אליהו שטרן

פרופסור ישראלי
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אליהו שטרן (נולד ב-5 בינואר 1948) הוא פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה ותכנון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומזכיר הוועדה לגאוגרפיה יישומית של האיגוד הגאוגרפי הבינלאומי.

אליהו שטרן
Eliahu Stern 2.jpg
לידה 5 בינואר 1948 (בן 73)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי גאוגרפיה, תכנון עיר ואזור
מקום מגורים ישראל
מוסדות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות פרופסור מן המניין לגאוגרפיה ותכנון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
תרומות עיקריות
הבנת מנגנונים התנהגותיים בתחומי התחבורה והמרחב, מודלים יישומיים בניתוח מרחבי, פיתוח והטמעת כלים ושיטות בתכנון עירוני, אזורי וסביבתי, תכנון מרחבים ביוספריים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שטרן נולד בתל אביב לדבורה ויצחק שטרן וגדל בפתח תקווה וברמת גן. את לימודי התואר הראשון (גאוגרפיה וארכאולוגיה) והשני (גאוגרפיה עירונית) הוא סיים באוניברסיטת תל אביב. במקביל הוא עבד כמתכנן במשרד לתכנון הערים של ציון השמשוני. את עבודת הדוקטורט שלו הוא כתב במחלקה לגאוגרפיה של אוניברסיטת מינסוטה בארצות הברית תוך שילוב עם הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים והמחלקה לתכנון תחבורה בפקולטה להנדסה אזרחית. רקע זה התווה את הקריירה המדעית שלו כחוקר בין-תחומי וכגאוגרף יישומי. במהלך תקופת הדוקטורט הוא עבד כמתכנן במשרדו של ד. ברסלאו בו היה מופקד על תכנון שימושי הקרקע סביב שדה התעופה הבינלאומי של מיניאפוליס, ובמסגרת עבודתו במכון למחקר עירוני וסביבתי של האוניברסיטה הוא מיפה עבור נאס"א באמצעות תצלומי לוויינים את גופי המים של מדינת מינסוטה.

בשנת 1976 הוא הצטרף לסגל המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון וכיהן כראש המחלקה בשנים 1981–1982 ו- 1984–1988. יחד עם פרופ' אבינעם מאיר הוא ייסד את כתב העת Geography Research Forum וערך אותו בתקופה 1983–1993. הוא הרצה וחקר באוניברסיטאות שונות בעולם ובהן אוניברסיטת טקסס באוסטין, ארצות הברית, אוניברסיטת פרטוריה בדרום אפריקה, אוניברסיטת דרום מערב וולס באוסטרליה ואוניברסיטת דלפט בהולנד. במקביל לתחילת עבודתו באוניברסיטת בן-גוריון הוא שימש גם חוקר במשרד המדען הראשי של משרד התחבורה בירושלים. הוא היה בין מקימי האגודה הישראלית לתכנון ומחקר תחבורה וכיהן כנשיאה בשנים 1985–1987, לאחר מכן הוא כיהן כנשיא האגודה הגאוגרפית הישראלית (1990-1992), ובהמשך כיהן כיו"ר איגוד המתכננים בישראל (2001–2005). במהלך השנים 1980–2000 שטרן היה חבר פעיל וראש צוות ברשת המחקר האירופית NECTAR מטעם קרן המדע האירופית וכן ברשת המחקר האירופאית-אמריקאית Stella שעסקה בהיבטים התנהגותיים וחברתיים בתחומי התחבורה במסגרתה הוא הוזמן להרצות בפני קרן המדע האמריקאית – NSF. החל משנת 2003 הוא משמש כחבר בוועדה הישראלית למורשת עולמית של אונסקו[1], היה יו"ר פורום אונסקו בנושא אוניברסיטאות ומורשת ובשנים 2014–2015 הוא עמד בראש הוועדה הישראלית למורשת עולמית. בתקופת פעילותו בוועדה הוא סייע בהכרזתם של אתרים רבים בארץ כאתרי מורשת עולמית. משנת 2009 הוא נציג ישראל בוועדה לגאוגרפיה יישומית של האיגוד הגאוגרפי הבינלאומי ובשנת 2012 הוא נבחר למזכיר הוועדה.

מחקריועריכה

שטרן עוסק בעיקר בשלושה תחומי מחקר: תחבורה, גאוגרפיה יישומית ותכנון עירוני ואזורי.

