אלויס אלצהיימר
אלויזיוס "אָלוֹיס" אלצהיימר (בגרמנית: Alois Alzheimer; 14 ביוני 1864 – 19 בדצמבר 1915) היה נוירופתולוג ופסיכיאטר גרמני. אלצהיימר מוכר בזכות תיאור המקרה הראשון של 'שיטיון (דמנציה) קדם-סנילי' שנקרא לימים מחלת אלצהיימר על שמו.
 | |
| לידה |
14 ביוני 1864 מרקטברייט (אנ'), בוואריה  |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 1915 (בגיל 51) ברסלאו, פרוסיה, גרמניה |
| ענף מדעי |
פסיכיאטריה, נוירופתולוג |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | |
| תרומות עיקריות | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאלצהיימר נולד בעיירה מרקטברייט שבבוואריה. אביו היה עורך דין בעיירה. הוא למד באוניברסיטאות של ברלין, טיבינגן, וירצבורג ואשפנבורג. בשנת 1887 קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת וירצבורג. באותה שנה עסק חמישה חודשים בטיפול בהפרעות נפשיות בקרב נשים, ואחר-כך קיבל משרה בבית החולים הפסיכיאטרי בפרנקפורט.
באותו מוסד עבד גם הנוירולוג פרנץ ניסל (Franz Nissl) שפיתח שיטה לצביעת החלקים ההיסטולוגיים של המוח. בשנת 1901 החל אלצהיימר לטפל בחולה אוגוסטה דטר (Auguste Deter). הגברת דטר הראתה תסמינים התנהגותיים משונים, ובהם אובדן זיכרון קצר-טווח, בלבול, חוסר התמצאות ושינויים באישיות.
דטר מתה באפריל 1906 ואלצהיימר שלח את מוחה ואת רישומי הטיפול שלה למינכן, שם עבד במעבדתו של הפסיכיאטר הנודע אמיל קרפלין (Emil Kräplin). יחד עם שני מדענים איטלקים השתמש אלצהיימר בשיטת הצביעה של ניסל ובעזרתה מצא במוחה של דטר משקעי עמילואיד וסבכים סיביים בתאי העצב. ב-3 בנובמבר 1906 הציג אלצהיימר לראשונה את ממצאיו על החולה דטר ועל הסימנים הקליניים של שיטיון קדם-סנילי לפני קהל של אנשי מקצוע.
אמיל קרפלין כינה את השיטיון מן הסוג הזה "מחלת אלצהיימר" באחד מספריו, ובזכותו נפוץ השם הזה ברחבי העולם. ב-1911 כבר אבחנו רופאים חולי אלצהיימר בארצות הברית.
באמצע דצמבר 1915 חלה אלצהיימר כשנסע ברכבת לאוניברסיטת ורוצלב (אז ברסלאו), שם מונה לפרופסור לפסיכיאטריה בשנת 1912. קרוב לוודאי שסבל מקריסת כליה ותפיחת לב[דרושה הבהרה] כתוצאה מזיהום. הוא מת מדום לב בברסלאו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלויס אלצהיימר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)