אליהו בן גיגי

**אליהו בן גיגי**
	הרב אליהו בן גיגי
	הרב אליהו בן גיגי
לידה	1869; ה'תר"ל; דבדו, מרוקו
פטירה	1931 (בגיל 62 בערך); שבט ה'תרצ"א; סעידא, אלג'יריה
תקופת הפעילות	?–1931
חיבוריו	קול צעקת הרועים, ועוד

רבי אליהו בן גיגי (ה'תר"ל, 1869 – שבט ה'תרצ"א, 1931) היה דיין ופוסק הלכה, רב העיר סעידא (אנ') שבאלג'יריה.

קורות חייו עריכה

נולד בדבדו, מרוקו בשנת ה'תר"ל, 1869. למד בישיבת הרב אברהם בן-סוסאן^[1]. בהמשך למד אצל רבי דוד הכהן סקלי.

בשנת ה'תרנ"ח עזב את דבדו ועבר לתלמסאן, שם הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים בלייח. לאחר מכן התמנה לרב העיר סעידא באלג'יריה^[2].

היה בקיא גדול בחכמת הדקדוק והלשון, וכתב פירושים על פירושו לתורה של רבי אברהם אבן עזרא.

נפטר בשבט ה'תרצ"א, 1931 ונקבר בסעידא^[3].

קול צעקת הרועים עריכה

בשנת ה'תרע"ה הוציא לאור בתוניס את ספרו "קול צעקת הרועים", ובו תשובתו שבה מתיר לטחון חיטים לפסח בריחיים מכניות, בניגוד לדעתו של הרב רפאל חיים משה בן נאים (הרב הרחמ"ן) שאסר זאת בתוקף^[1]. הספר זכה בין היתר להסכמות של הרב קוק והרידב"ז.

הספר מחולק לפרקים ועוסק בשבעה "יסודות" – שבעה נושאים עיקריים הנוגעים לשאלת מצות המכונה, אשר על פיהם ביסס הרב הרחמ"ן את האיסור. הרב בן גיגי מאריך לדחות בכל אחד מהנושאים את עמדת הרחמ"ן ומסיק להתיר בהתאם. היסודות הם: א. קמח לתות הנשאר בחריצי המכונה. ב. חמץ קודם זמנו – האם נחשב ל"איסורא" או ל"התירא". ג. ביטול איסור לכתחילה. ד. חוזר וניעור. ה. תערובת קמח בקמח – האם דינה כתערובת לח בלח או יבש ביבש. ו. דבר שיש לו מתירין. ז. זיעה – האם דינה כמים. בנוסף עוסק הספר בשאלת חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר, זאת בשל הערתו של הרחמ"ן שמאחר שהרב חיים בלייח אסר מתחילה מצות אלו, אינו יכול לשוב ולהתיר.