנית). IZUMOOYASHIRO. נבדק ב-2021-04-17.
- ^ "神楽殿" (ביפנית). IZUMOOYASHIRO. נבדק ב-2021-04-19.
- ^ Mogi Sakae (2006). "Kamiari matsuri". Encyclopedia of Shinto (באנגלית). Kokugakuin University. נבדק ב-2021-04-21.
- ^ "神在月". kotobank.jp. נבדק ב-2021-04-21.