בדידות

חוויה חברתית-רגשית

בדידות היא מצב חברתי-רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש ולרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע גופני. תחושת בדידות היא סובייקטיבית ואינה מחייבת הימצאות לבד, אלא חיים ללא יחסים חברתיים מספקים או הימצאות בחברה שבה על אף היחסים החברתיים חשים בודדים.

"בדידות", ציור מעשה ידי פרדריק לייטון
בדידות, ציור מעשה ידי האנס תומה

הבדידות היא חופפת ובכל זאת נבדלת מההתבודדות. התבודדות היא פשוט המצב של להיות בנפרד מאחרים, לא כל מי שחווה התבודדות מרגיש בודד. כרגש סובייקטיבי, בדידות יכולה להיות מורגשת גם כאשר אדם מוקף באנשים אחרים – מי שמרגיש בודד, הוא בודד. אנשים שונים זה מזה משמעותית במידת הצורך שלהם להיות בחברתם של אחרים. יש גם הבדל בין "בדידות" לבין "בידוד". בידוד הוא מצב בו אדם מנותק מהכלל בין אם מכפייה (כמו צינוק בבית סוהר) או מבחירה, למשל במטרה לסיים מטלה ללא הסחות.

ישנם מספר מיני חיות החיים בבדידות בטבעם והם נפגשים עם פרטים אחרים לעיתים רחוקות.

סוגים שונים

עריכה

בערים גדולות והומות אדם, יש אנשים שחשים לעיתים בדידות קיצונית, על אף שהם מוקפים בכל רגע באלפי אנשים. תחושה זו ניתן לייחס להרגשת האנונימיות שאנשים חווים באזורים עירוניים. בדידות, אם כן, היא לאו דווקא תוצר של בידוד. למשל, היא יכולה להתקיים גם בתוך מערכות יחסים כמו בנישואין או בקשרים קרובים דומים, בהם קיימים טינה, כעס או מחסור באהבה, וכך גם במשפחה בה מערכות היחסים נעדרות תקשורת בריאה.

בנוסף, יש להפריד בין תחושת הבדידות הנפוצה בקרב בני נוער (לדוגמה, כתוצאה של חרם חברתי), לבין תחושת הבדידות של אנשים החיים לבד או שאיבדו את קרוביהם. ביפן לדוגמה ישנו שיעור הקשישים הגבוה בעולם (אנ') ורבים מהם קשישים עריריים, בעיה שמנסים לפתור למשל באמצעות טכנולוגיה. דוגמה נוספת היא של מהגרים בארץ זרה, לדוגמה חיילים בודדים.

השפעות בריאותיות

עריכה

מחקרים מצביעים על כך שבדידות אינה מהווה רק רגש מכאיב אלא גורם המשפיע על היבטים פיזיולוגיים.[1]

כיום, ידוע כי אנשים בודדים סובלים יותר מעייפות, איכות שינה ירודה וכאבים כרוניים. מגוון מחקרים שנערכו בתחום והצביעו על קשר בין חוויה של בדידות לבין עלייה בלחץ הדם הסיסטולי, פגיעה באיכות השינה, פגיעה באיזון ההורמונלי, ירידה ביעילות המערכת החיסונית ועוד. כמו כן, נמצא כי בוגרים אשר חוו בידוד חברתי בילדותם היו פגיעים יותר למחלות לב, השמנת יתר, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה ועוד, וכי אנשים בודדים היו בסיכון גבוה יותר להתדרדרות קוגניטיבית, דמנציה ואלצהיימר בגילאים המבוגרים. על רקע הקשר בין בדידות לבין בעיות בריאותיות אלו ואחרות, לא מפתיע כי מחקרים רבים מצאו כי בדידות מהווה גורם סיכון לתמותה.[1]

בדידות נמצאה קשורה גם לפגיעה בתפקודים קוגניטיביים והתנהגותיים יומיומיים אשר קשורים בהיבטים פיזיולוגיים. כך, לדוגמה, מחקרים שנערכו בתנאי מעבדה וגרמו לחלק מהנבדקים להאמין כי יהיו בודדים בעתיד, הצביעו על פגיעה בתפקודי המוח הביצועיים הקשורים בצריכת מזון והתנהגות חברתית. הנבדקים שהאמינו כי יהיו בודדים בעתיד צרכו יותר מזונות לא בריאים והתנהגו באופן תוקפני יותר ביחס לנבדקים שלא "תוכנתו" להאמין כי יהיו בודדים בעתיד.[1]

השפעות פסיכולוגיות

עריכה

באופן צפוי, מחקרים מצביעים על כך שבדידות משפיעה גם על היבטים נפשיים, ולא רק על היבטים פיזיולוגיים. בין היתר בדידות נמצאה קשורה לפגיעות קוגניטיביות, תחושת מצוקה, סימפטומים דיכאוניים, מחשבות אובדניות והתנהגויות אובדניות.[1]

הקשר בין דיכאון לבין בדידות העסיק חוקרים רבים, אשר טענו כי קיים קשר הדדי בין בדידות לבין דיכאון, אשר מזינים זה את זה. לטענתם, בדידות מתמשכת מייצרת סימפטומים דיכאוניים אשר מקשים על יצירת ושימור קשרים בין-אישיים באופן שמגביר את הבדידות, וחוזר חלילה, כאשר לא ברור האם בדידות קודמת לדיכאון או להפך. על אף ההנחה בדבר ההשפעות ההדדיות, אנליזות שנערכו בשנים האחרונות הצביעו על כך שבדידות אמנם ניבאה החמרה בסימפטומים הדיכאוניים, אך לא להפך.[1]

כמו כן, מחקר בו יוצרו רגשות בדידות מלאכותיים באמצעות היפנוזה הצביע על כך שתחושת בדידות העלתה לא רק סימפטומים דיכאוניים אלא גם תחושות לחץ, פחד מהערכות שליליות, חרדה וכעס, ואף הביאה לירידה באופטימיות ובהערכה העצמית.[1]

ידועים מקרים רבים של ניסיונות התאבדות בקרב בני נוער שניתן לייחס אותם לתחושות הבדידות שהם חווים במהלך גיל ההתבגרות.

