רפאל חיים משה בן נאים
הרב רפאל חיים משה בן נאים (מכונה הרחמ"ן; ז' בשבט ה'תר"ה, 15 בינואר 1845 - י"ג באב ה'תר"פ, 28 ביולי 1920) היה דיין, פוסק הלכה ומחבר ספרים. שימש כשד"ר בקהילות שונות. בהמשך כיהן כרבה של ג'יברטלר בשלהי המאה התשע עשרה ועד ראשית המאה העשרים.
קורות חייו עריכה
נולד בטיטואן לרבי ישעיה בן נאים. סמוך ללידתו, עלו הוריו לארץ ישראל והשתכנו בחיפה.[1] מחוסר מורים בעיר, וכן מחוסר אמצעים, נשלח לעבוד אצל חנווני במקום, ובמקביל אביו לימדו תורה זמן מה. לאחר מכן, בעת שביקר רבי דוד בן שמעון בחיפה, עמד על כישוריו של הנער, וביקש לשולחו ללמוד בטבריה, ואף מימן זאת מכספו. בשנת תרי"ח, עם הגיעו לגיל בר מצווה, החל ללמוד אצל רבי חיים שמואל הכהן קונורטי, שהיה רבו המובהק.[2] בשנת תר"כ חלה במחלה קשה, ובעקבות זאת נוסף לו השם 'רפאל'. מספר ימים לאחר התייתם מאימו.
בשנת תרכ"א, בהיותו כבן 16, נשא את רחל בת הרב שמואל ישראל. לאחר נישואיהם התגוררו בטבריה. מתלמידיו בטבריה נמנה הרב יעקב חי זריהן.[3]
בשנת ה'תרל"ד נשלח על ידי רבני טבריה כשד"ר לטורקיה, יוון ומצרים. לאחר ששאשתו נפטרה בשנת תרמ"ג, יצא שוב לשליחות לארצות המגרב: אלג'יריה, תוניסיה, ומרוקו. בשנת תרמ"ו הגיע לטיטואן עיר מולדתו. שם התחתן שנית עם בת דודו רבי משה בן נאים. בשנת ה'תר"ן הוצע לו לכהן כרבה של טבריה, אך סירב להצעה, ונענה במקומה להצעת הרבנות בגיברלטר. במקביל שימש כמורה הצדק של קהילת ליסבון בעניני אבן העזר וחושן משפט.[4]
בכ"א שבט ה'תרמ"ד שיכל את בנו שמואל בגיל 17. בן זה חיבר מספר חיבורים, רובם אבדו. כמו כן, שיכל בחייו את בנו ישעיה.
בסוף ימיו סבל ממחלה בעיניים. נפטר בי"ג אב ה'תר"פ, ונקבר בגיברלטר. לאחר פטירתו כיהן רבי שלמה אלמליח כרבה של גיברלטר.[5]
דרכו ההלכתית עריכה
בין פסקיו, מפורסמת התנגדותו לטחינת קמח למצות בריחיים המונעים על ידי קיטור. הרב רפאל חיים משה כתב על כך קונטרס 'קול טחנה - קול תחנה'. לאחר כשנתיים הוציא קונטרס נוסף בשם 'בשפל קול תחנה', כתגובה שנייה לתשובות המתירים שבראשם עמדו הרב חיים בלייח והרב אליהו בן גיגי. תשובות המתירים נאגדו על ידי הרב בן גיגי בקונטרס 'קול צעקת הרועים' (ירושלים תרע"ה).
כדרכם של חכמי מרוקו, התכתב עמהם בענייני הלכה ומשפט, בין הרבנים המכותבים, ניתן למנות את רבי רפאל אנקווה דיין בסלא (לימים רבה של מרוקו), רבי מרדכי בן ג'ו רבה של טנג'יר,[6] רבי שמואל נהון רבה של טיטואן,[7] רבי רפאל משה אלבאז רבה של צפרו,[8] הרב שלמה אבן דנאן רבה של פאס,[9] ועוד.
יחסו למנהגים עריכה
בשנת תרס"ח נשאל מאת הרב דוד צבאח על היחס למנהגים תמוהים, והשיב:
"ואני טרם אחל"ה לדבר אגידה ואספרה כי אני עני נודד הייתי בכל ערי מצרים וסוריא וטורקייא אנדול ואורמילי ובורגלייא וגרסייא וסרבייא ורומאנייא ומערב הפנימי ולישבואה, וברוב המקומות אשר התהלכתי מצאתי מנהגים שונים וזרים בערך מנהג אה"ק ת"ו. ומעולם לא מלאני לבי להרהר אחריהם מדעתי עלי פחות שבערכין, ונגד זה ידעתי כי כל המנהגים ממקום קדוש יהלכו רבני וגאוני הזמנים החולפים אשר משאתם יגורו אלים אשר קטנם עבה ממתני. רק לפרקים הייתי חוקר מהמורה אם נמצא שם. ואם אין, אמרתי אני כי בודאי נתייסד עפ"י ותיקין. ומה גם דקיי"ל מנהג עוקר הלכה וכו' ואפי' בכפרים קטנים חדשים, קבלו מסביבותיהם".
— שו"ת שושנים לדוד (צבאח) או"ח סימן מב
משפחתו עריכה
- בתו אסתר נישאה לרבי משה כלפון, מרבני טבריה.
- בנו רבי דוד, כיהן כרב קהילת 'עץ חיים' בגיברלטר וכן כקונסול כבוד מטעם מדינת ישראל בגיברלטר.
- נכדו הרב יעקב בן נאים הקים לזכרו את ישיבת נחלת משה בירושלים.
- נכדו אברהם כלפון כיהן כחבר בכנסת השנייה.
חיבוריו עריכה
רבי רפאל חיים משה כתב דרושים ותשובות רבות, חלקם יצאו לאור בספרים הבאים:
- שו"ת רחמים פשוטים - תוניס תר"ע - תרע"ד.
- פטר רחם - דרשות, ירושלים תרע"ג.
- קול תחנה קול טחנה - קונטרס האוסר את טחינת קמח למצות בריחיים של קיטור. ירושלים תרע"ב - תרע"ג.
- דרוש ארץ ישראל - ירושלים תשכ"א.
לקריאה נוספת עריכה
- הרב רפאל חיים משה בן נאים באתר החכם היומי.
- הרב רפאל חיים משה בן נאים באתר מי-צדיק.
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו 'מאורות בשמי הדת' עמ' 204.
- ^ ראו אינציקלופדיה לחכמי איטליה עמ' 185.
- ^ ראו הקדמה לספר 'תורת יעקב' מהד' תשע"ה עמ' כח. ראו עוד 'שופריה דיעקב' פרשת שלח.
- ^ ראו 'בני האומה - קהילות פורטוגל והאיים', עמ' 18.
- ^ ראו א. בשן, "קהילת גיברלטר - חכמיה, יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו" בתוך ספר 'רפאל' עמ' פו.
- ^ שו"ת רחמים פשוטים חושן משפט הל' צוואות ומתנות סימן ג'.
- ^ שו"ת רחמים פשוטים, אבן העזר דף ט עמוד א.
- ^ שו"ת רחמים פשוטים חושן משפט הל' צוואות ומתנות סימן ב'.
- ^ ראו 'אשר לשלמה' סימן כג.
| תקופת חייו של הרב רפאל חיים משה בן נאים על ציר הזמן |
|---|
 |