אלה ארצישראלית

אלה ארצישראלית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סבוננאים
משפחה:	אלתיים
סוג:	אלה
מין:	אלה ארצישראלית
שם מדעי
	Pistacia palaestina; ‏בואסייה, 1849

אֵלָה אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִית (שם מדעי: Pistacia terebinthus שם נרדף: Pistacia palaestina) היא עץ או שיח נשיר של החורש הים תיכוני ממשפחת האלתיים. זהו עץ דו-ביתי (קיימים עצי זכר ועצי נקבה הנושאים את הפירות) היכול להגיע לגובה של 5 עד 10 מטרים, בעל גזע אחד וצמרת עבותה, ולהאריך חיים עד מאות שנים. העץ עומד בשלכת חורף וצבעו האדום בתקופה זו ובעת הלבלוב ממלא תפקיד נכבד ביצירת מופע החורש בעונות אלה. הפריחה באביב, בעת הלבלוב, וצבעה האדמדם מצטרף לצבע העלים המלבלבים. הפירות שהם בתי גלעין כדוריים חד-זרעיים, נישאים באשכולות ומשנים את צבעם מאדום לשחור תוך כדי ההבשלה שנמשכת כחצי שנה. העלים מנוצים עם 4 עד 6 זוגות עלעלים נגדיים ומחודדים בקודקודם ועלעל אחד בהמשך הציר הגלילי של העלה. אופייניים לעץ עפצי עלים דמויי בננה.

אלות בגיל זה נותרו בעיקר ליד קברים קדושים. רוב עצי האלה גדלים בצורת שיחים גדולים בעלי גזעים אחדים, כתוצאה של שריפה כריתה ומרעה. האלה מהווה מרכיב קבוע של חורש יחד אלון מצוי בכל שטחי החורש והגריגה בצפון ישראל, במרכזה ובמזרחה ותחום תפוצתה העולמית משתרע סביב אגן הים התיכון אגן הים התיכון למעט מצרים וסיני.

החוקר יוסף ברסלבי: "פרותיה סדורים אשכולות אשכולות, הם פחוסים במקצת, מסתיימים בהוד, צבעם כחלחל-ירוק, נאכלים כשהם קלויים ואוצרים בקרבם שמן." שמן הטרפנטין אשר לאלה זו שקוף ונודף ריח ואף ממנו היו מכינים לפנים רפואה שהיא אולי הצרי (ה-BALSAM) הנזכר בתנ"ך.^[1]

מאפיינים

אלה ארץ-ישראלית שכיחה בחורש הים תיכוני ברחבי המזרח התיכון, ומופיעה לרוב בחברת אלון מצוי.

בעת הלבלוב והפריחה החלים באביב בולט העץ בצבעו האדום, המשתנה לירוק עם התבגרות העלים. עליו מנוצים וציר העלה מעוגל. העלעלים מחודדים ומסודרים בזוגות. כל חלקי העץ מכילים שרף הדומה לשרף אלת המסטיק הנקרא "מסטיקא" וכך כל השרפים של עצי האלה נקראים בשם זה.

טיפוח האלה הארץ ישראלית היה לצורך אכילת פירותיה, הפקת שמן, כתבין ולמוצרים אחרים.^[2] ישנם מקומות הקרויים על שמה של האלה כמו: עמק האלה. העלים המלבלבים משמשים מאכל לצאן.

אלה ארץ-שראלית היא ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל.^[3]

טקסונומיה

במשך שנים נחשבה אלה ארץ-ישראלית למין עצמאי ונקראה Pistacia palaestina. מין זה תואר על בסיס אוכלוסיות מאזור הלבנט, ובעיקר מארץ ישראל. ואולם, מחקרים טקסונומיים ומולקולריים שנערכו בעשורים האחרונים (לרבות ניתוחי רצפי כלורופלסט וגרעין) הצביעו על כך שאין הצדקה גנטית להפרדה מלאה בין P. palaestina לבין P. terebinthus – אלת הטרבינת הנפוצה באגן המערבי של הים התיכון.

לכן, לפי השיטה הטקסונומית המקובלת כיום (כולל במאגרים כמו POWO של Kew Gardens), P. palaestina אינה מוכרת עוד כמין עצמאי, ואף לא כתת-מין נפרד, וכלל האוכלוסיות מהמזרח הים-תיכוני נכללות בתוך Pistacia terebinthus. כלומר, כיום השם המדעי התקף הוא Pistacia terebinthus, ללא תת-מינים מוכרים.

מורפולוגיה

אלה ארץ-ישראלית היא שיח או עץ קטן, נשיר ודּוּ-בֵּיתִי, שגובהו 2 עד 6 מטרים, ולעיתים רחוקות עד 10 מטרים. תחום תפוצתו הטבעי משתרע באזורים סובטרופיים ים-תיכוניים, סביב אגן הים התיכון, למעט מצרים וחצי האי סיני. בית גידולו הוא על סלעי גיר, דולומיט וצפחה, בגבהים שבין 225 ל־1,850 מטרים. בצפון הגולן מתפתח החורש גם על קרקעות בזלתיות.

העלים מסורגים, בעלי פטוטרת, מנוצים זוגיים או אי-זוגיים, באורך 10 עד 19 ס"מ וברוחב 6 עד 19 ס"מ, ומרקמם נעשה גלדני עם הזמן. מספר העלעלים זוגי, למעט בפרטים צעירים, שבהם העלים עשויים להיות בעלי עלעל יחיד בראש ציר העלה. העלעל הקיצוני, אם קיים, קטן מהעלעלים הצדדיים, באורך 1 עד 6 ס"מ וברוחב 5 עד 20 מ"מ. הפטוטרת מעוגלת, ולעיתים רחוקות שטוחה ומצולעת; ציר העלה עגול, אינו מכונף ומכוסה פלומה קצרה ומקורזלת.

