איידי רוש
איידי רוש (באנגלית: Adi Roche; נולדה ב-1955) היא פעילה אירית למען שלום, סיוע הומניטרי וחינוך, אשר התמקדה בפרט בסיוע לילדים שנפגעו בעקבות אסון צ'רנוביל ב-1986.
 | |
| לידה |
11 ביולי 1955 (בת 68) קלונמל, אירלנד  |
|---|---|
| מדינה |
אירלנד |
| מקום מגורים |
קורק |
| השכלה |
Saint Cronan's Boys' National School |
| פרסים והוקרה |
הפרס ההומינטרי ע״ש רוברט ברנס (2007) |
  | |
היא משמשת כמנכ"לית מתנדבת בעמותה האירית Chernobyl Children International.
ביוגרפיה עריכה
איידי רוש נולדה בקלומנל, שבמחוז טיפררי באירלנד, ב-1955. לאחר שסיימה לימודי בית ספר תיכון, היא הלכה לעבוד באייר לינגוס.[1] היא עזבה בשנת 1984 כדי לעבוד כמתנדבת אירית במסע לפירוק נשק גרעיני. היא יזמה תוכנית חינוך לשלום אותה העבירה בעשרות בתי ספר ברחבי אירלנד. ב-1990 היא הייתה לאישה האירית הראשונה שנבחרה למועצת המנהלים של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ בז'נבה.[2]
Chernobyl Children International עריכה
ב-1991 ייסדה רוש את ארגון הצדקה Chernobyl Children International (CCI), כדי לספק סיוע לילדים בבלארוס, מערב רוסיה ואוקראינה, אשר נפגעו באסון.
תחת מנהיגותה, שלחה CCI מעל ל-€105 מיליון לאזורים שהושפעו ביותר בתקרית הגרעינית, והביאה יותר מ-25 אלף ילדים לאירלנד במסגרת תוכנית לטיפול רפואי והתאוששות. CCI הוא ארגון בינלאומי למען פיתוח, רפואה, וסיוע הומניטרי אשר עובד עם ילדים ומשפחות אשר ממשיכים להיות מושפעים מן האסון הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986.[3]
תוכנית "בתים של תקווה" של CCI מספקת אלטרנטיבה למוסדות מטעם המדינה, כמו בתי יתומים. באמצעות רכישת 30 בתים ושיפוצם, מאות ילדים זכו לבית משלהם.
CCI הקימה את הוספיס התינוקות הראשון בבלארוס. CCI אף סיפקה הכשרה לצוות הרפואי. בנוסף, CCI הביאה להסכם בין אירלנד ובלארוס בנושא אימוצים, אשר איפשר למאות יתומים להיות מאומצים באירלנד.
אחד הנושאים החשובים על סדר היום של העמותה הוא העלייה הניכרת מאז 1986 בילדים שנולדים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות. כתוצאה, ילדים ומבוגרים רבים מוצאים עצמם סגורים במוסדות שהיסטורית לא תמיד דאגו לזכויות הבסיסיות שלהם, ו-CCI עושה עבודה רבה בתחום זכויות האדם של כל הכלואים במוסדות טיפול ואחרים.
במסגרת הנגשת טיפול רפואי לנפגעים, יוצרת CCI שיתופי פעולה עם רופאים ומוסדות רפואיים, וכך, בין היתר, בוצעו 3,950 ניתוחי לב במשך כעשור וחצי בשיתוף המרכז הקרדיולוגי של ד"ר ויליאם נוביק.
עבודה עם האו"ם עריכה
ב-26 באפריל 2016, ביום השנה ה-30 לאסון צ'רנוביל, נאמה איידי רוש בפני העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק. בצעד חסר תקדים, משלחת בלארוס העבירה לרוש את זמן הדיבור שלה בדיון העצרת לגבי צ'רנוביל. הייתה זו הפעם הראשונה שניתן לאדם שאינו דיפלומט או נציג פוליטי לפנות לעצרת הכללית בזמן המוקצה למדינה חברה.
ב-8 בדצמבר 2016, כתוצאה ישירה מנאומה של רוש, אישר האו"ם את "תוכנית מורשת אסון צ'רנוביל", אשר חלק מהותי ממנה הוא יום הזיכרון הבינלאומי לאסון צ'רנוביל.[4]
ב-2001, לכבוד יום השנה ה-15 של האסון הגרעיני, השיקה רוש תערוכה של אסון צ'רנוביל במטה האומות המאוחדות בניו יורק. בשם "Black Wind, White Land". מורשת צ'רנוביל יוצגה באמצעות הדמיה דיגיטלית, צילומים, ופיסול של אמנים ממגוון מדינות. התערוכה הרב-תרבותית ארכה חודש, וב-2002 פתחה את הסבב האירופי שלה בדבלין.[5]
בנוסף, רוש משתתפת ותורמת לוועידות וכנסים של האו"ם, ונואמת ומרצה בפני ארגוני סיוע בינלאומיים, דוגמת אונסק"ו, ומייעצת לפרויקטים ארוכי טווח כיצד להעביר סיוע הומניטרי לאזורי אסון, בעיקר בבלארוס, אוקראינה ומערב רוסיה. ביולי 2003 הייתה רוש הנואמת המרכזית בהשקת ICRIN - הרשת הבינלאומית לחקר ומידע על צ'רנוביל, מיזם משותף של האו"ם והרשות השווייצרית לפיתוח ושיתוף, ואף מונתה לוועדת ההיגוי של הארגון.
