חיים בלייח
הרב חיים בלייח (ה'תקצ"ג 1833 – ה' כסלו ה'תר"פ, 18 בנובמבר 1919) היה אב בית הדין ורבה של תלמסאן שבאלג'יריה, ומגדולי רבני ופוסקי אלג'יר בעת החדשה. כמו כן, התפרסם כבלשן, ומשורר עברי במאה ה-19 וה-20. תמך בתנועה הציונית, והשתתף בקונגרס הציוני.[1]
 | |
| לידה |
1833 ה'תקצ"ג תלמסאן |
|---|---|
| פטירה |
1919 (בגיל 86 בערך) ה'תר"ף תלמסאן |
| מקום קבורה | תלמסאן |
| מקום פעילות | מנהיג רוחני בתלמסאן |
| תחומי עיסוק | הלכה, דיינות, דקדוק, בלשנות |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבה |
| חתימה |
 |
קורות חייו עריכה
נולד בתלמסאן לאברהם בלייח. אודות מקור שם המשפחה, מציע רבי יוסף משאש שמקור המשפחה היה מבבל ליד נחל הסמוך לנהרדעא ששמו 'בלייח'.[2] למד אצל רבי שלמה שוראקי ורבי יהודה לאסקאר, וכן הושפע מסבו[3] רבי חיים קצבי. כמו כן למד בישיבתו של רבי אברהם אנקווא והיה לתלמידו המובהק. חברת הלימוד הייתה מצומצמת ומנתה ארבעה תלמידים בלבד.[4] בשנת ה'תרכ"ו, התמנה לדיין הקהילה. בהמשך עמד בראשות הישיבה בעיר, בין תלמידיו ידועים הרב אליהו בן גיגי (רבה של סעידא), והרב צמח אמסלם רבה של רזיליאן,[5] הרב יוסף אלנקאוה.[6]
בשנת תר"ן, בהגיע המשכיל יעקב גולדמן לתלמסאן, והתפעל מבקיאותם של אנשי העיר בלשון העברית, הטיף להקים אגודת חובבי עברית בעיר. הרב חיים הוציא לפועל את מבוקשו של יעקב, וביוזמתו נוסדה האגודה "בית יעקב" על שמו של יעקב.
עם הגעת ההשכלה לאלג'יריה, המצב הרוחני באלג'יריה החל לרדת, עד שנסגרו ישיבות רבות. רבי חיים שחשש מפני העתיד הרוחני של יהודי תלמסאן, חיפש רב ומורה שיסכים ללמד בישיבה חדשה שתוקם. בקיץ של שנת ה'תרנ"ז פגש רבי חיים ברבי דוד הכהן סקאלי, וביקש ממנו להתמנות לראש ישיבה בעירם. הרב דוד הסכים מייד, ורבי חיים ארגן באופן מיידי קבוצה של שנים עשר תלמידים שלמדו אצל רבי דוד.[7] הישיבה התקיימה במשך כשלוש שנים עד לשנת ה'תר"ס.
רבי חיים התאלמן מאשתו בשנת תרנ"ט.[8]
נפטר בתלמסאן בה' כסלו ה'תר"פ.[9]
שני בניו המפורסמים הם רבי אברהם שהיה רב באוראן, ורבי מנחם שהיה רב בתלמסאן.
השפעתו ודרכו ההלכתית עריכה
רבי חיים השפיע באופן ניכר על כלל חכמי אלג'יריה ובייחוד בקרב חכמי העיר תלמסאן. לדוגמה, לקח חלק בפולמוס הגדול אודות כשרותם של מצות המכונה, ותמך בתלמידו הרב אליהו בן גיגי שעמד בראש עמדת המכשירים. לגודל הפולמוס ערך תלמידו הרב אליהו בן גיגי, ספר 'קול צעקת הרועים' בה הוא משיב על טענות החכמים האוסרים שבראשם עמדו הרב חיים יוסף מאמן והרב רפאל חיים משה בן נאים (הרחמ"ן), אשר קודם לכן ערך האחרון ספר 'קול תחנה - קול טחנה' המצדד לפסול את כשרות מצות המכונה.[10]
פסקיו מצוטטים בקרב חכמי אלג'יריה,[11] הבולט מביניהם הוא רבי יוסף משאש שציטט ממנו למעלה ממאה וחמישים אמרות הלכתיות.[12]
רבי חיים התפרסם כמומחה לשאלות בהלכות גיטין, והיווה כתובת כללית בקרב רבני אלג'יר בנושא זה.[13]
רבי חיים התכתב גם עם חכמי ארץ ישראל והמזרח, כדוגמת רבי רחמים יוסף פרנקו[14] ורבי רפאל מאיר פאניז'יל.[15] התכתבות בולטת עמהם הייתה בעניין הפקעת הקידושין. לטענת רבי חיים גם בזמננו, ישנה סמכות לבית הדין לתקן תקנה שהעובר עליה - יופקעו קידושיו.[16]
פסיקה ייחודית של רבי חיים נחשפה על ידי הרב יוסף משאש, לפיה בזמנינו אין צורך בעירוב חצירות, משום שאין רשות הרבים (מן התורה) בזמן הזה.[17]
הרב התמודד עם מצב החילון שהתגבר באלג'יר, וכלשונו:[18] "כמה מחללי שבתות נמצאו בינינו לחלל שבת בפרהסיא ששקולה ככל התורה כולה... אשר רבו כמו רבו מחללי שבת ופורקי עול התורה... ולא נשאר בנו רק אדם מעיר ושנים במשפחה ההולכים בתורת ה'". לאור מצב זה, נשאל הרב בסוגיות הלכתיות שונות שהתחדשו בעקבות החילון. למשל, היקל לגייר נוכריות שנישאו ליהודים, וסבר ש"מקבלים לכתחילה כל מי שבא להתגייר".[19] תשובתו להקל הייתה סעד וסמך לחלק מרבני אלג'יר אחריו שהורו להקל בסוגיה זו.[20]
חיבוריו עריכה
- פתח השער - בשנת ה'תרס"ב, הוציא לאור את הספר "שער כבוד ה' " לרב אפרים אנקווה, וכתב פירוש מקיף הנקרא 'פתח השער'.
- ספר על חכמת הדקדוק - חיבור אבוד.[21]
- שאלות ותשובות - חיבור אבוד.[22]
לקריאה נוספת עריכה
- ש. ז. מייארה, תולדות רבי חיים בלייח ויצירתו, מבוא לשער כבוד ה' עמ' עא - פט.
- הלכות חיים / הלכות וקורות של הרה"ג חיים בלייח ; עורכים: דניאל ויינשטוב, מדלן בלייח-מומצוגלו. ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, ©תשפ"ב 2022.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שער כבוד ה', מהדורת תשע"ב, עמוד 22
- ^ אוצר המכתבים ח"ב תתפז. ראו אוצר ישראל אות נו"ן.
- ^ רבי חיים קצבי היה סבו של רבי חיים בלייח, ראו הקדמת רבי דוד אבן כליפא לשער כבוד ה'. ובהקדמה לספר 'הלכות חיים' נכתב שר"ח קצבי היה דודו, וזו טעות.
- ^ מבוא לספר מלל לאברהם, עמ' 6-7.
- ^ מהות כרך כה תשס"ג עמ' 163–174 ראו גם סעיף ג הערות ביבליוגרפיות אודות רבי חיים.
- ^ חכמיהם של יהודי ספרד והמזרח, עמ' 104 אות עא.
- ^ ראו בהקדמת הרב דוד הכהן סקאלי לספרו 'לך דוד' דף ח.
- ^ ראו עיתון הצפירה מיום ו' שבט תרנ"ט.
- ^ ראו 'מכלל יופי' עמ' תסה, לרבי דוד אבן כליפא.
- ^ ראו ספר קול צעקת הרועים. לדעתו של רבי חיים ראו שם עמ' לד.
- ^ ראו למשל בספר 'שמו יוסף' (וואליד) סימנים רטז, ריז, רסב.
- ^ ראו בשו"ת מים חיים, מים קדושים, מים טהורים. כמו כן מוזכר בספרו 'מנחת יוסף' ו'גרש ירחים'.
- ^ ראו גרש ירחים לרבי יוסף משאש, שו"ת מים קדושים (משאש). בין החכמים הפונים אליו בשאלות אלו: הרב חיים יוסף מאמאן רבה של אוראן, ורבי יעקב צ'רמון.
- ^ ראו שו"ת שערי רחמים סימן טז.
- ^ שו"ת כבוד יעקב, סימן ב, ט, טו.
- ^ שו"ת שערי רחמים סימן טז, וראו שם סימן יז מה שהשיבו על דבריו. וראו שו"ת כבוד יעקב סימן טו.
- ^ ראו דברי הרב יוסף משאש בשו"ת רבי ברוך סימן יט.
- ^ הקדמה לספר שמו יוסף, עמ' 10.
- ^ ראו תשובתו המקורית בקובץ 'לקט חיים' עמ' 52-71. תמוז תשפ"ג. וראו עוד מסורת הגיור פרק כה סעיף ג.
- ^ ראו 'לכלל ולפרט' ח"ב עמ' 28, מכתבו של הרב פינגרהוט לרב יצחק נסים; אוצר המכתבים ח"ב סימן תשסה; מכתב הרב מרדכי עקנין לרב דוד אשכנזי (נדפס בלקט חיים עמ' 122): "הר'י אריות שנתחבקנו עמהם בכל אתר ואתר (מור לב רח"ב ומהר"א ן' גיגי)... נתנו לנו להיות מכתות המקילים לדברים כאלה".
- ^ באוצר המכתבים ח"ב סימן תתפז הזכיר רבי יוסף משאש ספר זה. וכן בשו"ת מים קדושים סימן יג.
- ^ ש.ז. מייארה, מבוא לשער כבוד ה' עמ' פה - פו מהדורה חדשה.