אלכסנדר מקווין
אלכסנדר מקווין (באנגלית: Alexander McQueen; 17 במרץ 1969 – 11 בפברואר 2010) היה מעצב אופנה אנגלי הידוע בזכות עיצוביו יוצאי הדופן. מקווין עבד חמש שנים כמעצב הראשי בבית האופנה ז'יבנשי (Givenchy) בטרם פתח בית אופנה ומותג משלו. עיצוביו הדרמטיים של מקווין, אותם לבשו ידועניות בולטות כריהאנה, ביורק וליידי גאגא, זכו להערכת מבקרי האופנה. מקווין זכה ארבע פעמים בפרס המעצב הבריטי של השנה.
 | |
| לידה |
17 במרץ 1969 לואישאם, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| התאבד |
11 בפברואר 2010 (בגיל 40) מייפייר, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Kilmuir |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1992–2009 (כ־17 שנים) |
| תחום יצירה |
עיצוב אופנה |
| יצירות ידועות |
No. 13 Climax, Dante |
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר האימפריה הבריטית (2003) פרס האפנה הבריטי (2001) פרס האפנה הבריטי (1997) פרס האפנה הבריטי (1996) פרס האפנה הבריטי (2003) |
|
www | |
  | |
ילדותו וחינוכו עריכה
מקווין נולד ברובע לואישם בלונדון. בן חמישי לרונלד, נהג מונית וג'ויס, מורה למדעי החברה. הוא גדל בבית משותף צנוע בבעלות הרשות המקומית. כבר בגיל צעיר החל לעצב לבוש לשלוש אחיותיו, והכריז כי הוא רוצה להיות מעצב אופנה. בגיל 16 עזב את לימודיו בבית הספר והחל לעבוד כשוליה בבית אופנת עילית Anderson & Sheppard. לאחר מכן עבד בבית אופנת עילית לגברים Gieves & Hawkes ואצל מעצבי תלבושות התיאטרון Angels and Bermans.
קריירה עריכה
עוד בעודו שוליה בלונדון זכה לשרת לקוחות בולטים, בהם מיכאל גורבצ'וב והנסיך צ'ארלס. בגיל 20 הוא עבד אצל מעצב האופנה קוג'י טאטסומו ונסע למילאנו שם עבד אצל רומאו גילי. בשנת 1994 שב ללונדון וביקש להתקבל לעבודה כמתרגל גזירה, לבית הספר היוקרתי לאופנה Central Saint Martins College of Art and Design. לאור תיק העבודות המרשים שהציג הוא שוכנע על ידי מנהל בית הספר להתקבל כתלמיד ללימודי תואר שני במוסד. הוא קיבל תואר שני בעיצוב אופנה ואוסף הבגדים שהציג בסיום לימודיו נקנה בשלמותו על ידי מעצבת האופנה הבולטת איזבלה בלאו.
דרכו כמעצב עריכה
תצוגותיו המוקדמות של מקווין יצרו את תדמיתו כמעצב מעורר מחלוקת, והיוצר תדהמה בצופיו, עם מכנסיים אותם כינה bumsters (כינוי באנגלית לזונות ממין זכר), ואוסף שאותו כינה Highland Rape (מילולית: אונס בהרים)[1]. מקווין נודע בזכות תצוגות אופנה ראוותניות, יוצאות דופן. כך למשל, תפאורת תצוגת אביב 2003 הייתה ספינה שטבעה, בתצוגת אביב 2005 משחק שח אנושי, ובתצוגת אביב 2006 הולוגרמות בגודל אנושי של הדוגמנית קייט מוס, הלבושה בבד ארוך ומסתלסל.
עבודתו בז'יבנשי עריכה
בשנת 1996 רעש עולם האופנה כאשר נשיא LVMH, ברנרד ארנו, מינה את מקווין למעצב הראשי של בית האופנה העילית ז'יבנשי (Givenchy), לאחר פרישת ג'ון גליאנו. מיד עם הגיעו למקום עבודתו החדש העליב מקווין את מייסד בית האופנה וקרא לו "לא רלוונטי". תצוגת האופנה הראשונה שלו בבית ז'יבנשי הייתה בגדר כישלון, ואפילו מקווין, בראיון שנתן בשנת 1997, כינה אותה "זבל". עיצוביו של מקווין בז'יבנשי התמתנו, אולם עדיין המשיכו להפגין את רוח המרדנות שליוותה אותו והוא גרם למחלוקת כאשר בתצוגת סתיו 1998 כלל רובוטים להרכבת מכוניות אשר התיזו צבע על בדי כותנה לבנים, ודוגמנית קטועת הרגליים - איימי מולינס - צעדה בתצוגה על רגלי עץ מעוצבות. מקווין נותר בבית האופנה ז'יבנשי עד תום חוזהו במרץ 2001.
