פתיחת התפריט הראשי

אהל אל-כתאב

עמים המוזכרים בקוראן ככאלו שזכו לספר קודש מאת אללה והם במעמד ביניים בין המאמינים לכופרים
Disambig RTL.svg המונח "אהל אל-כתאב" מפנה לכאן. לערך העוסק בהעם היהודי כפי שהוא מכונה בקוראן - אהל אל-כתאב/עם הספר, ראו עם הספר.

אהְל אל-כִּתַאבּערבית: أهل الكتاب; תעתיק מדויק: אהל אלכתאב), "אנשי [או: בעלי] הספר", הוא מונח באסלאם המתייחס ליהודים, לנוצרים ולצאבִּאים, ולפעמים גם לבני דתות אחרות כמו הזורואסטרים.[1]

פירמן מאת מהמט השני, המאפשר לנוצרים בבוסניה חופש פולחן ומעמד מוגן, 1463

הקוראן משתמש במונח בהתייחסו ליהודים, לנוצרים ולצאבִּאים במגוון רחב של הקשרים, מפולמוס דתי ועד לשותפות האמונה המונותיאיסטית בעמים שקיבלו כתבי קודש. בשלב מאוחר יותר, המונח התרחב והוחל גם על קהילות דתיות אחרות תחת שלטון האסלאם, כולל קבוצות פוליתאיסטיות. מבחינה היסטורית, קהילות אלה היו במעמד של ד'ימה.

ביהדות משמש המונח "עם הספר" לייחד את העם היהודי. כמה זרמים נוצריים, כגון הבפטיסטים, המתודיסטים, הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, הפוריטנים והשייקרים, אימצו את המונח "אנשי הספר" ביחס לעצמם.[2]

בקוראןעריכה

בקוראן המונח "אנשי הספר" מתייחס ליהודים, לנוצרים ולצאבאים.[3] כתבי הקודש הנזכרים בקוראן הם התורה ("א-תוראה"), האוונגליונים ("אל-אינג'יל") ותהילים ("א-זבור"), בהתאמה.

שימוש אסלאמי מאוחרעריכה

השימוש במונח "אהל אל-כתאב" בשלב מאוחר יותר הורחב כדי לכלול גם זורואסטרים, שומרונים, מנדעים, ואפילו הודים פוליתאיסטים. מלומדים מוסלמים חלוקים בדעתם באשר לשאלה האם ההודים נחשבים "אנשי הספר".[4] עם כיבושה של הודו בידי האסלאם, הגדרת המונח השתנתה, שכן רוב תושבי הודו היו בני הדתות הדהרמיות. אנשי דת מוסלמים רבים בהודו החשיבו את ההינדים ל"אנשי הספר", והחל במוחמד בן קאסם וכלה באורנגזיב, השליטים המוסלמים היו מוכנים להתייחס להינדים כמשתייכים ל"אנשי הספר".[5] מוסלמים רבים לא התייחסו להינדים כאל עובדי אלילים אף על פי שהינדואיזם שונה לחלוטין מן הדתות האברהמיות.

ד'ימהעריכה

מבחינה היסטורית, מעמד של ד'ימי הוענק במקור ליהודים, לנוצרים ולצאבִּאים. מעמד זה הושת בהמשך גם על זורואסטרים, הינדים, ג'יינים ובודהיסטים.[6][7][8]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Ahl al-Kitab”, The Oxford Dictionary of Islam, Oxford 2014, s.v“.
  2. ^ Andrea C. Paterson, Three Monotheistic Faiths – Judaism, Christianity, Islam: An Analysis and Brief History, AuthorHouse, 2009, p. 78.
  3. ^ Vajda, G., “Ahl al-Kitāb”, Encyclopaedia of Islam, Second Edition, s.v.
  4. ^ Seyyed Hossein Nasr, Sufi Essays, SUNY Press, 1972, p. 139.
  5. ^ S.V. Desika Char, Hinduism and Islam in India: Caste, Religion, and Society from Antiquity to Early Modern Times, Markus Wiener Publishers, 1993, p. 127.
  6. ^ Annemarie Schimmel, The Empire of the Great Mughals: History, art and Culture, Reaktion Books, 2004, p. 107.
  7. ^ Michael Bonner, Jihad in Islamic History: Doctrines and Practice, Princeton University Press, 2008, pp. 87-89.
  8. ^ André Wink, Al-Hind, the Making of the Indo-Islamic World, BRILL, 2002, p. 193.