מנשה (מלך יהודה)

מנשה
מְנַשֶּׁה
	איור משנת 1553
לידה	709 לפנה"ס; ירושלים, ממלכת יהודה
פטירה	643 לפנה"ס (בגיל 66 בערך); ירושלים, ממלכת יהודה
מדינה	ממלכת יהודה
מקום קבורה	גן עוזא
בת זוג	משלמת בת חרוץ
שושלת בית דוד
תואר	מלך יהודה
אב	חזקיהו
אם	חפצי-בה
צאצאים	אמון
יורש העצר	אמון
	697 לפנה"ס – 642 לפנה"ס; (כ־55 שנים)
מנהיג דת בתקופה	בתנ"ך מוזכרים נביאים בתקופתו, אך לא בשמותיהם. לפי מדרשים שונים בחז"ל, היו ישעיהו, יואל, נחום וחבקוק בתקופתו
	→ חזקיהו אמון ←

מְנַשֶּׁה, בנם של חזקיהו בן אחז וחפציבה^[1], הוא דמות מקראית, מחשובי מלכי יהודה, מלך בשנים 697 לפנה"ס עד 643 לפנה"ס. לפי המקרא הוא עלה למלוכה בגיל 12. מנשה שיקם את הממלכה שנחרבה בעקבות מסע סנחריב וניהל יחסים הרמוניים עם שליטי אשור. בימיו זכתה יהודה לתקומה יחסית, מבחינה כלכלית. הוא היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים^[1].

מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות ”מנשה מלך יהודה” (Menasî/Ninsi šar Iaudi), האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל^[2].

פעולותיו של מנשהעריכה

מנשה ירש ממלכה קטנה הרוסה ומשועבדת לאחר דיכוי המרד היהודאי בידי אשור. בקרבתה חיו מהגרים תושבי ממלכת ישראל ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים. פליטים רבים מממלכת ישראל מצאו מקלט בירושלים. ההגירה הישראלית ליהודה הכפילה פי ארבעה את שטחה של ירושלים ואוכלוסיית העיר גדלה פי עשרה. הישראלים היו לרוב בירושלים פי שלושה ביחס ליהודאים והייתה להם השפעה מכרעת על תרבותה, מסורותיה וכתביה של יהודה. בהשפעת מדיניותו של מנשה, ראתה עצמה יהודה כיורשת המדינית והתרבותית של ישראל בימי הזוהר שלה.

בתקופת מלכותו הארוכה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב, שוכללו שיטות ייצור וארגון כלכלי, פותחו קשרי מסחר עם ארצות רבות וההתיישבות היהודאית התפשטה בכיוון דרום^[3].

מנשה ביטל, חרף התנגדות הנביאים, את הרפורמה הדתית של חזקיהו, והבטיח חופש פולחן לכל. תיאור מנשה בתנ"ך כמי ששפך "דם נקי"^[4] מקבל אפשרות של חלק מתמונת המאבקים הפנימיים שהיו בימיו בענייני דת. מקובל להניח שאיפשר ואף קידם חדירתה של תרבות אשורית כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שקיים עם שליטי אשור, ובמיוחד המלכים סנחריב ואסרחדון. כגמול על שירותיו לאשור העביר אסרחדון לידי יהודה חלק מאזור השומרון.

מנשה במקראעריכה

המקרא אינו מוסר מידע על מצבה המדיני של ממלכת יהודה בימי מנשה ולא על מדיניותו אך הוא מתמקד בחטאיו הדתיים הרבים כלפי ה': ”וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” (דברי הימים ב', ל"ג, ט')

חטאיו של מנשה כוללים על פי ספר מלכים ביטול תיקוני הפולחן שביצע אביו חזקיה^[5]; החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש (מלכים ב', כ"א, ז'); הנהגת עבודת "צבא השמים"^[6] (כלומר עבודת כוכבים ומזלות) ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש^[7]; פנייה לאובות וידעונים^[8]; העברת בנו באש (עבודת אלילים בשם מולך). עוד כתוב שמנשה שפך דם רב בכל ירושלים^[4]. על פי ספר דברי הימים מנשה שם בבית המקדש גם את פסל הסמל, שעל פי התלמוד הבבלי הוא פסל מיוחד עם ארבעה פרצופים שנועד להכעיס את ה'^[9].

גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והתנ"ך תולה בחטאיו את חורבן בית ראשון^[10]^[11]^[12]^[13]. ספר דברי הימים כולל תוספת שלא מופיעה בספר מלכים, לפיה הוגלה מנשה לאשור, שם נשא תפילה לאלוהי ישראל והתוודה על חטאיו^[14]. התפילה של מנשה מופיעה גם בספר החיצוני "תפילת מנשה". על פי המסופר בדברי הימים, מנשה הוחזר למלכותו ביהודה, חזר בתשובה בכך שהסיר את העבודה הזרה, בנה במקומה את מזבח ה' ונשאר נאמן לתורת ה' מלבד הבמות^[15]. בנוסף, מתואר ביצור מחודש בעזרת הגבהת והרחבת החומה^[16].

מנשה במדרש ובחז"לעריכה

במדרש מופיעים עוד חטאים של מנשה: מחיקת שם ה' מספרי התורה ובעילת אחותו^[9]. חז"ל מפרטים את מעשי הרצח של מנשה ומסבירים שרצח את סבו^[17], הנביא ישעיהו^[18]. ישעיהו ברח ממנשה והתחבא בתוך ארז, אך מנשה ניסר את הארז כאשר ישעיהו עדיין בתוכו^[19]. ישנו פירוש חלופי שמנשה בנה פסל גדול שמחץ בכל יום 1000 אנשים^[9].

השוני והניגוד העולה בין המסופר בספר מלכים לדברי הימים עומד ברקע למחלוקת חז"ל. המשנה במסכת סנהדרין (פרק י', משנה ב') מספרת על שלושה מלכים שלדעת חכמים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה. לעומת דעה זאת, מובאת דעת רבי יהודה שטוען שלמנשה יש חלק לעולם הבא לאור האמור בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג: ”וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים.” ועל כך משיבים חכמים: ”אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא.” הגמרא^[20] ממשיכה לדון בחזרה בתשובה של מנשה וחלקו לעולם הבא. הגמרא מוכיחה שלמנשה אין חלק לעולם הבא כי הושווה לאחאב שכאמור במשנה אין לו חלק לעולם הבא. על פי רבי יוחנן, המחלוקת במשנה באה בעקבות פסוק בספר ירמיהו שלפיו החורבן יבוא בגלל מנשה^[13]- חכמים מסבירים שהוא לא חזר בתשובה, ור' יהודה אומר שמנשה לא החזיר את שאר עמו בתשובה. רבי יוחנן קובל על חכמים ואומר שכל האומר שמנשה לא חזר בתשובה מרפה את ידיהם של חוזרים בתשובה.

את הפער בין מלכים לדברי הימים מסביר הרב אוריאל טויטו בכך שספר מלכים הוא ספר נבואי שנכתב לפני חורבן בית המקדש ומגמתו היא שהעם יספיקו לחזור בתשובה וצריך להתמקד בחטאים שגורמים לחורבן. ספר דברי הימים אינו ספר נבואי אלא ספר שנכתב בתחילת ימי בית המקדש השני המתאר את שושלת בית דוד ומטרתו ללמד את העם על כוחה של תשובה^[21].

בתלמוד הירושלמי מסופר שמלך אשור שם את מנשה בדוד של נחושת ובישל אותו. מנשה התפלל לכל עבודה זרה בעולם, והדבר לא הועיל, עד שלבסוף נזכר בפסוק ”וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (דברים, ד', ל') שלימד אותו אביו. מלאכי השרת הפצירו בה' לא לקבל תפילה של אדם כה רשע, אך ה' ענה להם שאם לא יענה למנשה, אחרים לא יוכלו לחזור בתשובה ולכן ה' חתר תחת כיסא הכבוד וקיבל את תשובת מנשה. לאחר מכן השיב אותו לירושלים על ידי רוח, ובאותה שעה ידע מנשה שיש דין ויש דיין^[19]. הרב אוריאל טויטו לומד מכך שמנשה עשה תשובה ובכל זאת מתואר שהחורבן קרה בגללו מה גדול חטאו של המחטיא את הרבים^[4]^[21].

בתלמוד הבבלי מסופר על רב אשי שדרש באחאב, ירבעם ומנשה וקרא להם 'חברים' בלשון מזלזלת. מנשה התגלה אליו בחלום והוכיח לו שהוא יודע טוב ממנו כיצד לבצוע את הפת על פי ההלכה. רב אשי הופתע מידענותו של מנשה, ושאל אותו כיצד חטא אם כך בעבודה זרה? ענה לו מנשה, שאילו רב אשי היה חי באותו הדור היה מרים את שולי גלימתו ורץ אחרי מנשה על מנת לעבוד עבודה זרה. למחרת, רב אשי דרש ב'רבנים' אחאב, ירבעם ומנשה^[22].

