אלבטרוס גלאפגוס

אלבטרוס גלאפגוס (שם מדעי: Phoebastria irrorata) הוא המין היחיד במשפחת האלבטרוסיים שחי באזורים טרופיים במשך כל חייו. זהו העוף הגדול ביותר החי באיי גלאפגוס. שלא בעונת הרבייה, חיים אלבטרוסים אלו בעיקר באזורים החופיים באקוודור ובפרו. תוחלת חייו נעה בין 40 ל-45 שנים.

אלבטרוס גלאפגוס
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה חמורה (CR)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	יסעוראים
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	אלבטרוסיים
סוג:	אלבטרוס צפון פסיפי
מין:	אלבטרוס גלאפגוס
שם מדעי
Phoebastria irrorata ‏סלווין, 1883
תחום תפוצה

פרט בוגר ולצדו גוזל

מאפיינים

אלבטרוסי גלאפגוס הם עופות בינוניים בגודלם. אורכם מגיע ל-86 סנטימטרים, ומשקלם ל-3.4 קילוגרמים. מוטת כנפיהם היא כ-2.27 מטרים. ייחודם מתבטא בצווארם ובראשם הצבועים בצהוב חיוור, בניגוד לגופם, שהוא ברובו חום. מאפיין בולט אף יותר הוא מקורם הארוך שצבוע בצהוב בהיר - זה האחרון נראה גדול באופן לא-פרופורציונלי למידות גופם וראשם. לפרטים הצעירים ניצוי חום רך. אלבטרוסי גלאפגוס ניזונים בעיקר מדגים, מדיונונים ומסרטנים. לעיתים הם יתקיימו על מזון לא טרי, כמו שאריות מזון שעוכלו ושהוקאו (העלאת גירה) על ידי עופות אחרים. בשעת הציד, האלבטרוס יתמקד באזור באוקיינוס בו טרפו נוטה לשחות בסמוך לפני המים. הוא עשוי לחפש ולצוד טרף במרחק רב מגוזליו.

אלבטרוסי גלאפגוס מקננים באופן בלעדי באי אספניולה השייך לאיי גלאפגוס. הקנים נבנים באזורים עם לבה, סלעי בזלת וצמחייה מועטה. נוהגי החיזור מיוחדים ומרהיבים. הם כוללים הקפות מקור מהירות, נקישות מהירות, והשמעת קולות רמים תוך הרמת הראש והמקור מעלה. הביצים מוטלות בין החודשים אפריל ויוני, ותקופת הדגירה אורכת חודשיים ימים. שבועיים לאחר בקיעתם הגוזלים נשארים יחד במין "פעוטון", בעוד שההורים עפים לים על מנת למצוא מזון. בשובם, ההורים מאכילים את גוזליהם בכמויות גדולות של דגים שמנוניים שהם כבר עיכלו בעצמם (המזון מועבר לצאצאים כשהוא מעוכל). ההורים עשויים להאכיל את גוזליהם בלמעלה משני קילוגרמים של שמן. מראה הגוזלים בגדילתם מגושם וחסר חן. הגוזלים מגיעים לגודל מלא עד חודש דצמבר, ועוזבים את המושבה חודש לאחר מכן. הזכר והנקבה מזדווגים זה עם זה ונשארים נאמנים זה לזה עד ליום מותו של אחד מהם.

אלבטרוסי גלאפגוס ידועים במיומנויות התעופה המפותחות שלהם. הם יכולים לעוף במשך מספר שעות בלי הפסקה. טכניקת תעופה בה הם משתמשים תכופות היא תעופה עם הרוח ודאייה ממושכת. בדרך זו הם מנצלים את מהירות הרוח בגובה של יותר מ-15 מטרים מעל פני הים - הרוח מאפשרת להם לדאות תוך השקעת מאמץ קטן יחסית. עם זאת, כנפיהם הגדולות וגופם הרזה מקשים עליהם בזמן ההמראה והנחיתה. כדי להקל על עצמם בזמן ההמראה, הם נוהגים להמריא ממצוקים. בזמן ההמראה בים, לעומת זאת, הם נעזרים בכפות רגליהם המכוסות קרומי שחייה, ברוח ובגלים.

אוכלוסיית אלבטרוסי גלאפגוס שחיה באזור מוגנת על ידי צוות הפארק הלאומי שבמקום. עם זאת, גורמים אחרים מפריעים להם ומעמידים אותם בסכנה: תחום תפוצה טבעי מצומצם, לכידה כשלל לוואי (Bycatch) של דיג, הפרעה מצד תיירים, מחלות והשפעת הציד הבלתי-חוקי במים הסמוכים. הגורם שאחראי לנזק העיקרי למין הוא ככל הנראה הלכידה כשלל לוואי על ידי דייגים, מה שהוביל לשינוי הערכת הסיכון שלו על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN) בשנת 2000: מ"קרוב לסיכון" ל"פגיע". ב-2001 נאמד מספר הפרטים הבוגרים בכ-34,700, אולם נראה שמאז החלה אוכלוסייתו להציג מגמת הידלדלות בקצב לא ידוע. בנוסף, נראה שהלכידה כשלל-לוואי פוגעת בזכרים יותר מאשר בנקבות, וכך נפגע גם היחס בין המינים. מאחר שבמצב העניינים הנוכחי המין מאוים על ידי קריסת האוכלוסייה עד לכדי הכחדה, מצב השימור שלו שונה ל"בסכנת הכחדה חמורה" בשנת 2007.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלבטרוס גלאפגוס בוויקישיתוף

• אלבטרוס גלאפגוס, באתר ITIS (באנגלית)
• אלבטרוס גלאפגוס, באתר NCBI (באנגלית)
• אלבטרוס גלאפגוס, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• אלבטרוס גלאפגוס, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• אלבטרוס גלאפגוס, באתר GBIF (באנגלית)
• אלבטרוס גלאפגוס באתר "האגודה למען איי גלאפגוס על-שם צ'ארלס דרווין" (Charles Darwin Foundation for the Galapagos Islands)
• אלבטרוס גלאפגוס באתר איגוד השימור העולמי (IUCN)
• אלבטרוס גלאפגוס - גיליון עובדות באתר BirdLife International