אליס פייק בארני
אליס פייק בארני (באנגלית: Alice Pike Barney ; 1857 – 1931) הייתה ציירת אמריקאית. היא הייתה פעילה בוושינגטון, D.C. ופעלה כדי להפוך את וושינגטון למרכז אמנויות. שתי בנותיה היו הסופרת נטלי קליפורד בארני והסופרת הבהאית לורה קליפורד בארני.[1]
 | |
| לידה |
14 בינואר 1857 סינסינטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1931 (בגיל 74) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות וודלנד |
| תחום יצירה |
ציור |
| בן או בת זוג |
אלברט קליפורד בארני Christian Dominique Hemmick |
| צאצאים |
נטאלי קליפורד בארני, לורה קליפורד ברני |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אביה של בארני סמואל נפתלי פייק, שעשה הונו כמזקק ויסקי של המותג מגנוליה, היה פטרון של האמנויות בסינסינטי, אוהיו, שם בנה את בית האופרה. אביה היה יהודי גרמני. אמה של אליס פייק בארני הייתה ממוצא צרפתי. [2] לאחר שהמשפחה עברה לעיר ניו יורק בשנת 1866, הוא בנה את מה שיהפוך לבית האופרה הגדול ברחוב עשרים ושלוש ושדרה השמינית. בארני הייתה הצעירה מבין ארבעה ילדים והיחידה שהשתלבה באופן מלא עם האינטרסים התרבותיים של אביה, בילדותה גילתה כישרון כזמרת ופסנתרנית.
בגיל 17 התארסה לחוקר הנרי מורטון סטנלי. אמה של אליס ראתה את השידוך לא מתאים בגלל הפרש הגילאים - היא הייתה בת 17, הוא בן 33 - והתעקשה שהם יחכו עם החתונה. בזמן ששהה במסע לשלוש שנים באפריקה (הוא כינה את הסירה בה הקיף את אגם ויקטוריה הגברת אליס), היא התחתנה במקום זאת עם אלברט קליפורד בארני, בנו של יצרן עשיר של קרונות רכבת בדייטון, אוהיו.[2]
בשנת 1882 בילתה בארני ומשפחתה את הקיץ במלון לונג ביץ' בניו יורק, שם דיבר אוסקר ווילד בסיור ההרצאות האמריקני שלו. ווילד בילה את היום עם אליס ובתה נטלי על החוף. השיחה שלהם שינתה את מהלך חייה של אליס, והעניקה לה השראה להמשיך באמנות ברצינות למרות הסתייגותו של בעלה.
ככל שהזדמנויות החינוך הועמדו לרשותן יותר במאה ה-19, הפכו נשים אמניות לחלק מהאמנים המקצועיים, כולל הקמת עמותות אמנות משלהן. יצירות אמנות שנעשו על ידי נשים נחשבו לנחותות, וכדי לסייע להתגבר על כך נשים הפכו ל"קולניות ובטוחות יותר" בקידום עבודות נשים, והפכו לחלק מהדימוי המתהווה של "האישה החדשה" המשכילה, המודרנית והחופשייה יותר. אמנים "מילאו תפקידים מכריעים בייצוג האישה החדשה, הן על ידי ציור תמונות של הסמלים המייצגים אותן, וכן הדגימו את התעוררותן לדרך חייהם החדשה".
לימוד אמנות עריכה
בשנת 1887 נסעה לפריז כדי להיות קרובה יותר לשתי בנותיה בזמן שהן למדו בלה-רושה פנימייה צרפתית שהוקמה על ידי המחנכת הפמיניסטית מארי סובסטר. כשהייתה שם למדה ציור אצל קרולוס-דוראן. היא חזרה לפריז בשנת 1896 - הביאה את בתה לורה לבית חולים צרפתי לטיפול בכאבי רגליים מפציעה בילדותה - וחידשה את לימודיה אצל קרולוס-דוראן וכן לקחה שיעורים אצל הצייר הספרדי קלאודיו קסטלוצ'ו. כשג'יימס אבוט מקניל ויסלר פתח את האקדמיה כרמן בשנת 1898, היא הייתה בין התלמידים הראשונים. ויסלר איבד במהרה עניין בהוראת אמנות ובית הספר נסגר, אך הוא היה בעל השפעה מכוננת.
בשנת 1899 החלה לארח בסלון בבית השכור שלה בשדרת ויקטור הוגו. האורחים הקבועים כללו את הציירים הסימבוליסטיים לוסיין לוי-דהורמר, ג'ון ווייט אלכסנדר ואדמונד אמן-ז'אן, ואמנותה החלה להפגין השפעה סימבוליסטית.
כשנטלי כתבה ספר שירה צרפתי, סונטות על נשים, בארני שמחה להכין את האיורים. היא לא הבינה את השלכות של שירי האהבה בספר שפנו לנשים. לא היה לה שום מושג ששלוש מארבע הנשים שדגמנו עבורה היו מאהבות של בתה. בעלה אלברט, שנחשף למהות הספר דרך סקירה ספרותית בעיתון בארצות הברית, מיהר לפריז, שם קנה והשמיד את מלאי הספרים ואת לוחות הדפסה שנותרו אצל המו"ל והתעקש כי בארני ונטלי יחזרו איתו לבית הקיץ של המשפחה שבארצות הברית. מצב רוחו רק הלך והחמיר כאשר חברים העבירו לו קטעי עיתונים מ"וושינגטון מירור"
העיר וושינגטון, התחילה להיות מרובדת חברתית, והרקע של בארני כבתו של מזקק ויסקי ונכדתו של מהגר יהודי, הפכה אותה לנושא רמיזות מעורפלות בדפי העיתונות הצהובה. לרכילות לא תהיה השפעה מתמשכת על מעמדה החברתי של אליס בארני, אך בעלה אלברט ראה בכך אסון, והוא התמכר לשתייה. שתייתו גברה, בריאותו התדרדרה וחודשיים לאחר מכן הוא לקה בהתקף לב. מצבו הבריאותי המשיך לרדת, והוא נפטר בשנת 1902.
אליס בארני הציגה תערוכות יחיד בגלריות הגדולות כולל גלריית קורקורן לאמנות. בשנים מאוחרות יותר היא המציאה ורשמה פטנט על מכשירים מכניים, כתבה והופיעה בכמה מחזות ואופרה, [13] ופעלה לקידום האמנויות בוושינגטון הבירה, רבים מציוריה נמצאים כעת באוסף של מוזיאון האמנות האמריקני סמיתסוניאן.
היא המירה דתה לאמונה הבהאית בסביבות 1900.
בשנת 1911, בגיל 53, התחתנה אליס בארני עם בחור בן ה-23. נשואיהם משכו תשומת לב עיתונאית ברחבי העולם, אך הם התגרשו ב־1920.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Alice Pike Barney: Biography", americanart.si.edu
- ^ Kling, Jean L. (1994). Alice Pike Barney: Her Life and Art. Washington, DC: Smithsonian Institution Press