איינזצקומנדו
במהלך מלחמת העולם השנייה, איינזצקומנדו בגרמנית: Einsatzkommandos) היו תת-קבוצה של האיינזצגרופן (יחידות הרג ניידות) – שהכילה עד 3,000 איש בסך הכל – שכללה בדרך כלל בין 500 ל-1000 פקידים של האס אס והגסטפו, שתפקידם היה לחסל יהודים, אינטלקטואלים פולנים, צוענים וקומוניסטים בשטחים שנכבשו לעיתים קרובות הרחק מאחורי החזית הגרמנית המתקדמת. האיינזצקומנדו ביחד עם אס אס היו אחראים לרצח השיטתי של יהודים בעקבות מבצע ברברוסה, הפלישה לברית המועצות. לאחר המלחמה, כמה מפקדים נשפטו במשפט האיינזצגרופן, הורשעו והוצאו להורג.
 | |
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1938–1945 (כ־7 שנים)  |
  | |
ארגון האיינזצגרופן
עריכהאיינזצגרופן (בגרמנית: יחידות מבצע מיוחדות) הוקמו במקור בשנת 1938 תחת ניהולו של ריינהרד היידריך – ראש האס דה ומשטרת הביטחון. הן פעלו תחת האס אס (Schutzstaffel).[1] עוצבות האיינזצגרופן הראשונות של מלחמת העולם השנייה הוקמו במהלך פלישת 1939 לפולין. לאחר מכן, בהתאם להוראה של היטלר והימלר, האיינזצגרופן הוקמו מחדש כהכנה לפלישת 1941 לברית המועצות. האיינזצגרופן היו שוב תחת פיקוחו של ריינהרד היידריך כראש המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA); ולאחר ההתנקשות בו, תחת פיקוחו של יורשו, ארנסט קלטנברונר.[2]
היטלר הורה לאס דה ולמשטרת הביטחון לדכא את איום ההתנגדות המקומית מאחורי חזית הלחימה של הוורמאכט. היידריך נפגש עם הגנרל אדוארד וגנר שייצג את וילהלם קייטל, שהסכים להפעלת יחידות משטרת הביטחון ואס דה במבצעי השדה של הוורמאכט; באזורים האחוריים, האיינזצגרופן היו אמורות לפעול תחת פיקודן המנהלי של צבאות השדה על מנת לבצע את המשימות שהוקצו להן על ידי היידריך. המשימה העיקרית שלהן (במהלך המלחמה), על פי הגנרל אס אס אריך פון דם באך, במשפטי נירנברג: "הייתה השמדת היהודים, הצוענים, והקומיסרים הפוליטיים הסובייטיים". הם היו חלק מרכזי ביישום "הפתרון הסופי של שאלת היהודים" בשטחים שנכבשו. יחידות הרג אלו צריכות להיחשב בהקשר לשואה.
מפקדי הצבא ידעו את משימת האיינזצגרופן. האיינזצגרופן תלויים במפקד הצבא החסות שלהם לאכסון, מזון והובלה. היחסים בין הצבא הסדיר למשטרת הביטחון (Sicherheitspolizei) ולאס דה היו קרובים. מפקדי האיינזצגרופן דיווחו כי הבנת מפקדי הוורמאכט את משימות האיינזצגרופן הקלה מאוד על פעולותיהם.
מבצע ברברוסה
עריכה
למבצע ברברוסה (יוני 1941), הוקמו תחילה ארבעה איינזצגרופן, כל אחד מנה 500–990 איש כדי להרכיב כוח כולל של 3,000 איש.[3] כל יחידה צורפה לקבוצת צבא אחרת: איינזצגרופה A לקבוצת ארמיות צפון; איינזצגרופה B לקבוצת ארמיות מרכז; איינזצגרופה C לקבוצת ארמיות דרום, ואיינזצגרופה D לארמייה ה-11. בפיקוד קציני אס דה, גסטפו וקריפו, האיינזצגרופן כללו מגויסים ממשטרת הסדר (Orpo), האס דה והואפן אס אס, שהוגברו על ידי מתנדבים במדים מהמשטרה המקומית.[4] כאשר היה צורך, מפקדי הצבא הגרמני חיזקו את כוחות האיינזצגרופן עם חיילים מהצבא הסדיר שלהם שסייעו בעצירת ורצח יהודים.[5]
האיינזצגרופן הראשון בפולין הכבושה
עריכהשמונה האיינזצגרופן הראשונים הופעלו במהלך מבצע טננברג המסווג (שם קוד לרצח אזרחים פולנים) ואקציית האינטליגנציה שנמשכה עד אביב 1940; ולאחר מכן מבצע מבצע אה בה הגרמני שהסתיים בסוף 1940. זמן רב לפני ההתקפה על פולין, הנאצים הכינו רשימה מפורטת של יותר מ-61,000 מטרות פולניות בשמותיהם, בעזרת המיעוט הגרמני שחי ברפובליקה הפולנית השנייה. הרשימה הודפסה כספר בן 192 עמודים בשם ספר התביעה המיוחד–פולין, וכללה רק שמות ותאריכי לידה. היא כללה פוליטיקאים, חוקרים, שחקנים, אינטלקטואלים, רופאים, עורכי דין, אצילים, כמרים, קצינים ואחרים רבים – כאמצעים שעמדו לרשות כיתות המוות של האס אס בסיוע מוציאים להורג של מיליציות הגנה עצמית גרמניות.[6] עד סוף 1939 כבר רצחו כ-50,000 פולנים ויהודים בשטחים המסופחים, כולל למעלה מ-1,000 שבויים.[7][8][9][10]
הקבוצות המבצעיות של האס אס קיבלו מספרים רומיים לראשונה ב-4 בספטמבר 1939. לפני כן, שמותיהן נגזרו משמות מקומות המוצא שלהן בשפה הגרמנית.[11]
הערות שוליים
עריכה- ^ Longerich 2012, pp. 405, 412.
- ^ Longerich 2012, pp. 470, 661.
- ^ Longerich 2010, p. 185.
- ^ Browning 1998, pp. 10–12.
- ^ Langerbein 2003, pp. 31–32.
- ^ Christopher R. Browning (2007). Poland, laboratory of racial policy. The Origins of the Final Solution. U of Nebraska Press. pp. 31–34. ISBN 978-0803259799. נבדק ב-20 ביוני 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Tadeusz Piotrowski (2007). Nazi Terror (Chapter 2). Poland's Holocaust: Ethnic Strife, Collaboration With Occupying Forces and Genocide in the Second Republic, 1918–1947. McFarland. ISBN 978-0786429134. נבדק ב-9 במאי 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Richard Rhodes, Masters of Death: The SS-Einsatzgruppen and the Invention of the Holocaust, Bellona 2008
- ^ Jochen Bohler, Jürgen Matthäus, Klaus-Michael Mallmann, Einsatzgruppen in Polen, Wissenschaftl. Buchgesell 2008.
- ^ AB-Aktion, Shoah Resource Center, International Institute for Holocaust Research. Washington, DC.
- ^ Piotr Semków, IPN Gdańsk (בספטמבר 2006). "Kolebka (Cradle)" (PDF). IPN Bulletin No. 8–9 (67–68), 152 Pages. Warsaw: Institute of National Remembrance: 42–50. ISSN 1641-9561. אורכב מ-המקור (PDF file, direct download: 3.44 MB) ב-17 בספטמבר 2018. נבדק ב-25 במרץ 2015.
{{cite journal}}: (עזרה)