תחבורהעריכה

בתחום התחבורה הוא חקר את הדגמים המרחביים ורמת השירות של מערכות תחבורה ציבורית ברמה העירונית והאזורית, אולם עיקר תרומתו המדעית בתחום הייתה דווקא בתחום ההתנהגות המרחבית. שטרן הוא מחלוצי החוקרים בחקר בחירת נתיבים (route choice) ויחד עם עמיתו ההולנדי, פרופ' פיט בווי, הוא פרסם את אחד הספרים המובילים בנושא מזה שנים. הספר מבוסס על מחקרים רבים שביצעו שני המחברים, במשותף ולחוד, בהם שטרן התווה את המסגרות המתודולוגיות לחקר התנהגות הבחירה של הנוסע, את גורמי ואופן הבחירה ואת העקרונות וההשלכות היישומיות שאומצו לימים במערכות הניווט המצויות כיום בכלי הרכב בעולם. הישג נוסף הוא מחקרו הנרחב על המכניזם של כלל תהליכי הבחירה של הפרט בתגובה למצבי גודש בכבישים. המחקר מתבסס על תאוריה המכונה Decision Field Theory שפותחה על ידי שני פסיכולוגים אמריקאים והוסבה על ידי שטרן לתחום התחבורה. התאוריה משמשת כמסגרת תהליכית במסגרתה הוא חקר את ההשפעות של לחץ זמן, ניסיון מצטבר, מידע, מאפייני אישיות, סיפי כניסה פיזיים והתנהגותיים, נורמות חברתיות ומורשת תרבותית על התנהגות הבחירה של הפרט. מחקריו בתחום זה זכו להכרה בינלאומית רחבה.

גאוגרפיה יישומיתעריכה

כגאוגרף יישומי, שטרן עוסק בפיתוח מודלים מרחביים. הישג מחקרי ראוי לציון הוא פיתוח המודלים המבוססים על מיקרו-סימולציה. במסגרת זו הוא פיתח שני מודלים.

הראשון הוא מודל לפינוי עירוני במקרה של סכנה רדיולוגית. המודל הודגם כסימולציה לפינוי העיר דימונה (הן ברכב והן ברגל, הן בפינוי מאורגן והן בפינוי עצמי, הן בתרחישי יום והן בתרחישי לילה) במקרה של דליפה מהכור הגרעיני הסמוך ונבחנה יעילותו לצורך קבלת החלטות פינוי, כמו גם ככלי לבחינת השלכות ההחלטה על ההתנהגות המרחבית של האוכלוסייה. מעבר לפרסומו בספרות הבינלאומית, המודל זכה להכרה על ידי מערכות ההגנה והמשק לשעת חירום של ישראל והרשת האירופאית העוסקת בהערכת סיכונים.

המודל השני נועד לבחון את השפעת המידע על דפוסי הנסיעה והנהיגה של הפרט כאמצעי להקלת גודש התנועה. שטרן ביצע מחקר השוואתי על מנת לבחון השפעות תרבות ואיכות התשתית הפיזית על תוצאות המודל הבוחן את תגובות ציבור הנהגים למידע ובוחן את ההשפעות על פרמטרים שונים של עומס תנועה סובייקטיבי, אובייקטיבי, וכלל מערכתי. בהתאם, המודל שפותח הורץ סימולטנית בישראל, בהולנד ובשוודיה.

בנוסף למודלים אלה, יש לו הישגים נוספים בתחום המחקר היישומי, לדוגמה: המודל המרחבי לחלוקת סובסידיה לתחבורה הציבורית בישראל (שאומץ בזמנו על ידי המדען הראשי של משרד התחבורה), מודל למיקום מרכזי שירותים לאוכלוסייה הכפרית בגליל, שיטה לבניית אזורי רישום דינאמיים לבתי ספר תיכוניים, וכן מודל אופטימיזציה לתזמון פרויקטים לפיתוח עירוני (ISM) שאומץ ויושם הלכה למעשה על ידי השלטונות המקומיים בשתי ערים בדרום אפריקה ובעיר קטנה בסין. הישג מחקרי נוסף בתחום היישומי מהווה סדרת עבודות של חיפוש מרחבי במסגרתם הוא פיתח מודלים לאיתור ומיקום יישובים חדשים ושילוב של מערכות מידע גאוגרפיות בתהליכי קבלת החלטות מרחביות.