לציון יום השנה ה-18 של האסון באפריל 2004, נאמה רוש שוב בפני עצרת האו"ם, והקרינה את הסרט הדוקומנטרי זוכה פרס אוסקר Chernobyl Heart.[6]
פרסים והכרה עריכה
ב-1990 יצרה רוש סרט דוקומנטרי בשם Black Wind, White Land, אשר תיעד את סבלם של ילדי צ'רנוביל. שנה שלאחר מכן הוענק לה פרס האישה האירופאית, ובאירלנד היא הוכתרה כאדם השנה של הרפובליקה.[2]
ב-1997 זכתה רוש בפרס השלום הבינלאומי של טיפררי,[7] המוענק "לאירים המצטיינים בעבודה הומניטרית".[8] ב-2001, הוענק לה תואר דוקטור למשפטים לשם כבוד על ידי אוניברסיטת אלברטה שבקנדה. ב-2007 זכתה רוש בפרס ההומניטרי על שם רוברט ברנס.
בשנת 2010 זכתה רוש בפרס עולם בריאות הילדים. היא זכתה גם בפרס מטעם הארגון ב-2015, עבור "ההשפעה המדהימה המתמשכת שלה על חיי ילדים מאזור צ'רנוביל". באותה השנה זכתה רוש בפרס ההומניטרי על שם הנסיכה גרייס.
הוקרות נוספות שזכתה בהן רואץ כוללות:
- Freedom of the City of Cork 2016
- Pride of Ireland Lifetime Achievement Award 2016
- Princess Grace Humanitarian Award 2015
- Top 20 of Ireland’s Greatest Women of All Time 2014
- Keynote speaker at the first anniversary commemorations of the Japanese earthquake in Fukushima 2012
- Prize for Children from the World of Children Award Committee 2010
- David Chow Humanitarian Award 2008
- Robert Burns Humanitarian Award 2007
- People’s Alliance candidate for the Irish Presidential Campaign 1997
- European Person of the Year 1996
- European Woman Laureate Award 1996
- Irish Person of the Year 1996
- First Irish woman elected to the Board of Directors of the International Peace Bureau in Geneva
- Government appointee on the board of the Radiological Protection Institute of Ireland (RPII)
תארים של כבוד
- דוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת אלברטה, 2001.
- דוקטור למשפטים מטעם האוניברסיטה הלאומית של אירלנד, גאלוויי, יחד עם אלי היוסון.
- דוקטורט מטעם אוניברסיטת לימריק, יחד עם אלי היוסון.
פוליטיקה עריכה
רוש הייתה מועמדת לתפקיד נשיאת אירלנד כמועמדת קואליציונית של מפלגת העבודה, השמאל הדמוקרטי, ומפלגת הירוקים בבחירות לנשיאות של 1997. כשהוכרזה כמועמדת, היא דורגה בראש הרשימה, אך במהלך הקמפיינים לבחירות מועמדים אחרים עקפו אותה, ובבחירות היא הגיעה למקום רביעי מתוך חמישה, עם כמעט 7% מהקולות.[9]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Clifford, Graham. "Adi Roche - 'I was drowning but the children of Chernobyl rescued me'", Independent, 14 December 2014
- ^ 1 2 Adi Roche - the early favourite, BBC News, October 29, 1997.
- ^ "irishtimes".
- ^ PRESIDENT OF IRELAND, MICHAEL D. HIGGINS CALLS ON COUNTRY TO REMEMBER CHERNOBYL AND ITS VICTIMS AHEAD OF THE INAUGURAL UNITED NATIONS “CHERNOBYL DISASTER REMEMBRANCE DAY”, 25 Apr 2017
- ^ "National Irish Visual Arts Library".
- ^ The 2015 World of Children Award Honorees
- ^ "Tipperary Peace Convention". Tipperary Peace Convention. אורכב מ-המקור ב-2010-07-01. נבדק ב-2018-03-09.
- ^ Ralph Riegel (21 באוגוסט 2013). "Mandela, Clinton and Geldof among the former winners". Irish Independent.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clarity, James F. (26 בספטמבר 1997). "Irishwomen Find Niche (And It's Not in Kitchen)". הניו יורק טיימס.
{{cite news}}: (עזרה)