אלברט רוסליני

פוליטיקאי אמריקאי

אלברט דין רוסליניאנגלית: Albert Dean Rosellini;‏ 21 בינואר 191010 באוקטובר 2011) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת וושינגטון, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של מדינתו בשנים 19391957, ולאחר מכן ועד 1965 כמושל וושינגטון ה-15. הוא היה האמריקאי ממוצא איטלקי הראשון והקתולי הראשון שנבחר כמושל באחת ממדינות ארצות הברית שממערב לנהר המיסיסיפי.[1]

אלברט רוסליני
Albert Rosellini
אלברט רוסליני
לידה 21 בינואר 1910
טקומה, מדינת וושינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 2011 (בגיל 101)
סיאטל, מדינת וושינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אלברט דין רוסליני
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות קאוולרי, סיאטל, מדינת וושינגטון, ארצות הברית
השכלה
  • בית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון
  • בית הספר התיכון סטדיום עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש אגודת המושלים הלאומית
1 ביולי 196221 ביולי 1963
(שנה)
מושל וושינגטון ה־15
16 בינואר 195713 בינואר 1965
(8 שנים)
סגן מושל וושינגטון ג'ון שרברג
הנשיא הזמני של הסנאט של מדינת וושינגטון
12 בינואר 194314 בינואר 1945
(שנתיים)
→ ג'ורג' א. לאבג'וי
קרל מוהלר ←
חבר הסנאט של מדינת וושינגטון
9 בינואר 193914 בינואר 1957
(18 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במהלך הקריירה הפוליטית שלו, שנמשכה על פני ארבעה עשורים, היה רוסליני מנהיג פעלתן שפעל לקידום רפורמות בבתי הכלא ובמוסדות בריאות הנפש של המדינה, הרחיב את מערכת הכבישים המדינתית, הקים את בתי הספר לרפואה ולרפואת שיניים של אוניברסיטת וושינגטון, ובנה גשר צף שני על פני אגם וושינגטון (אנ').

רוסליני היה המושל שהאריך ימים מכל מושלי מדינות ארצות הברית. הוא הגיע לגיל של 101 שנים ו-262 ימים.

ראשית חייו

עריכה

אלברט רוסליני נולד בטקומה שבמדינת וושינגטון כבנם היחידי של המהגרים האיטלקים אנונציאטה (לבית פגני) וג'ובאני רוסליני, שהיה מנהל בר.[2] הוא למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון, שם הוא היה חבר באחוות טאו-קאפא-אפסילון, וסיים את לימודיו ב-1933 יחד עם חברו לספסל הלימודים יו ג'. רוסליני (אין קרבת משפחה), חבר ילדות ובהמשך שופט בבית המשפט העליון של וושינגטון.[3]

חבר הסנאט של וושינגטון

עריכה

בגיל 29, נבחר רוסליני לסנאט של מדינת וושינגטון, כצעיר חבריו, וייצג את מחוז הבחירה ה-33 של דרום סיאטל, שהייתה ביתם של מהגרים איטלקים רבים. כדמוקרט תומך הניו דיל, כיהן רוסליני בסנאט המדינתי בשנים 19391957, מתוכם בשנים 19431944 כיהן כנשיא הזמני של הסנאט.

מושל וושינגטון

עריכה

ב-1956 נבחר רוסליני כמושל וושינגטון לאחר שהביס בבחירות את סגן המושל המכהן, הרפובליקני אמט אנדרסון, ברוב של 55 מול 45 אחוזים מהקולות.

כמושל, ניחן רוסליני בקסם אישי משולב ביכולת פוליטית ארוכת שנים לפתח מוניטין של החלטיות ויכולת לנוע קדימה בקידום מיזמים ממושכים. דון הנולה, שהיה בעל טור ותיק בעיתון The Seattle Times, כתב ב-1996, "הוא לא היה איש של רטוריקה ריקה. הוא גרם לדברים להיעשות. מורשתו נמצאת בכל מקום".[4] בביוגרפיה שלו מ-1997, "רוסליני, בנם של מהגרים ומושל פרוגרסיבי", כתב פייתון סמית': " הוא נמשך לנושאים בהם קידמה תוכל להיעשות ולהימדד... רפורמה בתקציב, פיתוח כלכלי, תחבורה, מוסדות להשכלה גבוהה, ונושאי ליבה שלהם הוא הקדיש את כישרונו ואת יכולתו בתחום הממשל".[5]

ב-1960 נבחר רוסליני בהפרש קולות קטן, וניצח את מועמד הרפובליקנים לויד ג'. אנדרסון בהפרש של 50 מול 49 אחוזים מהקולות.[6]

כדי לקדם את הפיתוח הכלכלי, הקים רוסליני את מחלקת המסחר המדינתית ותמך ביריד העולמי שהתקיים בסיאטל ב-1962. הוא הוביל את בנייתו של הגשר הצף אברגרין פוינט המקורי, שהיה אז הגשר הארוך מסוג זה בעולם, ושנפתח ב-1963 ודרכו עבר כביש 520 המדינתי על פני אגם וושינגטון (אנ') בין סיאטל לבין העיר מדינה. ב-1988 נקרא גשר זה על שמו של רוסליני. לאחר 53 שנות פעילות, הוחלף הגשר ב-2016 בגשר צף חדש באותו מקום ובאותו שם. רוסליני היה תומך בלתי נלאה בחינוך הגבוה, חיזק את מערכת האוניברסיטאות המדינתית ופיתח מערכת לקולג'ים לצעירים. במהלך תקופת כהונתו, ביצע רוסליני גם רפורמה בתהליכי תקציב המדינה ואיזן אותו.