מנשה במחקרעריכה

בחותם שפרסם פרופ' נחמן אביגד נזכר "למנשה בן המלך" המראה שאף על פי שמנשה הוא שם ישראלי, כך נקרא בנו של מלך יהודה.

ד"ר יגאל בן-נון מקשה כיצד לנוכח מדיניות הענישה האשורית כלפי מלכים שמרדו אפשרי שמלך אשור יסכים שבנו של מורד ימלוך אחרי אביו? הוא משער שסנחריב מינה מלך אחר מעשרת השבטים, ושמו קשור למנשה, מחוז מרכזי בממלכת ישראל (אחרים הציעו שנקרא כך לזכרה של ממלכת ישראל, שחרבה כעשר שנים לפני לידתו).^[23]. עם זאת, הדברים שכתב בן-נון אינם תואמים את המסופר במקרא (ספר מלכים ב', פרק כ"א), הקובע מפורשת שמנשה הוא בנו של חזקיהו ולא את החותם הנושא את שמו.

לקריאה נוספתעריכה

יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, הוצאת רסלינג
יהודה קיל בפירושו ל'דעת מקרא' על דברי הימים, סיכום הפרשיה בעמ' תתצו תתצז.

קישורים חיצונייםעריכה

מדיה וקבצים בנושא מנשה בוויקישיתוף

אורי קציר, ימיו הסוערים של המלך מנשה (אורכב 07.07.2009 בארכיון Wayback Machine), אפלטון
פרק 20 – דברי הימים: ישימך אלהים כאפרים? כמנשה! על מנשה מלך יהודה בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
"פייק ניוז" בתנ"ך: על שלטון מנשה, בפודקאסט "עושים תנ"ך", 12 בפברואר 2018
מנשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מנשה בן חזקיה מלך יהודה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שולייםעריכה

^ ¹ ² ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק א'
^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 30, עמ' 87 - 92, וכתובת 34, עמ' 99 - 103
^ ישראל פינקלשטיין וגיל אשר סילברמן, ראשית ישראל - ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2001
^ ¹ ² ³ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ט"ז
^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ג'
^ כרמית מזרחי, צבא השמים: הכוכבים האלוהיים, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”
^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים ד'–ה'
^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ו'
^ ¹ ² ³ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג, עמוד ב'
^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוקים י"ב–י"ד
^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ו
^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוקים ג'–ד'
^ ¹ ² ספר ירמיהו, פרק ט"ו, פסוק ד'
^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוקים י'–י"ג
^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוקים ט"ו–י"ט
^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ד
^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'
^ מדרש אגדה פרשת מטות פרק ל'
^ ¹ ² תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ב' (דפוס וילנא: דף נ"א, עמוד ב')
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד ב'
^ ¹ ² הרב אוריאל טויטו, "מנשה המלך קוים לתקופתו, מעשיו ואישיותו", מאבני המקום יב (תש"ס), עמ' 251–269.
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד ב'
^ יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, 2016

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם	אביה	אסא	יהושפט	יהורם	אחזיהו	עתליה	יהואש	אמציה	עוזיהו
928	911	908	867	846	843	842	836	798	769
יותם	אחז	חזקיהו	מנשה	אמון	יאשיהו	יהואחז	יהויקים	יהויכין	צדקיהו
758	733	726	698	641	639	609	608	597	597–586

[:0-1] ¹ ² ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק א'

[2] מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 30, עמ' 87 - 92, וכתובת 34, עמ' 99 - 103

[3] ישראל פינקלשטיין וגיל אשר סילברמן, ראשית ישראל - ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2001

[:1-4] ¹ ² ³ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ט"ז

[5] ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ג'

[6] כרמית מזרחי, צבא השמים: הכוכבים האלוהיים, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”

[7] ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים ד'–ה'

[8] ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ו'

[:2-9] ¹ ² ³ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג, עמוד ב'

[10] ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוקים י"ב–י"ד

[11] ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ו

[12] ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוקים ג'–ד'

[תנך|ירמיהו|טו|ד-13] ¹ ² ספר ירמיהו, פרק ט"ו, פסוק ד'

[14] ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוקים י'–י"ג

[15] ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוקים ט"ו–י"ט

[16] ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ד

[17] תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'

[18] מדרש אגדה פרשת מטות פרק ל'

[ירושלמי|סנהדרין|י|ב|נא|ב-19] ¹ ² תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ב' (דפוס וילנא: דף נ"א, עמוד ב')

[20] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד ב'

[:3-21] ¹ ² הרב אוריאל טויטו, "מנשה המלך קוים לתקופתו, מעשיו ואישיותו", מאבני המקום יב (תש"ס), עמ' 251–269.

[22] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד ב'

[23] יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]