אילאיל צין

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מכיל המון מידע מיותר וחסר חשיבות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אילאיל צין (נולדה ב-2 בינואר 1975) היא עובדת סוציאלית, מתמודדת נפש, מרצה ופעילה חברתית בתחום בריאות הנפש. בוגרת תואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה.

אילאיל צין
אין תמונה חופשית
לידה 2 בינואר 1975 (בת 45)
אילת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע עובדת סוציאלית, פעילה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זוכת פרס "אות השוויון" לאנשים עם מוגבלות פורצי דרך בהשתלבות 2006, מטעם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים[1][2]

מרצה על במות שונות על סיפורה האישי, במטרה להגביר את ההיכרות עם מתמודדי בריאות הנפש.

ביוגרפיהעריכה

צין נולדה באילת וגדלה בנוף בנצרת עילית (כיום נוף הגליל). בהיותה בת שנה נפטרה אמה עקב תאונת דרכים, בהותירה את צין ושני אחיה הבוגרים ממנה בשנים רבות. זמן קצר לאחר מכן נישא האב בשנית ולמשפחה נולדו שלושה ילדים נוספים. את חוויית ילדותה הגדירה כטראומטית עקב יחסם של אביה ואשתו כלפיה. צין טוענת כי חוויות ילדותה הוו טריגר להתפרצות המחלה בבגרותה[3][4].

צין למדה בחטיבת הביניים של בית הספר הריאלי העברי בחיפה. בגיל 15 ברחה מבית הוריה ועברה להתגורר עם אחיה הגדול ממנה. בתמיכתו של אחיה ובלווי של עובדת סוציאלית לחוק הנוער מהמחלקה לשירותים חברתיים, עברה ללמוד בפנימייה הרב תחומית למצוינות ע"ש שטיינברג בכפר סבא.

ב-1994 החלה בלימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית. ב-2011 סיימה את לימודי התואר השני בעבודה סוציאלית בהתמחות בבריאות ושיקום באוניברסיטת חיפה. ב-2012 החלה בלימודי הדוקטורט בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, אך בהמשך הפסיקה זאת.

במהלך לימודי התואר הראשון החלו להופיע סימפטומים ראשונים של המחלה. לאחר סיום לימודיה ובעקבות ניסיון אובדני, אושפזה בכפייה לראשונה במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי[2][5] ואובחנה כמתמודדת עם מחלה פסיכיאטרית מסוג פוסט טראומה. עם השנים, האבחנה השתנתה להפרעה סכיזואפקטיבית. החל מ-1998 ובמשך שנה וחצי, כמעט ברצף, הייתה מאושפזת באשפוז יום בבית החולים הפסיכיאטרי לעיתים תכופות[6]. בסך הכל עברה למעלה מ-40 אשפוזים פסיכיאטריים[3].

נשואה לצפריר, וטרינר. ב-2007 נולדו שני בניה התאומים. לעיתים בוחרת צין להסתיר את היותה מתמודדת נפש במסגרות בהן נמצאים ילדיה, מחשש שיגרם נזק להם או למערכת המשפחתית שבנתה[7]. במרבית הזמן מתפקדת צין ללא בעיה, אך כאשר אינה חשה בטוב היא נעזרת בבעלה[3][8]. ב-2012 עברה צין משבר פסיכוטי. הפסיכיאטר אצלו טופלה החליט שלא לאשפזה עקב היותה אם לילדים קטנים.

עשייה חברתיתעריכה

משנת 2005 מתמקדת פעילותה של צין בתחום הנכויות ובריאות הנפש. מאז היא עובדת כמרכזת 'קורס הכשרה לנותני שרות בעלי ידע מניסיון' בקריה האקדמית אונו, בית הספר הארצי לשיקום, שילוב והחלמה בבריאות הנפש[6]. הרעיון העומד בבסיס התוכנית הוא שילוב תעסוקתי של צרכני שירות בריאות הנפש כחלק מן המערך השיקומי, בהיותם בעלי מומחיות ייחודית ובעלי יכולת לתרומה חשובה לתהליכי השיקום וההחלמה של מתמודדים אחרים[9].

ב-2006, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, שמשה כעובדת סוציאלית ב"תוכנית מג"ן – מענה גמיש לנכים בחרום"[10] שפעלה מטעם מטה מאבק הנכים, בשיתוף עם אגף נכויות ושיקום בג'וינט ישראל. התוכנית סייעה לכ־6,000 נכים ובני משפחותיהם שהתגוררו באזור הצפון במתן מידע, ייעוץ, קשר לשירותים בקהילה ואירוח במרכז הארץ. כהוקרה לפועלה זכתה ב"אות מלחמת לבנון השנייה" מטעם משרד הביטחון. בין השנים 2008–2012 שמשה בתפקיד מנהלת ארצית תחום חברה ופנאי בעמותת אנוש[11]. מ-2014 עובדת כרכזת עמותת לשמ"ה באזור הדרום – עמותה לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש. במסגרת העמותה מרכזת את פרויקט "עמיתים מומחים"[12] בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע. הפרויקט מבוסס על הרעיון של "תמיכת עמיתים", המשלב מתמודדי נפש שעברו קורס הכשרה לנותני שרות בבית הספר לשיקום, בו הם עובדים כ"עמיתים מומחים" בצוות בית החולים, מתוך תפיסה של "שום דבר עלינו בלעדינו".

במהלך 2016 לקחה צין חלק בקמפיין "שוברים קשירה", אותו מוביל ארגון "בזכות". במסגרת הקמפיין פרסם הארגון דו"ח ראשון מסוגו, החושף את תופעת הקשירות בבתי חולים פסיכיאטריים ומתאר תמונה קשה של הפרת זכויות יסודיות וכן קשירה ללא הצדקה ובניגוד להוראות החוק[13].

תפיסת עולםעריכה

צין מרבה לעסוק בסוגיות הקשורות לסטיגמה הקשה וההדרה החברתית ממנה סובלים מתמודדי בריאות הנפש[8]. במרבית המקרים, היא מאמינה, המוגבלות היא תולדה של יחס הסביבה, קרי הסטיגמה הנלוות למחלה[14].

לדבריה, ההדרה החברתית באה לעיתים לידי ביטוי בחשש מיצירת קשרים חברתיים עם מתמודדים בשל אמונה כי מדובר באנשים לא אמינים ואף מסוכנים ואלימים. היא מצביעה למשל על רתיעה של אנשים ממגורים בקרבת הוסטל למתמודדים[8] ועל קושי של מתמודדי נפש להשתלב במקומות עבודה בשל סירוב מעסיקים לקבלם[14][15]. לצד כל אלו, היכולת למצוא זוגיות נפגעת, שכן רבים נרתעים מקשר זוגי עם אדם המוגדר כחולה במחלה פסיכיאטרית[16].

במאמרה[14], מתייחסת צין לדילמת החשיפה שמלווה את האדם מרגע אבחונו כחולה במחלה פסיכיאטרית. דילמה המשותפת לאנשים עם נכות לא נראית. לטענתה, הבעיה בחשיפת המחלה בפני אחרים היא יצירת הסטיגמה. אנשים יכולים לחוש כלא מוגבלים כלל (תופעה אותה מכוונה גופמן "passing" או בעברית "עבירות"), אך לאחר שחשפו עצמם או שנחשפו שלא בדעתם וברשותם, הפכו למוגבלים.

צין מכירה בחשיבותו של אשפוז פסיכיאטרי באין ברירה אחרת. לצד תועלותיו של האשפוז, מפנה צין ביקורת כלפי ההתנהלות המערכת הפסיכיאטרית ותנאי האשפוז הקיימים [17][18][3].

בפעילותה מנסה צין להוביל לשינוי מדיניות בנושאים הבאים:

  • חוקים ונהלים- במהלך האשפוז נכפים כללים וחוקים שאינם תמיד הכרחיים בעיני צין לטיפול במצבו הנפשי של האדם החולה. דוגמה לכך היא שתיית קפה ועישון בהגבלות חמורות מאוד.
  • קשר עם הרופאים- הקשר עם הרופא הפסיכיאטר במהלך תקופת האשפוז מצומצם מאוד ואת המידע עליה קבל בעיקר מצד גורמים מתווכים.
  • תחושת אוטונומיה - כמאושפזת חוותה צין תחושה קשה כי אין ערך לדבריה, למחשבותיה ולתפיסת עולמה. צין הרגישה כי אין ביכולתה לקבוע את רצונה לגבי דברים פשוטים ביותר, החל מסדר יומה וכלה בכבודה ובבריאותה.
  • מתן הסבר על תופעות לוואי של תרופות - בעת קבלת תרופה חדשה, בקשה צין מהצוות המטפל לקרוא את העלון המצורף לתרופה, ולדבריה, בקשתה נענתה בסירוב.
  • החלטה על אשפוז במחלקה סגורה - לדברי צין בבתי חולים רבים הכוללים מחלקה סגורה, משמשת השהות במחלקה זו כעונש עבור חולים ש"סרחו".
  • קשירות - הגבלה פיזית של מטופל על ידי קשירתו, נתפסת בעיני צין כצורת ענישה נוספת. לדבריה, מדובר באחת החוויות המשפילות ביותר שעברה. צין הוסיפה שמכיוון שלא מתירים את הקשירות כדי לעשות צרכים, החולים עושים את הצרכים על עצמם במיטה. חוסר הפרטיות היווה קושי נוסף הנלווה לקשירה, שכן למעשה כל חולה המאושפז במחלקה היה יכול לראותה קשורה. היא לא יכלה להגיב, משום שהייתה שרויה במצב של קטטוניה.
  • תעסוקה בזמן האשפוז ומטרתהריפוי בעיסוק מקובל בבתי חולים פסיכיאטריים. מטרתו, כפי שתואר בפניה, היא "להחזירה לנורמליזציה". צין מתארת כי הופתעה והרגישה מושפלת מהמשימות שקבלה לבצע, דוגמת צביעת דפים, גלגול תחבושות וקיפול ניירות[5][18].

זוגיות ומיניות בקרב אנשים עם מוגבלות פיזיות ונפשיות הוא נושא מורכב ומלווה בקשיים לדעתה של צין[19]. מתמודדי נפש נתפסים בחברה כא-מיניים, וכמי שהעיסוק במיניותם מעורר חרדה, ונתפס כמסכן את סיכויי החלמתם.[דרוש מקור]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מירי חסון, היום הבינלאומי למוגבלים: אין סיבה למסיבה, Ynet, ‏5.12.2006
  2. ^ 1 2 ד"ר אילן טל, מה גורם לאשפוז בכפייה. סיפורה של אילאיל, Ynet, ‏28.4.2013
  3. ^ 1 2 3 4 סיפורי מתמודדים – הסיפור של אילאיל צין מחושך לאור ענק, אנוש
  4. ^ Read, J., Os, J. V., Morrison, A. P., & Ross, C. A., Childhood trauma, psychosis and schizophrenia: a literature review with theoretical, Acta Psychiatrica Scandinavica 12, 2005, עמ' 330-350
  5. ^ 1 2 חולת נפש - הסטיגמה והשלכותיה: סיפור אישי, Youtube, ‏22.4.2010
  6. ^ 1 2 בית הספר הארצי לשיקום, שילוב והחלמה בבריאות הנפש - קורס הכשרה לנותני שירות בעלי ידע מניסיון
  7. ^ אילאיל צין, ילדים הם שמחה, THE MEDICAL אתר הרופאים של ישראל, ‏30.4.2009
  8. ^ 1 2 3 אילאיל צין, כמו כולם אבל שונה, הארץ, ‏2.5.2012
  9. ^ ורד מרזר-ספיר, ברק הר-לב וסיגל מאונטר, תכנית צרכים נותני שירות- חזון ישן הופך למציאות חדשה, כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק 18(3), 2009
  10. ^ תמרה ברנע, אביטל סנדלר-לף ודנית קמעו (מטעם הג'וינט), בין חירום לשגרה - פיתוח שירותים קהילתיים לנכים בצפון הארץ 2006–2009, ‏דצמבר 2011
  11. ^ לימור גל, מה קורה כשהפסיכולוג בעצמו סובל ממחלת נפש?, הארץ, ‏11.3.2011
  12. ^ עמותת לשמ"ה- לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש- עמיתים מומחים
  13. ^ אילאיל צין, החוויה שלא תעזוב אותי: נקשרתי למיטה בבי"ח פסיכיאטרי, Ynet, ‏30.3.2016
  14. ^ 1 2 3 אילאיל צין, האדם שמאחורי המחלה- עדות של מומחה- דילמת החשיפה, MEDICINE רבעון בנושא פסיכיאטריה גליון מס' 9, פורום מדיה בע"מ, 2008, עמ' 12-13
  15. ^ חיים ביאור, מעסיקים בעלי מוגבלויות- ומרוויחים עובדים מסורים עם מוטיווציה גבוהה, TheMarker, ‏10.3.2011
  16. ^ אילאיל צין, סיפרתי לו שאני חולה במחלה פסיכיאטרית, Ynet, ‏3.7.2012
  17. ^ אילאיל צין, מציאות אחרת לגמרי, TheMedical, ‏1.7.2008
  18. ^ 1 2 מערכת בריאות הנפש מנקודת מבט אישית, Youtube, ‏25.12.2012
  19. ^ דניאלה מזור, מיניות כמטרה שיקומית- מחסומים לביטוי מיניותם של אנשים עם מוגבלויות, איטם- האגודה הישראלית לטיפול מיני Archived 2016-03-03 at the Wayback Machine