אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי)

ח'ליפה פאטמי

אל-חאכִּם בִּאמר אללהערבית: الحاكم بأمر الله - "השולט בצו האל", בספרות הרבנית נקרא הכליף עלי אלחכים ובעברית המתחדשת החליף עלי אל חכים) היה הח'ליף השישי מהשושלת הפאטמית, ושלט בין 9961021 במצרים.

אל-חאכם
Al-Hakim bi-Amr Allah.jpg
לידה 13 באוגוסט 985 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 1021 (בגיל 35) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת Fatimids
אב אל-עזיז באללה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עלי א-ט'אהר אל-פאטמי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אל-חאכם נולד במצרים ב-985, וכבר בגיל 11 ירש את השלטון מאביו אבו מנצור נזאר אלעזיז. העברת השלטון המוצלחת לילד הצעיר הוכיחה את יציבות שלטון השושלת. במהלך שלטונו הארוך הצליח אל-חאכם להרחיב את תחום שליטתו וכבש גם את אזור חלב.

יריביו הנחושים ביותר של אל-חאכם היו הח'ליפים מבית עבאס ששלטו מבגדאד, כשהם מבקשים לבלום את התפשטות האיסמאעילים. התחרות בין שתי השושלות הובילה להצהרת בגדאד מ-1011, בה קבעו העבאסים כי טענת הפאטמים ללגיטימיציה על בסיס מוצאם מזרע הנביא מוחמד היא שקרית, וכי הם בעצם צאצאי משפחה יהודית.

אל-חאכם נאבק גם בבני השושלת הקרמטית שליטי בחריין, ושלטונו התאפיין בחוסר שקט מתמשך, הן מצד הברברים במערב, והן מצד הטורקים במזרח. ב-1005 ייסד אל-חאכם את דאר אלעלםערבית: "בית המדע"), ששימש כמרכז ללימודי פילוסופיה ואסטרונומיה, לצד לימודים איסלאמיים של הקוראן והחדית'. בנוסף, פעלה שם גם ספרייה ציבורית. ב-1013 השלים אל-חאכם את בניית המסגד שאביו החל לבנות בקהיר, וקרא לו על שמו: מסגד אל-חאכם.

ב-1017 אל חאכם באמר אללא הכריז על עצמו כנביא, והוא נחשב למייסד הדת הדרוזית; באותה שנה החל מניין ספירת התאריך הדרוזי. הדת נקראת "דרוזית" כי שכניהם (הלא דרוזים) ראו בהם תומכים של מוחמד בן איסמעיל אל-דרזי.

אל-חאכם נודע כרודף הנוצרים והיהודים. ב-28 בספטמבר 1009 (ז' בתשרי ד'תש"ע) הוא הרס את כנסיית הקבר בירושלים.[1] עם הגיע השמועות על כך בעיר אורליאנס שבצרפת הותקפו יהודיה, רכושם נשדד והם גורשו זמנית מהעיר.

הוא חייב את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ ברוחב ואורך של חצי מטר, סביב צווארם; על היהודים ציווה לענוד על צווארם צלם דמוי עגל, זכר לחטא העגל לאחר יציאת מצרים. כמו כן הוגבלה רכיבת נוצרים על סוסים - לרכיבה על אוכפי עץ ועם רתמות ללא קישוטים ועיטורים. לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם לרדוף פרנויה ממש: הוא חשד בסובבים אותו, והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בחקיקת חוקים יוצאי דופן, כמו האיסור על אכילת מלוח'יה, מאכל מצרי מסורתי, והאיסור על משחק השחמט. הוא ציווה לעבוד בלילה ולישון ביום, אסר על נשים לצאת לרחוב ועל סנדלרים להכין נעלי נשים, נתן הוראה להרוג את כל כלבי העיר, ועוד.

לקראת סוף ימי שלטונו החלה הכת הדרוזית להתגבש סביב דמותו, ומאמיניו הם אלה שהעניקו לו את התואר "השולט במצוות אללה".

ב-1021 נעלם אל-חאכם במהלך טיול להרי מוקטם שליד קהיר. מאמיניו הדרוזים טענו כי לא מת, אלא הוסתר על ידי אללה כדי לשוב כ"מהדי" ביום הדין. את כיסאו ירש בנו הצעיר עלי אלט'אהר באללה, בעוד אחותו של אל-חאכם, סת אלמלכ (אנ'), שימשה כעוצרת.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אל-חאכם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מפתחות לירושלים: אסופת מאמרים מרפי אוקונור, הוצאת אוקספורד 2012, מסת"ב ISBN 978-0-19-964202-1 (בגוגל ספרים)


הקודם:
אבו מנסור ניזאר אל-עזיז באללה
האימאמים האסמאעילים הבא:
עלי אלט'אהר באללה