אלכסנדר שמורל
אלכסנדר גוגוביץ' "שוריק" שמורל (ברוסית: Александр Гугович Шморель; 16 בספטמבר 1917 - 13 ביולי 1943) היה סטודנט לרפואה מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, שהיה שותף להקמת ארגון הוורד הלבן שפעל נגד המפלגה הנאצית מחודש יוני 1942 עד פברואר 1943. הוצא להורג ב-13 ביולי 1943, לאחר שנשפט ונמצא אשם בעוון בגידה במפלגה הנאצית.
 | |
| לידה |
16 בספטמבר 1917 אורנבורג, הרפובליקה הרוסית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
13 ביולי 1943 (בגיל 25) מינכן, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית |
| מקום קבורה |
בית הקברות ביער פרלצ'ר |
| השכלה |
אוניברסיטת מינכן |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
  | |
בשנת 2012 הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, הכנסייה בה הוטבל בילדותו.[1][2]
ראשית חייו עריכה
שמורל נולד ב-16 בספטמבר 1917 באורנבורג, הרפובליקה הרוסית להוגו שמורל, רופא ממוצא גרמני שנולד ברוסיה, ולנטליה וודנסקיה, רוסיה ובתו של כומר רוסי אורתודוקסי. שמורל הוטבל בכנסייה הרוסית האורתודוקסית. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, כשהיה בן שנתיים, אמו נפטרה מטיפוס הבטן. בשנת 1920 אביו נישא לאליזבת הופמן, גם היא ילידת רוסיה ממוצא גרמני, ובשנת 1921 הם עברו למינכן בגרמניה.
אביו של שמורל שכר בעבורו אומנת רוסייה שלימדה אותו רוסית. שמורל דיבר רוסית, ניגן בבללייקה, ואהב את הספרות, השירה והתרבות הרוסית. שמורל הזדהה כרוסי יותר מאשר כגרמני ושאף להיות "הגשר בין מזרח למערב".[3]
אביו של שמורל אסר עליו ועל אחיו להצטרף להיטלריוגנד. שמורל נרשם ל"צעירי בוואריה" ולאחר מכן ל"קסדות הפלדה", אך היה חבר בהם לתקופה קצרה בלבד.[4]
שירות צבאי עריכה
בשנת 1937 גויס אלכסנדר לצבא ושובץ בגדוד ארטילריה רכובה של הוורמאכט, אך לאחר הקונפליקט הפנימי בין הזהות הגרמנית לרוסית חזר בו משבועת האמונים להיטלר וביקש פטור מהשירות הצבאי. התנהגותו של שמורל הוסברה כבעיה התפתחותית וכהתמוטטות עצבים והוא הופנה לקצין בריאות הנפש. במהלך שירותו הצבאי השתתף שמורל באנשלוס ובסיפוח חבל הסודטים. שמורל בחר ללמוד רפואה מכיוון שזכה בשחרור מוקדם, ולמד באוניברסיטת המבורג בסמסטר הקיץ של שנת 1939. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לתפקיד חובש ונלחם במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה.
בספטמבר 1940 נשלח שמורל למינכן להמשך לימודיו, שם פגש את הנס שול ווילי גראף, חבריו לספסל הלימודים ולמאבק נגד המשטר הנאצי.
בינואר 1941 הוצב כרופא צבאי במינכן. ביולי 1942 נשלח לחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה להתמחות קרבית. בעת שהותו ברוסיה היה עד, יחד עם חבריו לנשק הנס שול ווילי גראף, לרצח ועינויים של שבויי מלחמה סובייטים בידי הנאצים בשטחי ברית המועצות הכבושים[5]. שמורל שירת באוגדת החי"ר 252 באזור גשאצק[6]. הוא ראה את שהותו ברוסיה כשיבה למולדתו. אלכסנדר יצר קשר עם האוכלוסייה המקומית ותרגם שיחות עם איכרים לחברי הוורד הלבן[7].
הוורד הלבן עריכה
במכתב ששלח אלכס לאנגליקה, מושא אהבתו, ב-1 במאי 1937 כתב:
קיימים שני סוגי בני אדם: בקבוצה הגדולה מצויים אלה שמחמת פחד ומוגות לב אינם מסוגלים להציב לעצמם מטרות בחיים, ולפיכך הם מרוצים ומאושרים כשהם מצייתים לפקודותיהם של אחרים, מבלי שייאלצו לחשוב בעצמם, בתואנה שלא יטעו כשהם נוהרים עם ההמון. עם בני הקבוצה השנייה, הקטנה, נמנים אלה, שמסוגלים לגבש לעצמם ערכים חדשים, והם אמיצים דיים לחיות לפיהם וליטול אחריות על מעשיהם.
— ינינה אלטמן, הוורד הלבן, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2007, עמ' 162
בשובו מהחזית, החל אלכסנדר שוב את לימודיו בסתיו 1942. באביב 1942 חיבר שמורל, יחד עם חברו הנס שול ושאר חברי הוורד הלבן את עלוני המחאה המתנגדים לשלטון הנאצי, והפיץ אותם בעזרת חבריו. שמורל קנה את מכונת השכפול בה השתמשו חברי הקבוצה על מנת לשכפל את העלונים.[8] חברי הוורד הלבן היו: וילי גראף, כריסטוף פרובסט, סופי שול, טראוטה לפרנץ ואלכסנדר שמורל, ומאוחר יותר הם צירפו אליהם את הפרופסור לפילוסופיה קורט הובר. לאחר מעצריהם של כריסטוף פרובסט והנס וסופי שול, שמורל ניסה לברוח לשווייץ בעזרת מכרים שונים ודרכון בולגרי מזויף, אך הניסיון לא צלח ושמורל חזר למינכן. לאחר חזרתו ב-24 בפברואר 1943, יום הלווייתם של חבריו, נעצר שמורל וב-19 באפריל 1943, הוא נידון למוות על ידי בית הדין העממי במשפט השני נגד הוורד הלבן[9].
ב-13 ביולי 1943 הוצא שמורל להורג, יחד עם קורט הובר, והוא בן 25. ראשו של שמורל נערף באמצעות גיליוטינה.
זיכרון והנצחה עריכה
ב-5 בפברואר 2012, הוכרז שמורל כקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית במינכן. קרן הוורד הלבן שברוסיה מחלקת מענק על שם שמורל לארבעה סטודנטים כל שנה. ב-24 בדצמבר 2013 נקרא פארק במינכן על שמו של אלכסנדר שמורל.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- דני אורבך, ואלקירי, ישראל: ידיעות ספרים, 2009.
- ינינה אלטמן, הוורד הלבן, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2007.
קישורים חיצוניים עריכה
- מאת קלאוס, יגרפה, צעד אחד לפני הגסטאפו, באתר הארץ, 12 במרץ 2003