אלת המסטיק

אלת המסטיק (שם מדעי: Pistacia lentiscus) היא שיח סבוך, צבעו ירוק כהה, רב-גזעים, ולעיתים רחוקות עץ קטן בעל גזע יחיד, ירוק-עד ודו-ביתי בסוג אלה ממשפחת האלתיים. היא נפוצה באיים הקנריים ובאגן הים התיכון, למעט חצי-האי סיני. בישראל היא נפוצה בחורשים של החבלים הים-תיכוניים הנמוכים, ואף גדלה באזור החוף על חולות וכורכר עד סמוך לחוף הים. אין הן אהובות על הצאן, ולכן כמעט ואינן נפגעות מן מהמרעה.

אלת המסטיק
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	צמחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סבוננאים
משפחה:	אלתיים
סוג:	אלה
מין:	אלת המסטיק
שם מדעי
Pistacia lentiscus ‏לינאוס, 1753

העלים מנוצים, בעלי מספר זוגי של עלעלים גלדניים למחצה; הפטוטרת שטוחה, וציר העלה שטוח ומכונף משני צדדיו. הפירות קטנים ועסיסיים. ריח שרף אופייני, המזכיר תרכובות טרפניות, עולה מן העלים והענפים כאשר ממוללים אותם או כאשר הם נפצעים.

השרף של זן אחד, הגדל באי כיוס, משמש חומר גלם להפקת מסטיק לעיסה ("מסטיקא"), ולעיתים גם למטרות תעשייתיות אחרות.

שרף עץ אלת המסטיק בעת נזילתו מגזע העץ

שרף אלת המסטיק - "מסטיקא"

בית גידול

הצמח גדל באזור אגן הים התיכון למרגלות הרים ממזרח ומערב, בעיקר עד גובה 300 מטר, הוא מלווה את החרוב ומאכלס מספר רב של קרקעות וסלעים. גובהו של השיח כ-0.5 עד 2 מטר. העלים והצמח מכילים שרף ריחני הנוטף לאחר פציעה. הפירות נאכלים על ידי ציפורים, המפיצות את הזרעים למרחק. לבני-אדם הם גורמים לשלשול.

מורפולוגיה של אלת המסטיק

שיחים, או לעיתים נדירות עצים קטנים, ירוקי־עד וסבוכים, בגובה 1 עד 5 מטרים, דוּ־ביתיים (כלומר, באוכלוסייה קיימים פרטים זכריים ופרטים נקביים הנושאים פרי), בעלי ביבי שרף אנכיים ומפותחים, המפיצים ריח טרפנטיני חריף.

העלים מסורגים, ללא עלי לוואי, מורכבים־מנוצים זוגיים, ללא עלעל קיצוני ואם יש הרי הוא דומה לשאר העלעלים. הפטוטרת שטוחה. ציר העלה צר ומכונף. העלים באורך 2 עד 7.5 ס"מ וברוחב 3.4 עד 10 ס"מ, הם עשויים להתמיד על הצמח במשך שלוש שנים, תוך כדי התחדשות בלבלוב של עלים חדשים מדי שנה. לעיתים בולטים עליהם עפצים עגולים או דמויי ביצה.

העלעלים נגדיים או כמעט נגדיים, יושבים, צפופים זה לזה (מרווח קצר ביניהם), קצרים וצרים. מספרם נע בין 4 עד 10, ולעיתים עד 12. אורכם 1.6 עד 4.5 ס"מ ורוחבם 4 עד 17 מ"מ. העלעלים בעלי מרקם גלדני למחצה, צורתם דמוית ביצה עד ביצה צרה או אליפטית, ולעיתים רחוקות דמוית ביצה הפוכה. קצה העלעלים קהה ומסתיים בחוד קצר ובולט (פיטם), ולעיתים רחוקות בחוד זעיר מאוד. העלעלים קרחים, שפתם עבה, וצידם התחתון בהיר באופן ניכר מהצד העליון. לעיתים רחוקות מופיע עלעל קיצוני, שאורכו 1.4 עד 2.1 ס"מ ורוחבו 4 עד 9 מ"מ, וגודלו דומה או קטן מעט מזה של העלעלים הצדדיים.

התפרחות הן אשכולות או מכבדים (תפרחות מעורבות מסוג thyrse). מבחינה התפתחותית הן מסוג thyrse – תפרחת מעורבת שבה הציר הראשי בלתי-מסוים, מתארך ואינו מסתיים בפרח, ואילו הצירים הצדדיים שמתפתחים ממנו הם מסוימים, וכל אחד מהם מסתיים בפרח בודד. התפרחות ממוקמות בקצות הענפים (אמיריות) או בחיקי עלים (חיקיות).

התפרחות הזכריות הן מכבדים ואשכולות חיקיים באורך 4 עד 5 ס"מ, ירקרקות, דמויות שיבולים וצפופות-פרחים בצעירותן.

התפרחות הנקביות גם הן מכבדים ואשכולות חיקיים, מכונסים באשכולות דחוסים, באורך של עד 4 ס"מ, ירקרקות ודמויות שיבולים בצעירותן.

הפרחים קטנים, בעלי סימטריה רדיאלית, חסרי עלי כותרת, וכמעט תמיד חד-מיניים מבחינה תפקודית. הם כוללים עלי שחלה או אבקנים עקרים – אך מפותחים היטב וניכרים לעין. הגביע לרוב בן חמישה עלים, נפרדים או מאוחים חלקית. האבקנים ארבעה או חמישה, זיריהם קצרים מאוד, לרוב מפורדים וקירחים. גרגרי האבקה בעלי שלושה נקבים או חריצים (tricolporate או triporate).

על מצעית הפרח מצויה טבעת צופן בולטת, הממוקמת בין האבקנים לשחלה (intrastaminal disk), אשר מפרישה לרוב צוף מתחת לשחלה או סביבה.

הפרחים הזכריים בעלי חָפֶה אחד, שתי חֲפִיוֹת, ואחת או שתיים אונות עטיף; כל אלה יחד יוצרים עטיף מדומה (spurious perianth) לרוב בן חמש אונות. טבעת הצופן קטנה. מספר האבקנים בדרך כלל 3 עד 5 והם ערוכים סביב הטבעת; הזירים קצרים ומעורים בבסיסם בטבעת הצופן, המאבקים מוארכים. השחלה בפרחים זכריים מנוונת או חסרה.

הפרחים הנקביים בעלי חפה אחד, שתי חפיות, ואונות עטיף קטנים, עלי העטיף שמספרם על פי רוב 2 עד 5, קטנים, בעלי מרקם קרומי-יבש, ורעופים זה על זה. טבעת הצופן חסרה או כמעט חסרה.

השחלה עילית, יושבת, ומורכבת ממגורה אחת. לרוב היא נבנית משלושה עלי שחלה המאוחים במידות שונות לכדי מגורה אחת, אך רק אחד מהם פורה ומפותח, עם שליה בודדת בקצה העליון של המגורה. עמודי השחלה קצרים ומעובים, והצלקות כדוריות וכפופות לאחור; לרוב הצלקות אינן שוות זו לזו. במבט מיקרוסקופי ניכר כי השחלה אינה סימטרית, שכן עמוד השחלה יוצא מצדה ולא ממרכזה.

בתוך המגורה מצויה ביצית אחת, הפוכה (אנטרופית – anatropous), כלומר קודקוד גוף הביצית פונה אחורה לעבר בסיס עוקצה.

הפרי בית-גלעין לא בשרני, בלתי סימטרי ופחוס מעט, בקוטר 4 עד 5 מ"מ. צבעו ירוק־צהבהב והופך לארגמני עם הבשלתו. פרי המכיל זרע בעל עובר משתנה לצבע ירוק, טורקיז או שחור, ואילו פרי ריק, שבו הזרע מנוון או חסר עובר, נותר בצבע אדום או אדמדם. במילים אחרות, פירות בעלי זרעים תקינים מתאפיינים בצבע שחור בשל. הפירות חסרי העובר נוצרים ללא הפריה והם נקראים פירות פרתנוקרפיים. ברבים מפירות הפרתנוקרפיים אלו קליפת הזרע מנוונת ולעיתים הזרע חסר לחלוטין.

הזרע מעוקל, והאנדוספרם דל או חסר. הפסיגים עבים, עשירים בשמן ומעוקלים.

שימושים

בימי קדם היו מכינים מהשרף חומר לעיסה (מכאן מקור השם "מסטיק" שהוא ביוונית "מסטיכה", Μαστιχα וגם בפיניקית משמעו "לעיסה" או "ללעוס", באנגלית "Mastic" או "Mastix").

כיום מגדלים זנים מסחריים של אלת המסטיק בדרום-מערב האי היווני כיוס, באזור הנקרא מסטיקוחוריה ("כפרי המסטיק" ביוונית), לצורך ייצור שרף "מסטיקא" המשמש כיום בעיקר לצורכי מזון ותעשייה, ובעבר שימש גם לצורכי רפואה. גידולים נוספים מתקיימים בטורקיה ובסוריה, ומהם מכינים בין השאר גלידות.

ברפואה

כיום משמש החומר מקור לסם מרפא לתעשיית התרופות העוזר לנשים הרות, חיזוק הרחם והסדרת המחזור החודשי; מסייע לעצירת דימום מחזור הווסת, עצירת פצעים בגוף, מונע זיהומים בבטן; עוזר נגד הצטננות בחורף, וחומר חיטוי נגד חיידקים, לחניטה של מתים, לייצור משחות שיניים וסתימת חורים זמנית בשיניים.

באתיופיה נהוג ללעוס את העלים של אלת מסטיק כדי לנקות את השיניים ואת הפה.

בבישול

שרף אלת המסטיק משמש גם בתור תבלין ובתור חומר קשירה או חומר מייצב להכנת ממתקים או קינוחים מזרחיים כגון רחת לוקום, עבמבר או גלידה מסטיק. מתאים להכנת פודינג או סחלב (משקה) וגם להסמכה של ריבה ועוגה, ומשמש גם בתור תחליף לקורנפלור וג'לטין. החומר יכול להחליף את החומר הנקרא אבקת C.M.C המשמש לייצוב גלידות. חיקוי סינתטי של החומר ללעיסה משמש כמרכיב מרכזי במסטיק.

בתעשייה

ישנם עוד שימושים רבים ונוספים לשרף אלת המסטיק לתעשייה בתור ציפוי לחומרים שקופים כגון זכוכית, ופלסטיק ולייצור של ציפוי ורנית ודבק, ולצורכי קוסמטיקה לייצור בושם, שמנים וקרמים לגוף. בבתי מרקחת ובתי טבע השרף של עץ אלת המסטיק ביחד עם שרף עץ הלבונה נקראים בשם "מסטיק ערבי" או "מסטיק תימני". גזע העץ משמש לתעשייה קלה של רהיטים.

בארץ ישראל

הגאוגרף סטראבון מזכיר את נהר הירדן המשקה ארץ פורייה ונשפך לגינסַריתיס (אגם כנרת) שבסביבותיה משגשגת אלת המסטיק.

החוקר יוסף ברסלבי מוסר כי "לדברי הגאוגרף פליניוס הזקן, שחי בסוף ימי הבית השני (מת 79 אחר ספיה"נ), נחשב המסטיק הארצישראלי כחומר הלעיסה הטוב ביותר בזמנו, ואף יהודי ארץ-ישראל בתקופת המשנה היו משתמשים בו לרפואה, או להרחקת ריח רע מן הפה, ככתוב בתוספתא שבת י"ב ח': "אין לועסין מסטיכי בשבת. אימתי? - בזמן שמתכון לרפואה, אם מפני ריח הפה מותר".

בשל ריחו הטוב ובשל עזרתו לנקיון השנים ילעסוהו אנשי המזרח עד היום הזה, ואף בתעשיית אבקה או משחה לשנים ישתמשו בו, כי הוא מחזק את החניכיים. ריחו הנעים של שרף האלה גובר ומתפשט, כשהוא נתון על גבי גחלים לוחשות, על כן נוהגים להוסיפו על אבקות קטורת, ואולי משום כך הירבו להקטיר תחת האלה ריח ניחוח בתקופת התנ"ך".

בשנת 1959 הוחלט להכריז על מספר שמורות טבע בהם גדל אלת המסטיק.

ראו גם

• אלה (עץ)
• כיוס
• מסטיקא
• מסטיקוחוריה
• כנימות האלה

קישורים חיצוניים

• אלת המסטיק, באתר ITIS (באנגלית)
• אלת המסטיק, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• אלת המסטיק, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אלת המסטיק, באתר צמח השדה
• אלת המסטיק, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• אלת המסטיק, באתר Tropicos (באנגלית)
• אלת המסטיק, באתר GBIF (באנגלית)
• אלת המסטיק, באתר The Plant List (באנגלית)
• אלת המסטיק, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• אלת המסטיק - מאמר מדעי באתר Botanical.com
• מסטיקא באתר encyclopedia of spice