אלפרדו סראנו
אלפרדו סראנו (6 בספטמבר 1906, ט"ז באלול תרס"ו– 2 באפריל 1990, ז' בניסן תש"ן) היה פקיד בקהילה היהודית של מילאנו בין השנים 1931–1943, בתפקידו זה היה אחראי על תשלומי המיסים של קהילת מילאנו. היה מזכיר סניף הקרן הקיימת במילאנו, מנהל המשרד לענייני פלשתינה-א"י ברומא (ינואר-יוני 1945) מזכיר הקהילה היהודית של מילאנו (1945–1969).
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1906 איידין,  האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 1990 (בגיל 83) בני ברק,  ישראל |
| מדינה |
איטליה  |
| פעילות בולטת | מזכיר הקהילה היהודית במילאנו |
| תקופת הפעילות | 1932–1990 (כ־58 שנים) |
| עיסוק | עובד ציבור |
| בת זוג | דיאנה חדג'ס |
| מספר צאצאים | 3 |
  | |
חייו לפני המלחמה עריכה
אלפרדו סראנו נולד בשנת 1906 באיידין שבטורקיה למשה ולאלגרה סראנו. עם פרוץ המלחמה בין האימפריה העות'מאנית לאיטליה בספטמבר 1911, ולאור העובדה שהמשפחה החזיקה באזרחות איטלקית, הוגלתה המשפחה לנאפולי, ובשנת 1912 עברה להתגורר ברודוס, שבאותם ימים הייתה בשליטה איטלקית. בשנת 1926 נרשם אלפרדו סראנו ללימודים בפקולטה לכלכלה ומסחר של אוניברסיטת בוקוני שבמילאנו, שם למד בין השאר אצל החוקר הנודע ג'ינו זאפה. בשנת 1932 הוכתר לדוקטור, לאחר שכתב עבודת מחקר תחת הדרכתו של הפרופסור לואיג'י פיליפו דה מג'יסטריס, אחד הגאוגרפים האיטלקיים הבכירים של התקופה. עם סיום לימודיו, ולפי בקשת שלמה אומברטו נכון, התקבל כפקיד בקהילה היהודית של מילאנו. בתפקידו זה היה אחראי על תשלומי המיסים של הקהילה היהודית במילאנו. באוקטובר 1938, התחתן אלפרדו סראנו עם דיאנה בת מנחם ווידא חדג'ס, ילידת איידין אף היא, שהגיעה למילאנו לבקר את אחיה.
פעילותו בזמן מלחמת העולם השנייה עריכה
באוגוסט 1938 נקרא סראנו למשרדי עיריית מילאנו על מנת לעדכן את רשימות היהודים, כל זאת לפי בקשת המשרד המרכזי לדמוגרפיה וגזע. סראנו מעיד ביומנו שעשה כל דבר על מנת להאט את קצב העבודה על הרשימות. מייד אחרי כיבוש מילאנו על ידי הגרמנים ב12/9/1943, הם פנו למשרדי הקהילה היהודית וניסו לאתר גם את הרשימות שערכה הקהילה היהודית, אולם, רשימות אלה הוחבאו על ידי סראנו במרתפי הקהילה ומעולם לא נתפסו על ידי הגרמנים. משם פנו הגרמנים לעיריית מילאנו ודרשו את הרשימה שהייתה ברשותם. אולם לא הפיקו ממנה תועלת רבה מכיוון שעוד קודם רבים מתושבי מילאנו עזבו את העיר עקב ההפצצות הכבדות של בנות הברית. בנוסף רשימת השמות שהופיעה בספר הזה, התבססה על מפקד האוכלוסין של שנת 1938 וברובה הייתה מבולבלת הודות לפעילות המכשילה של סראנו. עם כיבוש מילאנו הצטרף סראנו לרעייתו ושתי בנותיו שברחו כבר בפברואר של אותה שנה לפזארו ולאחר שגם זו נכבשה בידי הגרמנים, ברחה כל המשפחה למומבארוצ'ו. במומבארוצ'ו הצליח סראנו לשכור בקרבת פסו דל באטו סנטו בית כפרי שהיה במצב גרוע, ולמעשה הייתה זאת רפת. הוא שכר את הבית מאיכר בשם ג'ינו צ'אפוני. ג'ינו צ'אפוני כך גם האיכר דנטה פרציני ואב המנזר סנטה רפאלי, שהיה ראש מנזר באטו סנטו, ידעו שמתגוררת במקום משפחה יהודית אך לא הסגירו אותם. כל העת ריחפה סכנה שיגלו שהם יהודים, הסיכון היה חזק יותר מפני שזו הייתה משפחה שומרת מצוות. ביומן מתאר סראנו את ההכנות לחג הפסח באפריל 1944[1]. עם נסיגת הכוחות הגרמנים לקו הגותי בקיץ 1944, הגיעו כוחות גרמניים לכפר מומבארוצ'ו וקבעו בה את בסיסם. סראנו ובני משפחתו היו בטוחים שהצליחו להסתיר את היותם יהודים מהחיילים הגרמנים שהסתובבו בכפר, אולם רק לאחר המלחמה נודע כי המפקד הגרמני במקום, אריך אדר, ידע על כך שבכפר מסתתרות משפחות יהודיות והחליט להתעלם מכך[2] בין 24–26 באוגוסט 1944 התנהל הקרב בכפר, כשבמנזר באאטו סנטו מסתתרים למעלה מ-300 פליטים ביניהם משפחת סראנו. בסיומו שחררו הכוחות הקנדים את הכפר מכוחות הוורמאכט.
באוקטובר 1944 מונה סראנו למתורגמן של יחידה 310 של ההנדסה הקרבית. יחידה שהשתייכה לדיוויזיה מספר 85 של הצבא הבריטי.
לאחר המלחמה עריכה
בין החודשים ינואר 1945-יוני 1945 שימש סראנו כמנהל המשרד המרכזי של פלשתינה - א"י באיטליה המשוחררת. המשרד שכן ברומא וטיפל בפליטים הרבים מהשואה, שרומא הייתה תחנת מעבר עבורם בדרך לארץ ישראל. בנובמבר 1945 חזר סראנו עם משפחתו למילאנו, שם הצליח אחרי מאבק ארוך, להשיב לרשותם את הבית עליו השתלטו מקומיים, אחרי שהם נאלצו לברוח ממילאנו. סראנו הקים במילאנו את המשרד לחיפוש קרובים לסיוע לפליטי השואה שחזרו מהמחנות, ובאותה שנה מונה על ידי נשיאת הקהילה רפאלה קאנטוני למזכיר קהילת מילאנו. תפקיד אותו מילא עד שנת 1969 בה עלה ארצה והתגורר בבני ברק. סראנו המשיך בארץ בפעילות למען הקרן הקיימת לישראל עד פטירתו בשנת 1990.
משפחתו ומורשתו עריכה
לאלפרדו ודיאנה סראנו נולדו שלוש בנות מתילדה, ויקטוריה ומרים. מתילדה היא הסופרת, המתרגמת והמשוררת מתילדה כהן סראנו.
סראנו כתב את סיפור חייו, ויומנו על קורותיו לפני המלחמה ובמהלכה, פורסם לראשונה באיטלקית בשנת 2017 על ידי העיתונאי רוברטו מאצולי. בשנת 2021 תורגם היומן לעברית על ידי אלון אלטרס.
בשנת 2019 החליטה עיריית מומבארוצ'ו לקיים בכל שנה תחרות חיבורים על השואה על שם משפחת סראנו. התחרות פתוחה לכל התלמידים באיטליה והיא נקראת Premio Nazionale Mombaroccio Sarano-Luci nel buio della Shoah
בשנת 2021 הודיע הבמאי ההוליוודי ג'וליאן ארמן כי בכוונתו להפיק סרט על סיפורה של משפחת סראנו ושל הקצין הגרמני אריך אדר.
ספרים עריכה
- Siamo Qui Siamo Vivi. Il diario inedito di Alfredo Sarano e la famiglia scampati alla Shoah. a cura di Roberto Mazzoli prefazione di Liliana Segre. (Edizioni San Paolo, Milano 2017). ISBN 978-88-922-1241-1
- אנחנו כאן, בחיים. יומנו של אלפרדו סראנו. רוברטו מאצולי. תרגם אלון אלטרס. גפן בית הוצאה לאור, ירושלים תשפ"ב.
- אלפרדו סראנו. 'זריעה אל הרוח, מחשבות'. בעריכת מתילדה כהן-סראנו. הוצאה עצמית, ירושלים 1995.
קישורים חיצוניים עריכה
- פרס סראנו
- הסרט:
- Alfredo Sarano, Ricordo di Umberto Nahon, Rassegna mensile di Israel, Gennaio 1974. Teveth 5734
- https://youtu.be/K2WHKeOc-g8