יחידוּת

עריכה

הבדידות, וכן נרדפותיה הרבות (היבדלות, התנתקות, גלמודיות, הסתגרות, עריריות, ובאנגלית solitude), מלוות לרוב בקונוטציה שלילית. עם זאת, למושג זה יש לעיתים הקשר חיובי שאין לו מילה מקובלת ושגורה בעברית עד לאחרונה (אולי התבודדות). עם זאת, משנת 2019 החלו להשתמש במונח סולנות (positive solitude).[2] המילה סולנות לא הוכרה על ידי האקדמיה ללשון העברית, אולם משמשת את חוקרי התופעה. חוקרים משתמשים במושגים יחידוּת או לבדיוּת כדי לתאר תחושת היות לבד, שבניגוד לבדידות השלילית, היא מלאה ואינטנסיבית ופתוחה אל העולם. התבודדות מתוך בחירה,[3] כלומר סולנות, יכולה למלא צורך ברווחה אישית. לסולנות, בניגוד לבדידות ולבידוד חברתי למשל, יש השפעות חיוביות על האדם.[4] הסופר הרמן הסה כתב: "בתוך עצמך קיימים השלווה והמקדש, לתוכם תוכל לפרוש בכל זמן ולהיות אתה עצמך".

שינוי מצב הבדידות

עריכה
 
אישה זקנה יושבת גלמודה (יושבת בבדידות)

אנשים ששואפים לשנות את מצב הבדידות שלהם, עשויים להיתרם מתמיכתם ההדדית של בודדים אחרים שמנסים להפיג את בדידותם. אנשים רבים מפיגים את בדידותם על ידי פעילות חברתית באמצעות האינטרנט, למשל בצ'אטים, כתיבה בפורומים, אתרי רשתות חברתיות או תוכנות מסרים מיידיים.

דרך אחרת להפיג את הבדידות, בהקשר של יחסים זוגיים, היא באמצעות "משרדי שידוכין", מקוונים ולא-מקוונים, שבעזרתם אנשים יכולים לחפש בני-זוג. עוד דרך היא למידת כישורי סולנות ושימוש בסולנות על מנת להפיק הנאה מהזמן בו אדם עם עצמו.[5]

ארגוני התנדבות שונים פועלים לתמוך באנשים אשר הבדידות היא חלק קבוע או זמני מחייהם. כך למשל מתנדבי עמך מבקרים ניצולי שואה בביתם על מנת להפיג את בדידותם[6]; מתנדבות אם לאם בקהילה מבקרות אמהות בשנה הראשונה לאחר הלידה כדי לספק להן חברה ותמיכה.

בדידות בישראל

עריכה

לפי שנתון הזיקנה של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, שיעור הזקנים בישראל שמדווחים על בדידות עולה עם הגיל: 34% מבני +65 דיווחו על הרגשת בדידות מדי פעם או לעיתים קרובות; 42% מבני +75 ו-24% מבני +20.[7] לפי סקר שנערך על ידי משרד הרווחה כ-30% מכלל האזרחים הוותיקים בישראל נמצאים בסיכון לניתוק חברתי, ו-27% מהם אינם נוטלים חלק בפעילויות חברתיות. 16% לא נמצאים בקשר עם אף אדם "פנים מול פנים" במהלך היום.[8]

בדידות בספרות

עריכה

פילוסופים וסופרים רבים עסקו ביצירותיהם בבדידות ובהשפעותיה על האדם. חלקם אף בחרו לחיות בבידוד, כדי להשלים את עבודתם או מסיבות אחרות.

ההוגים האקזיסטנציאליסטים, המעמידים את הבדידות במרכז עולמו של האדם המודרני, כגון פרידריך ניטשה ואלבר קאמי, ידועים בתכנים הרבים של יצירותיהם אודות הבדידות.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 על הבדידות: סקירת ממצאים מחקריים, באתר www.psychology.org.il
  2. ^ Ost Mor, S., Palgi, Y. & Segel-Karpas, D, The definition and categories of positive solitude: Older and younger adults' perspectives on spending time by themselves,, The International Journal of Aging and Human Development, 00(0), 2020, עמ' 1-20 doi: 10.1177/009141502095739
  3. ^ 5. Nicole, C.C, Self-determined motivation for solitude and relationship: Scale development and validation, Unpublished doctoral dissertation. South Illinois University
  4. ^ 1. Long,C.R. & Averille, J.R, Solitude: An exploration of the benefits of being alone, Journal of the Theory of Social Behavior (1)33, עמ' 21-44 doi: https://doi.org/10.1111/1468-5914.00204
  5. ^ 3. Lay, C.J., Pauly, T., Graf, P., Biesanz, J.C., & Hoppmann, C.A., By myself and liking it? Predictors of distinct types of solitude experiences in daily life, Journal of Personality, 3 87, עמ' 633-647 doi: doi.org/10.1111/jopy.12421
  6. ^ פעילות עם מתנדבים, באתר עמך
  7. ^ ברודסקי, ג., שנור, י. ובאר, ש. (עור'). (2018). בני + 65 בישראל שנתון סטטיסטי 2017, לוח 3.40. ירושלים: מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל וג'וינט אשל.
  8. ^ דורון רז, איך לצמצם את מגפת הבדידות אצל קשישים, באתר כלכליסט, 2 בספטמבר 2022