העלעלים תמימים, נגדיים או כמעט נגדיים, יושבים או כמעט יושבים, אורכם 3.5 עד 8 ס"מ ורוחבם 1 עד 3.1 ס"מ, צורתם דמוית ביצה עד ביצה צרה, קודקודם מחודד ולעיתים מסתיים בזיף מוארך, והם מכוסים פלומה עדינה או קירחים; הצד העליון של העלעל אינו מבריק.

אחד מסימני הזיהוי של אלה ארץ-ישראלית הוא צורת העפצים: במין זה נפוצים עפצים מוארכים, דמויי תרמיל, המתפתחים מראשי ענפים בעקבות פעילות של כנימות. העפצים מאדימים לקראת השלכת ומשחירים בהמשך.

הפרחים קטנים, בעלי סימטריה רדיאלית, חד-מיניים (הצמח דו-ביתי), חסרי עלי כותרת, וערוכים במכבדים היוצאים מחיק העלים. תפרחות האלה הן מכבדים (אשכולות מסועפים), מבחינה התפתחותית הן מסוג thyrse – תפרחת מעורבת שבה הציר הראשי בלתי-מסוים, מתארך ואינו מסתיים בפרח, ואילו הצירים הצדדיים הם מסוימים, וכל אחד מהם מסתיים בפרח בודד. התפרחות ממוקמות בחיקי העלים (חיקיות).

התפרחות הזכריות הן מכבדים באורך של עד 8 ס"מ: בתחילה הן צפופות ודחוסות ולאחר מכן נעשות רפים. הן נושאות חפים גדולים שעליהם שערות לבנות וארוכות.

התפרחות הנקביות הן מכבדים באורך 15 עד 23 ס"מ, המתארכים עוד יותר בעת הבשלת הפרי, מסועפות בזווית פתוחה, מכוסות פלומה עדינה מאוד או קירחות; החפים גדולים, נושאים שערות לבנות וארוכות, שנושרות זמן קצר לאחר הופעתן. קיומן של שערות בחפים הגדולים לא הוזכר בפלורה פלסטינה.

הפרחים קטנים, בעלי סימטריה רדיאלית, חסרי עלי כותרת, והגביע לרוב בן חמישה עלים, נפרדים או מאוחים חלקית.

הפרחים הם חד-מיניים מבחינה תפקודית: בפרח נקבי קיימים אומנם אבקנים מפותחים היטב וניכרים לעין אך הם עקרים, ובפרח זכרי השחלה מנוונת או חסרה. השחלה היא עילית, בין אם היא מתפקדת ובין אם היא מנוונת, כלומר עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה, כל אחד לחוד.

על מצעית הפרח מצויה טבעת צופן בולטת וקטנה, הממוקמת בין האבקנים לשחלה (intrastaminal disk), אשר מפרישה לרוב צוף מתחת לשחלה או סביבה.

הפרחים הזכריים נישאים על עוקץ קצר מאוד, ובעלי חָפֶה אחד, שתי חֲפִיוֹת, ואחת או שתיים אונות עטיף; כל אלה יחד יוצרים עטיף מדומה (spurious perianth) לרוב בן חמש אונות. מספר האבקנים הוא 5, והם ערוכים סביב טבעת הצופן. הזירים קצרים מאוד, לרוב מפורדים או מאוחים חלקית, וקירחים. המאבקים מוארכים. השחלה בפרח זכרי היא מנוונת או חסרה.

הפרחים הנקביים נישאים על עוקץ פרח בולט, שאורכו עד 2 מ"מ; העטיף באורך של 0.5 עד 1.5 מ"מ. הם בעלי חפה אחד, שתי חפיות, ואונות עטיף קטנים; עלי העטיף שמספרם על פי רוב 2 עד 5, קטנים, בעלי מרקם קרומי-יבש ורעופים זה על זה. טבעת הצופן חסרה או כמעט חסרה.

השחלה יושבת, בעלת מגורה אחת; לרוב היא מורכבת משלושה עלי שחלה המאוחים במידות שונות לכדי מגורה אחת, אך רק אחד מהם פורה ומפותח, עם שליה בודדת בקצה העליון של המגורה. הביצית הפוכה (אנטרופית – anatropous), כלומר קודקוד גוף הביצית מופנה אחורה לעבר בסיס העוקץ שלה. לגרגרי האבקה מבנה עם שלושה פתחים, אשר יכולים להיות או שלושה נקבים (triporate) או שלושה חריצים עם נקבים (tricolporate).

עמודי השחלה שלושה במספר, קצרים ומעובים, ולרוב הם בלתי שווים זה לזה. הצלקות כדוריות וכפופות לאחור. במבט מיקרוסקופי ניכר כי השחלה אינה סימטרית, שכן עמוד השחלה יוצא מצדה ולא ממרכזה.

הפירות אדמדמים, ועם הבשלתם משתנים לצבע טורקיז. פרי בשל שעבר הפריה, המכונה לעיתים "פרי מלא", משתנה לטורקיז, ואילו פרי ריק, המכיל זרע מנוון, נותר אדום. הפרי בקוטר של כ־5 מ"מ, דמוי ביצה עד ביצה־כדורי, פחוס מעט מצדדיו.

עונת הפריחה נמשכת ממרץ עד יולי, ובישראל עד תחילת מאי; עונת הפרי מאפריל עד אוקטובר.