הישגיו עריכה
מקווין היה אחד ממעצבי האופנה הצעירים ביותר בבריטניה שזכה בפרס המעצב הבריטי של השנה, בו זכה ארבע פעמים בין השנים 1996–2003. בזכות עבודתו זכה בתואר האבירות CBE וכן בתואר מעצב האופנה הבינלאומי של השנה לשנת 2003[2]. בדצמבר 2000 יצר מקווין שותפות עם קבוצת האופנה גוצ'י, אשר רכשה 51% מחברתו ומקווין מונה כמנהל קריאטיבי. החברה תכננה לפתוח חנויות של המותג בלונדון, מילאנו, וניו יורק, וכן להתחיל בשיווק בשמים. בשנת 2005 נוצר שיתוף פעולה בין מקווין לחברת הלבשת והנעלת הספורט פומה, והוא עיצב סדרת מיזעים לחברה. נכון לסוף שנת 2007 פעלו תחת המותג אלכסנדר מקווין בוטיקים בלונדון, לוס אנג'לס, מילאנו, ולאס וגאס. בין לקוחותיו נמנו הידועניות ניקול קידמן, פנלופה קרוז, שרה ג'סיקה פרקר, וריהנה. ליידי גאגא לובשת את בגדי מקווין לעיתים קרובות במופעיה ובסרטי וידאו שהקליטה.
חייו הפרטיים עריכה
מקווין היה הומוסקסואל, וטען כי גילה את זהותו המינית עוד בהיותו בן שש. הוא סיפר למשפחתו על נטיותיו המיניות בגיל 18 ולאחר תקופה סוערת, השלימה משפחתו עם זהותו המינית. הוא לא הסתיר מן הציבור את היותו הומוסקסואל, ובקיץ 2000 התחתן באופן לא-רשמי עם חברו ג'ורג' פורסיית, בן 24, מפיק סרטים דוקומנטריים במקצועו. יחסיהם הסתיימו לאחר שנים ספורות.
בחודש מאי 2007 זכה מקווין לתשומת לב התקשורת לאחר שידידתו הקרובה, איזבלה בלאו, התאבדה. בלאו עקבה אחר הקריירה של מקווין לאורך שנים ארוכות.
מקווין היה צולל נלהב, אשר הירבה לצלול באיים המלדיביים, ואף שאב השראה לעבודתו האומנותית מצלילותיו. כך למשל, את תצוגת סתיו 2009 קרא בשם "אטלנטיס של אפלטון".
מקווין התאבד בביתו ב-11 בפברואר 2010, כשבוע לאחר שאימו נפטרה[3].
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר מקווין (באנגלית)
אלכסנדר מקווין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אלכסנדר מקווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלכסנדר מקווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רוני ודנאי, האביר האפל: חמש שנים למותו של אלכסנדר מקווין, באתר וואלה!, 4 בפברואר 2015
- סוזי מנקס, הניו יורק טיימס, חשמל באוויר בפתיחת הרטרוספקטיבה לאלכסנדר מקווין, באתר הארץ, 6 במאי 2011
- איתי יעקב, האביר האפל: אלכסנדר מקווין בראיון הגנוז, nrg,17 בפברואר 2010
- ליה פן ואדר ריכטר, מת המעצב אלכסנדר מקווין, באתר וואלה!, 11 בפברואר 2010
- מתן אברמוביץ', המעצב הבריטי אלכסנדר מקווין נמצא מת בביתו שבלונדון, באתר הארץ, 11 בפברואר 2010
- מת מעצב האופנה הבריטי אלכסנדר מקווין, באתר ynet, 11 בפברואר 2010
הערות שוליים עריכה
- ^ Boy done good. guardian.co.uk 19/9/2005
- ^ Alexander McQueen has died, aged 40
- ^ קתי הורין, ניו יורק טיימס, החברים של אלכס, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010