בחירות 1964

עריכה

ב-1964 התמודד רוסליני בבחירות לתקופת כהונה שלישית. יריביו המובהקים בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, סגן המושל ג'ון שרברג והתובע הכללי ג'ון ג'. אוקונל, לא התמודדו מולו, אך כארבעה יריבים בלתי מוכרים שכן התמודדו, גרפו יחדיו כ-50,000 קולות.[7][8]

בבחירות הכלליות ניצב מולו הרפובליקני דניאל ג'. אוונס, חבר בית הנבחרים המדינתי, ומהנדס אזרחי. הבחירות הכלליות התנהלו בסימן של מתקפות קשות על היושרה של המועמדים משני המחנות. רוסליני ניסה לצייר את אוונס כתומך של בארי גולדווטר ולהבליט את העבר שלו כמתנגד לאינטרסים של העובדים, הרווחה והחינוך.[8] אוונס בתורו, תקף את רוסליני על חוסר תקינות פיננסית והעדפת מקורבים, בטענה שרוסליני גייס לכאורה כספים למסע הבחירות מאנשי עסקים שהיו ביחסים חוזיים עם ממשלת המדינה. הוסכם על קיומו של עימות בחירות טלוויזיוני אחד בלבד בין השניים.[8] הצלחתו של הנשיא לינדון ג'ונסון בבחירות לנשיאות של אותה שנה לא הואילו, ואוונס בן ה-39 נבחר כמושל במקומו של רוסליני לאחר שגרף 56 אחוזים מהקולות.

בחירות 1972

עריכה

שמונה שנים לאחר מכן ניסה רוסליני להתמודד שוב על משרת המושל. הוא ניצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, ושוב התמודד בבחירות הכלליות מול אוונס.[9] הוא החל את מסע הבחירות כשהוא הוביל בסקרים, ובהדרגה ירדה התמיכה בו כאשר הוא התייחס בזילזול לאוונס בכינוי "דני הנער" ("Danny Boy"), והואשם בהתערבות לטובת ידידו פרנק קולוקרישיו (אנ'), גנגסטר מסיאטל, בהשגת רישיון למועדון בהוואי כאשר כיהן כמושל.[10] מיעוט מקרב תומכיו של אוונס החלו גם להדביק מדבקות פגוש על מכוניותיהם שבהן נכתב "אנחנו לא זקוקים לסנדק". מדבקות אלו תוארו על ידי לין, בתו של רוסליני ככאלו שהכאיבו לו במיוחד על רקע גאוותו במוצאו האיטלקי, ועל רקע יציאתו לאקרנים של הסרט זוכה פרס האוסקר הסנדק באותה שנה.[10] בבחירות הכלליות של נובמבר באותה שנה קיבל אוונס 51 אחוזים מהקולות, מול 43 אחוזים שקיבל רוסליני, ו-6 אחוזים שקיבל מועמד מפלגת משלמי המיסים ויק גולד.

שנותיו האחרונות

עריכה

לאחר תום כהונתו כמושל ב-1965, שב רוסליני לעיסוקו בעריכת דין, והיה גם יועץ פוליטי שהתמחה בעניינים הקשורים לתעשיות המשקאות החריפים והבידור. במשך השנים הוא שימש כמדינאי ותיק במפלגה הדמוקרטית בוושינגטון, וטיפח דמויות פוליטיות, כולל המושלים כריסטין גרגואר וגארי לוק.

ב-2003 שב רוסליני לזמן קצר לכותרות התקשורת כאשר דווח שהוא העביר תרומות בחירות לחברי מועצת העיר של סיאטל בשם בעליו של מועדון חשפנות, שאחד מהם הורשע בסחיטה. רוסליני מעולם לא הואשם בשערורייה שנודעה בכינוי "סטריפגייט" (Strippergate).[11]

עד ליומו האחרון השתתף רוסליני במסעות גיוס כספים עבור מועמדים וסייע לגייס כספים לגופי רווחה, כולל הוועדה האולימפית של וושינגטון, שבראשה הוא ישב במשך שנים.[12]

חיים אישיים

עריכה

ב-1937 נשא רוסליני לאישה את רעייתו אתל. לשניים נולדו חמישה ילדים. אתל רוסליני הלכה לעולמה ב-2002 לאחר 64 שנות נישואים. בינואר 2010 חגג רוסליני את יום הולדתו המאה, והיה אחד ממושלי מדינות ארצות הברית הבודדים שהגיעו לגיל זה.

אלברט רוסליני נפטר בסיאטל ב-10 באוקטובר 2011, בגיל 101, כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות. הלווייתו התקיימה בקתדרלת סנט ג'יימס שבסיאטל, והוא נטמן בבית הקברות קאוולרי שבעיר, לצד רעייתו.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אלברט רוסליני בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה