אלגיות דואינו
אלגיות דואינו (בגרמנית: Duineser Elegien) הוא שמה של אסופה המונה עשר אלגיות מאת המשורר האוסטרי, יליד פראג, ריינר מריה רילקה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ריינר מריה רילקה |
| שפת המקור |
גרמנית  |
| סוגה |
שירה, אוסף שירים |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה |
לייפציג |
| תאריך הוצאה |
1923 |
  | |
כתיבת האלגיות עריכה
רילקה, הנודע בגודש הלירי יוצא הדופן המייחד את שיריו הכתובים בגרמנית[1], התחיל לכתוב את האלגיות בשנת 1912 בזמן שהתארח אצל מריה, נסיכת טורן וטקסיס (1855–1934) בארמון דואינו שעל הים האדריאטי, סמוך לטריאסטה. השירים, שאורכם 859 שורות [2], הוקדשו לנסיכה עם פרסומם בשנת 1923. במהלך תקופת כתיבתן שארכה כעשר שנים, נזנחה כתיבת האלגיות לפרקי זמן ארוכים מפני שרילקה סבל לעיתים קרובות מדכדוך חמור, שנבע באופן חלקי מאירועי מלחמת העולם הראשונה ומהצטרפותו לשירות צבאי בגיוס חובה. למעט תקופות כתיבה קצרות בשנים 1913 ו-1915, חזר רילקה לעבודתו רק מספר שנים לאחר תום המלחמה. הוא כתב בקצב קדחתני, בפרץ השראה מחודש ופתאומי, שאותו תיאר כ"סערה ללא גבולות, הוריקן של הנפש[3]" - והשלים את האסופה בחודש פברואר בשנת 1922, בשעה שגר בשאטו דה מוזו בוראס ליד נהר הרון בשווייץ. לאחר פרסומן בשנת 1923 ופטירת רילקה בשנת 1926, אלגיות דואינו הוכרו במהרה בידי מבקרים וחוקרים כיצירתו החשובה ביותר[4][5].
סמלים ותמות עריכה
אלגיות דואינו רוויות בדת ומיסטיקה ומשופעות יופי וסבל קיומי[6]. לשירים סמליות עשירה הכוללת מושגים כמו מלאכים וגאולה אבל לא בהתאם לפרשנות הנוצרית הקלאסית. רילקה פותח את האלגיה הראשונה בקריאת ייאוש פילוסופית, בשאלה: "מִי, לוּ זָעַקְתִּי, הָיָה שוֹמֵעַ קוֹלִי מִבֵּין מַעֲלוֹת מַלְאָכִים?[7]" (Wer, wenn ich schriee, hörte mich denn aus der Engel Ordnungen?) ובהמשך מכריז: "כָּל מַלְאָךְ הוּא נוֹרָא[7]." (Jeder Engel ist schrecklich). על אף שסיווג השירים כ"אלגיות" מרמז בדרך כלל על מלנכוליה וקינה, קטעים רבים מתוכן מתבלטים באנרגיה חיובית וב"התלהבות בלתי מרוסנת[5]". כמכלול, ניתן לתאר את אלגיות דואינו כמטמורפוזת "ייסוריו האונטולוגיים" של רילקה. זהו "מונולוג נלהב אודות ההשלמה עם הקיום האנושי" העוסק בתמות כמו "המגבלות והחסרונות של המצב האנושי וההכרה האנושית השבורה... בדידות האדם, שלמות המלאכים, חיים ומוות, אהבה ואוהבים ומלאכת המשורר[8]".
שירתו של רילקה, ואלגיות דואינו בפרט, השפיעה על רבים מהמשוררים והכותבים במאה העשרים. עבודתו מצוטטת לעיתים קרובות בתרבות הפופולרית בהקשר לנושאים כמו אהבה או מלאכים והתייחסויות אליה ניתן למצוא בתוכניות טלוויזיה, סרטי קולנוע, מוזיקה וביטויים אומנותיים נוספים, בפילוסופיית עידן חדש ותאולוגיה, ובספרי עזרה עצמית.
פרסום וביקורת עריכה
הספר אלגיות דואינו פורסם בידי הוצאת אינזל בעיר לייפציג שבגרמניה בשנת 1923. טובי המבקרים שיבחו את היצירה והשוו אותה באיכותה ליצירותיהם של הלדרלין וגתה[9][10].המבקר הנס רודולף מולר היה הראשון לתאר את האסופה, בשנת 1935, כ"מיסטית" מיסודה, ואת רילקה כמדריך רוחני "מיסטי"[11].
באחד ממאמריו, מתאר הסופר הגרמני הרמן הסה (1877-1962) את דמותו של רילקה המתפתחת מתוך חקר הבעיות האקזיסטנציאליות: "פעם אחר פעם, בכל שלב, הפלא מתרחש: האדם השברירי, המהסס, הנוטה לחרדה נסוג, ודרכו מתנגנת המוזיקה של הקיום, וכמו אגן מים הוא נעשה כלי הנגינה והאוזן כאחד"[1][12].
עם זאת, במהלך שנות העשרים, רבים מבני הדור הצעיר של משוררי וכותבי הגרמנית לא אהבו את אלגיות דואינו בשל הפילוסופיה והסמלים המעורפלים שאפיינו את השירים. המשורר הגרמני אלברט שפר (המשויך לחוג הספרותי של המשורר הגרמני שטפן גאורגה) התייחס לשירים בביטול כ"קשקוש מיסטי" וכינה את ה"תאולוגיה החילונית" המופיעה בהם "רכילות אימפוטנטית"[9].
בישראל, הספר יצא לאור בשנת 1999 בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתרגומו של שמעון זנדבנק.
קישורים חיצוניים עריכה
- אלגיות דואינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Rainer Maria Rilke, poetry fundation
- ^ האלגיות נבדלות זו מזו באורכן. בטקסט המקור הגרמני אורך האלגיה הראשונה הוא 95 שורות, השנייה כוללת 79 שורות, השלישית 85 שורות, הרביעית 85 שורות, החמישית 108 שורות, השישית 45 שורות, השביעית 93 שורות, השמינית 75 שורות, התשיעית 80 שורות והעשירית 114 שורות. ספירת השורות משתנה בתרגומים שונים.
- ^ Rilke to Lou Andreas-Salomé, Rilke, Rainer Maria and Andreas-Salomé, Lou. Briefwechsel, Insel, 1952, עמ' 464
- ^ Perloff, Marjorie, Reading Gass Reading Rilke, Parnassus: Poetry in Review 25, 2001
- ^ 1 2 Hoeniger, F. David, Symbolism and Pattern in Rilke's Duino Elegies, German Life and Letters 3:4, july,1950, עמ' 271-283
- ^ .Gass, William H, Reading Rilke: Reflections on the Problems of Translation, New York: Alfred A. Knopf, 1999
- ^ 1 2 ריינר מריה רילקה, תרגום: שמעון זנדבנק, אלגיות דואינו, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 1999
- ^ Dash, Bibhudutt, "In the Matrix of the Divine: Approaches to Godhead in Rilke's Duino Elegies and Tennyson's In Memoriam, Language in India 11, 11 November 2011, עמ' 355-371
- ^ 1 2 Freedman, Ralph, Life of a Poet: Rainer Maria Rilke, Evanston, Illinois: Northwestern University Press, 1998
- ^ Koch, Manfred, Rilke und Hölderlin – Hermeneutik des Leids, Blätter der Rilke-Gesellschaft 22, Thorbecke, 1999, עמ' 91-102
- ^ Müller, Hans Rudolf, Rainer Maria Rilke als Mystiker: Bekenntnis und Lebensdeutung in Rilkes Dichtungen, Berlin: Furche, 1935
- ^ Hesse, Hermann, Hesse; Ziolkowski, Theodore (ע), (Rainer Maria Rilke" (1928, 1927, 1933", My Belief: Essays on Life and Art, כרך 2, New York: Farrar, Straus and Giroux, 1974, עמ' 337-342. (באנגלית)