פתיחת התפריט הראשי

אליהו חיים מייזל

רב בקהילות הורודוק, דרצ'ין, פרוזין, לומזה ולודז

ביוגרפיהעריכה

 
מסע ההלוויה ההמוני של הרב אליהו חיים מייזל ברחובות לודז'. קיץ 1912

נולד בשנת תקפ"א בעיירה הורדוק הסמוכה לוולוז'ין למשה וחיה מייזל. אמו הייתה נצר למשפחה מיוחסת. הוא נקרא על שמם של הגאון מווילנא ותלמידו רבי חיים מוולוז'ין. מגיל צעיר ניכר כשרונו הרב. בגיל 9 התחיל ללמוד בישיבת וולוז'ין. בגיל 13 הוסמך לרבנות וכמה שנים אחר כך כבר נקרא לשמש ברבנות בעירו הורודוק. בהמשך כיהן ברבנות ערים נוספות. בשנת תרל"ז נבחר לרב העיר לודז', העיר התעשייתית המתפתחת, תפקיד אותו מילא במשך 35 שנה עד לפטירתו. הוא התפרסם ברחמנותו ובטוב לבו והיה ידוע כבעל צדקה גדול. דמותו הפכה לאישיות נערצת בקרב המוני העם.

הרב מייזל נטל חלק פעיל בחיים הציבוריים של יהודי פולין והיה שותף לכל השאלות והבעיות שהתעוררו בתקופתו. הוא נלחם בתקיפות נגד המשכילים. יחד עם הרב שמואל מוהליבר והרב יוסף דב סולובצ'יק חתם על ה"קול קורא" הראשון למען ייסוד חברות "ישוב ארץ ישראל", אך אחר כך משך ידו מפעילות זו בעקבות הצטרפותם של אנשים שלא היו שומרי מצוות לתנועת חיבת ציון. בהמשך הפך אחד המתנגדים התקיפים לתנועה הציונית החילונית. הוא נמנה עם הרבנים המופיעים בקונטרס "אור לישרים" שיצא בקובנה ב-1900 ובו נמצאים גם מכתביהם של הרב דוד פרידמן מקרלין ורבי חיים מבריסק כנגד הציונות.[1]

 
מצבת רבי אליהו חיים מייזל (במרכז) בבית הקברות בלודז'

נפטר ביום י"ד באייר תרע"ב כשהוא קרוב לגיל 91 שנים, ונקבר בבית העלמין בלודז'.

נכדו, הרב אליעזר יצחק מייזל, היה מרבני לודז'. בתקופת השואה עבר לוורשה והיה פעיל שם בוועד הרבנים. הוא השתתף בכל הדיונים של הרבנים שנגעו לגורלם של יהודי הגטו, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא להסגיר עצמם לגרמנים. בדירתו התקיים ליל הסדר האחרון בגטו, שבו השתתפו אחרוני הרבנים שנותרו בגטו, בהם רבי מנחם זמבה.[2]

לקריאה נוספתעריכה

  • אברהם יהודה ברז'ז'ינסקי, תולדות רבי אליהו חיים מייזל, תל אביב תשט"ז

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אליהו חיים מייזל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה