פתיחת התפריט הראשי

אמון (אל)

אל במיתולוגיה המצרית

אָמוֹן היה אל במיתולוגיה המצרית. תחילה היה האל המקומי של העיר תבאי, היא נֹא אָמון על פי המקרא. עם עליית חשיבותה של תבאי והפיכתה לבירת מצרים עלתה גם חשיבותו של האל של העיר. במהלך השושלת ה-18 של שליטי מצרים התמזג עם אל השמש רע והפך לראש האלים אמון-רע. האליל המצרי היחיד שמוזכר בתנ"ך, בספר ירמיהו[1].

אמון
Amun.svg
האל המקומי של תבאי
אל השמש
תרבות המיתולוגיה המצרית
אלים מקבילים זאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אב נו עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מות עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ח'ונסו, Monthu עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אמון בכתב חרטומים
imn
n
C12

כאשר אחנתון ביצע את המהפכה האתניסטית והעלה את אתון למעמד ראש האלים, היה ניסיון לבטל לחלוטין את פולחנו של האל אמון-רע והייתה פגיעה במקדשיו ובכוהניו. אולם בחלוף תקופת שלטונו של אחנתון שב האל אמון-רע למעמדו ודחק שוב את אתון למעמד משני.

אמון מופיע במגילת ון אמון ובמכתבי אל-עמארנה. בכתבים אלה מייחסים לו את הבעלות והשליטה על העולם.

האל אמון מופיע בצורות שונות: איל, אדם שראשו ראש איל, לעיתים הוא עטור נוצות גבוהות שלפניהן גלגל חמה ולעיתים מופיע עם ראש נחש הקוברה.

האל נחשב לאביהם של מלכי מצרים החל מהשושלת ה-18 ואילך. מקדשו העיקרי היה בכרנך ונקרא "מושבי שתי הארצות". האל היה חלק משלישיית אלים נערצת, אשר כללה גם את אשתו מות ובנם ח'ונסו.

בתנךעריכה

הסגידה לאל בעל ראש איל מוזכרת בפרשת ויגש ופרשת וארא והטלה מוגדר כ"תועבת מצרים". בספר ירמיה מוזכר אמון כראש המיתולוגיה המצרית. חז"ל מסבירים שזה כי מזל טלה הוא ראש המזלות. מנשה, מלך יהודה, שתואר בתנ"ך כמלך הרע ביותר בתולדות יהודה, קרא לבנו אמון כנראה על שם אל זה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אמון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.