תכנון עירוני ואזוריעריכה

כגאוגרף מתכנן שטרן עסק במחקר עירוני, אזורי וסביבתי. לזכותו שלוש פריצות דרך בתחום התכנון בישראל.

יחד עם האדר' דליה ליצ'פילד מאנגליה, הוא פיתח שיטה להכנת תוכניות מתאר דינאמיות המבוססות על התפישה הגאוגרפית של מרחבים תפקודיים ואזורי מדיניות. שיטה זו אמורה לבטל את שיטת האזור של ייעודי קרקע הנהוגה כיום. השיטה נוסתה ונבחנה הלכה למעשה על העיר אשקלון ואומצה על ידי מנהל התכנון של משרד הפנים. עקרונות השיטה מהווים בסיס לרפורמה שיזם מנהל מינהל התכנון בחוק התכנון והבניה.

הישג נוסף הוא מחקרו על שמורות ביוספריות ובעקבותיו פיתוח מתודולוגיה להתוויה ותכנון של מרחבים ביוספרים. השיטה זכתה לפרסום והערכה הן בוועדת האדם והסביבה (Man & Biosphere) של אונסקו והן בקרב קבוצת העבודה בתחום הגאוגרפיה היישומית של איגוד הגאוגרפים האמריקאים. הלכה למעשה השיטה יושמה על ידי שטרן בתכנון המרחב הביוספרי של שפלת יהודה. עקרונות המרחב הביוספרי הוטמעו בתוכנית המתאר החדשה של ישראל (תמ"א 35) ובתוכניות המתאר המחוזיות הרלוונטיות. המרחב הביוספרי בשפלת יהודה עובר כיום תהליך של עיגון סטטוטורי שיניב, לראשונה בישראל, תוכנית מתאר מקומית לפיתוח ושימור ביוספרי.

הישג אחר הוא פיתוח השיטה לתכנון תמוך חזון. שיטה זו חודרת ומחליפה את השיטה המבוססת על חלופות. החזון נבנה במשותף עם הציבור המשתתף לכל אורך תהליך התכנון, והמשכו – היישום. חזון יצירתי זה נבחן בכלים אנליטיים ועל בסיסם מותווים קווים אסטרטגיים לפיתוח, נגזרת מדיניות תואמת, מוגדרים אמצעים ליישום, נבנית תוכנית פעולה פנים רשותית, ומופעלת תוכנית למעקב ובקרה. השיטה נוסתה ויושמה בהצלחה גדולה בהכנת התוכנית האסטרטגית של העיר תל אביב-יפו. שטרן היה אמון הן על הצד המתודולוגי, הן על תהליך בניית החזון (היצירתי) עם הציבור, ועל תכנון ההיבטים הפיזיים של התוכנית. בעקבותיה הוא ערך גם מחקר מקיף על התועלות של שיתוף הציבור בתהליך החייאה עירונית מנקודת מבטם של התושבים, הרשויות, המתכננים והתוכנית עצמה, וכן העריך את תרומתו של שיתוף הציבור המקוון בתהליכי תכנון מקומיים.

לאחרונה שטרן השתתף בצוותי מחקר עבור מנהל התכנון במשרד הפנים שעסקו בשני מחקרים עיקריים: הצורך בתוכניות מחוזיות בישראל ומחקר השוואתי של הליכי וכלי תכנון בעולם המערבי והשלכותיהם למערכת התכנון הישראלית. במסגרת עבודתו ההתנדבותית בוועדה למורשת עולמית הוא יזם גם מחקרים בתחומי השימור והמורשת ובהם תיחום אזורי חיץ סביב אתרי מורשת עולמית, מובחנותם של נופים עירוניים היסטוריים ומחקר מקיף על משארי נוף ונופים אסוציאטיביים.

ייעוץ ופעילות ציבוריתעריכה

אלי שטרן ידוע גם כמתכנן ויועץ במגזר הפרטי. עם תחילת דרכו האקדמית הוא שימש יועץ לאגף תכנון וכלכלה של משרד התחבורה, לטלוויזיה החינוכית, לאיגוד הבנקים, וכן שימש בצוות התכנון של "התוכנית הכחולה" לשימור אגן הים התיכון של UNEP (התוכנית הסביבתית של האומות המאוחדות). כתרומה חשובה לקהילה ולפיתוח הנגב, שטרן ערך יחד עם עמיתו הפרופ' יהודה גרדוס את ספר באר שבע עליו הם זכו בפרס השלטון המקומי לשנת 1980 וכן יזם יערך מחקרים רבים בתחום הפיתוח העירוני והאזורי של הנגב. כחלק מפעילותו הציבורית בנגב ובכלל המדינה, הוא שימש חבר בוועדת הפיתוח של עומר, חבר בוועדת ההיגוי של מרכז המבקרים לנגב בבאר שבע, חבר בוועדה הלאומית לסטטיסטיקה מוניציפלית, חבר בוועדה לתשתיות לאומיות, מתאם תכנון עם הרשות הפלשתינאית מטעם מכון ראות, חבר בוועדה הלאומית לסיווג שימושי קרקע, יועץ לחברת כביש חוצה ישראל, ועוד. בשנים 83–1982 שטרן שהה עם משפחתו בדרום אפריקה ובין שאר פעילויותיו שם הוא ייעץ למשרד התכנון Plan Assoc. ועמד בראש צוות התכנון של מדינת בופוטוצוואנה.

בשנת 1988 הוא הקים יחד עם עמיתו הפרופ' שאול קרקובר את חברת סביבותכנון שעסקה עד שנת 2014 בתכנון עירוני ואזורי בכל הרמות, מהארצית ועד למקומית והמפורטת. אחד הפרויקטים הראשונים הייתה התוכנית להתפתחות והתחדשות של באר שבע עליה הוא זכה (בפעם השנייה) יחד עם שותפו בפרס השלטון המקומי לשנת 1989. מבין הפרויקטים הבולטים אותם הוא הוביל וביצע ראוי לציין את תוכנית המתאר הדינמית של אשקלון, תוכניות אב ומתאר של המועצות האזוריות דרום השרון, גזר, לכיש ומרחבים, התוכנית האסטרטגית לתל אביב-יפו, תוכנית המרחב הביוספרי של שפלת יהודה, מסמך המדיניות הארצית והכלים לשמירת השטחים הפתוחים בישראל, המסמכים הסביבתיים לשיחות שלום עתידיות עם סוריה ולבנון, ותוכניות האב והפיתוח לשכונות שפירא ופלורנטין בתל אביב. בשל עשרות הפרויקטים הנוספים ששטרן תכנן ויישם במהלך השנים הוא זכה ב"אות יקיר התכנון" לשנת 2012 מטעם איגוד המתכננים בישראל[2].

פרסומיועריכה

עבודותיו המדעיות של אליהו שטרן פורסמו בלמעלה מ-120 מאמרים בכתבי עת ובספרים וכן למעלה מ-100 דו"חות מחקר ותכנון. עבודותיו כוללות תשעה ספרים:

  1. Gradus, Y. and Stern, E. (eds.), Beer Sheva, Keter Press Ltd., Jerusalem, 1979 (in Hebrew).
  2. Stern, E., Gradus, Y. Meir, A., Krakover, S., and Tzoar, H. (eds.), Atlas of the Negev, Keter Publishing House, Jerusalem, 1986, (in Hebrew and English).
  3. Stern, E. and Urman, D. (eds.), Man and Environment in the Southern Shefela, Massada Press, Givataaim, 1988, (in Hebrew).
  4. Stern, E. and Meir, A. (eds.), International Aspect of Metropolitan Systems, GRF 9, Transaction Books, New Jersey, 1989.
  5. Stern, E. and Bovy, P., Theory and Models of Route Choice Behaviour, Delft University Press, Delft, the Netherlands, 1989.
  6. Bovy, P. and Stern, E., Route Choice: Wayfinding in Transportation Networks, Kluwer Academic Publishers, Dordrecht, 1990.
  7. Stern, E., Caravansaries: Roads and Inns, Karta Publishing House, Jerusalem, 1997, (in Hebrew).
  8. Stern, E., Salomon, I. And Bovy, P. (eds.), Travel Behavior – Spatial Patterns, Congestion and Modeling, Edward Elgar Publishing Co., Cheltenham. UK, 2002.
  9. Lombard, J., Stern, E., Clarke, G. (eds.), Applied Spatial Modelling and Planning, Taylor & Francis, Abingdon, UK, 2015.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה