אינוקנטיוס השני

אינוקנטיוס השנילטינית: Innocentius II;‏ מת ב-24 בספטמבר 1143) היה האפיפיור מ-14 בפברואר 1130 עד מותו.

אינוקנטיוס השני
Innocentius II
B Innozenz II1 (cropped).jpg
לידה 1088
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בספטמבר 1143 (בגיל 55 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה סנטה מריה אין טרסטוורה (1308) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כומר קתולי, איש דת, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־164
14 בפברואר 113024 בספטמבר 1143
(13 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

גרגוריו פפרסקי נולד ברומא, למשפחת אצולה מקומית. האפיפיור אורבנוס השני מינה אותו לקרדינל דיאקון ב-1088, ובתפקיד זה, הוא התלווה לאפיפיור גלסיוס השני כשנסע לצרפת. הוא נבחר על ידי האפיפיור קאליקסטוס השני למשימות חשובות וקשות, כמו זו שבה נשלח לוורמס לסיום קונקורדט וורמס, הסכם השלום שנעשה עם הקיסר היינריך החמישי בשנת 1122, והסכם השלום עם ממלכת צרפת בשנת 1123, עם המלך לואי השישי.

ב-1130, כשהאפיפיור הונוריוס השני שכב גוסס, החליטו הקרדינלים להפקיד את הבחירות בפני ועדה של שמונה אנשים ובראשם הקנצלר האפיפיורי היימריק, שהמועמד שלו, הקרדינל גרגוריו פפרסקי, נבחר בחופזה לאפיפיור אינוקנטיוס השני, וב-14 בפברואר, יום לאחר מותו של הונוריוס, הוא הוכתר. הקרדינלים האחרים הודיעו כי אינוקנטיוס לא נבחר בבחירה חוקית, והקרדינל פייטרו פיירליוני, רומאי שמשפחתו הייתה אויבת של היימריק, נבחר ונטל את השם אנקלטוס השני. קבוצת תומכיו של אנקלטוס הייתה חזקה דיה להשתלט על רומא, בעוד שאינוקנטיוס נאלץ לברוח צפונה. בהתבסס על רוב פשוט של מכללת הקרדינלים כולה, אנקלטוס היה האפיפיור הנבחר בקאנו, ואינוקנטיוס היה אנטי-אפיפיור. עם זאת, כלל זה השתנה על ידי המועצה הלטראנית השנייה בשנת 1139, ולכן אינוקנטיוס נחשב לאפיפיור לגיטימי.

ברנאר מקלרבו נלחם לטובת האפיפיור אינוקנטיוס, ובכך הוא זכה לתמיכתם של צרפת ואנגליה נתמכת; אולם אלנקלטוס, שנתמך על ידי הנורמנים הסיציליאנים, זכה לעמדה חזקה יותר של כוח בתוך איטליה. המלך הגרמני לותאר השלישי לא התלבט בשאלה האפיפיורית, ועל פי התעקשותו של נורדברט מקסנטן, ארכיבישוף מגדבורג, תמך באינוקנטיוס ואף עבר עם צבאו לאיטליה. ב-4 ביוני 1133 הוא הוכתר ברומא לקיסר על ידי אינוקנטיוס, אבל החגיגות התקיימו בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו, מאחר שבזיליקת פטרוס הקדוש הייתה כבושה על ידי אנקלטוס השני.

בשנת 1134 גייס אינוקנטיוס את בישופי לונד בהנהגת הקיסר לותאר השלישי, ובכך זכה לתמיכת הכנסייה הסקנדינבית וארכיבישוף המבורג-ברמן. לאחר שובו של לותאר לגרמניה, גורש אינוקנטיוס לפיזה, שם נשאר עד ה-25 בינואר 1138, עד מותם של אנקלטוס ויורשו, האנטי-אפיפיור ויקטור הרביעי.

ב-29 במרץ 1139 אישר האפיפיור אינוקנטיוס בבולה אפיפיורית את הקמת מסדר האבירים הטמפלרים. באותה שנה התקיימה המועצה הלטראנית השנייה, שאותה גינו רוג'ר השני, מלך סיציליה. קצת מאוחר יותר, אינוקנטיוס עמד בראש צבא נגד רוג'רו, אבל נתפס בשבי והוצרך להכיר בדרישות רוג'רו. אחר כך, עם זאת, אינוקנטיוס היה יכול לחזור לרומא, שם הוא השיג בשנותיו האחרונות תחייה תרבותית של העיר. הוא מת ב-24 בספטמבר 1143, וסלסטינוס השני נבחר במקומו.

על פי אגדה יהודית עממית[1], אינוקנטיוס היה בנו של רבי שמעון ממגנצא, ושמו היה אלחנן. האגדה מספרת שאלחנן היה נודע כבר מגיל צעיר כחכם מאוד. ביום שבת אחד כשהוריו היו בבית הכנסת, המשרתת הנכריה חטפה את הילד, הטבילה אותו לנצרות ונתנה אותו במנזר. לימים גדל אלחנן ונהיה לקרדינל ולאחר שנפטר האפיפיור החליטו מפאת חכמתו ובקיאותו בנצרות למנותו לאפיפיור החדש. לאחר שהתחיל לחשוש שהוא באמת יהודי, הוא החליט לגזור על יהודי מגנצא שיהיה אסור להם לקיים מצוות מסויימות כדי שהם ישלחו אליו את רבי שמעון בכדי שהוא יתחנן על ביטול הגזירה. לאחר שנפגש עם רבי שמעון בחן אלחנן את הדברים וגילה את זהותו האמיתית. אלחנן כתב ספר נגד האמונה הנוצרית והשאיר אותו לאפיפיורים אחריו לקרוא בו, ולאחר מכן חזר אל משפחתו במגנצא. האגדה מבוססת על אחד מהפיוטים שכתב רבי שמעון, "מלך אמון מאמריך מרחוק מוצב", בה כתב: "אֵל חָנַן נַחֲלָתוֹ בְּנֹעַם לְהַשְׁפַּר / יִדְּעָם קְרוֹא קָרְבְּנוֹתָיו בְּמִסְפָּר / וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר / קָדוֹשׁ". הפיוט נאמר על ידי אשכנזים כיוצר ליום השני של ראש השנה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אינוקנטיוס השני בוויקישיתוף


הקודם:
הונוריוס השני
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
סלסטינוס השני
  1. ^ האגדה מופיעה בספר "אוצר מדרשים" באתר ספריא [1]