אמיליה לאנייר

משוררת אנגליה בתקופת העת החדשה המוקדמת

אֶמיליה לאנייראנגלית: Emilia Lanier‏; 15691645) הייתה משוררת אנגליה בתקופת העת החדשה המוקדמת. היא כתבה את ספר השירה Salve Deus Rex Judaeorum (מלטינית: "הודו לאֵל מלך היהודים")[1] והייתה למשוררת הראשונה באנגליה[2] ואחת הכותבות הפמיניסטיות הראשונות בממלכה. מרבית החוקרים סבורים שהיא "הגברת השחורה" מהסונטות של ויליאם שייקספיר[3] וכי סייעה לו בכתיבתו ואולי אף כתבה חלק מיצירותיו.[4]

אמיליה לאנייר
Nicholas Hilliard 010.jpg
לידה ינואר 1569
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה אפריל 1645 (בגיל 76)
לונדון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קלרקנוול עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Aemilia Bassano עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, לטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – אפריל 1645 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוניטיןעריכה

לאנייר נולדה כאמיליה בסאנו והשתייכה למעמד האצולה הנמוכה. אביה שימש כמוזיקאי בחצר המלוכה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה ולאחר מותו גדלה והתחנכה בביתן של קתרינה ברנדון לבית ווילובי (Willoughby) ובתה, סוזן ברטי, הרוזנת מקנט. הן לקחו אותה תחת חסותן ודאגו להשכלתה. מאוחר יותר הייתה פילגשו של הנרי קארי, הברון האנסדון הראשון, בן דודה של המלכה.

במשך מאות שנים נשכחה לאנייר אבל בעשורים האחרונים החלה לעמוד באור זרקורי הביקורת והמחקר[5] והיא ידועה בזכות תרומתה לספרות האנגלית. קובץ השירה שהוציאה לאור Salve Deus Rex Judaeorum היה בעל נטייה פרוטו־פמיניסטית וכל שיריו הוקדשו לנשים. היא חתמה על ספרה בשמה האמיתי ולא תחת שם עט כפי שהיה מקובל בתקופתה.

ביוגרפיהעריכה

סיפור חייה של אמיליה לאנייר עולה משיריה, מסמכיה הרפואיים והמשפטיים ומקורות נוספים, שמלמדים על ההקשרים החברתיים בהם חייתה.[6]

ילדות ונעוריםעריכה

 
כנסיית סיינט בוטולף, ברובע בישופסגייט, לונדון.

מרישומי הכנסייה עולה שלאנייר הוטבלה כאמיליה בסאנו ב-27 בינואר 1569, בכנסיית סיינט בוטולף שברובע בישופסגייט, לונדון. אביה, בטיסטה בסאנו, יליד ונציה, היה מוזיקאי בחצר אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. אימה הייתה מרגרט ג'ונסון, שיש הסבורים כי הייתה דודתו של מלחין החצר, רוברט ג'ונסון. אחותה של לאנייר, אנג'לה בסאנו, נישאה לג'וסף הולאנד בשנת 1576, ואילו שני אחיה, לואיס ופיליפ, נפטרו בטרם הגיעם לבגרות.[7] יש הסבורים שמוצא משפחתה היה יהודי או יהודי למחצה, אך הדעות חלוקות בנושא.

בטיסטה בסאנו, אביה של לאנייר, נפטר ב-11 באפריל 1576 כשהייתה בת שבע. לאחר מות אביה עברה להתגורר בבית קתרינה ברנדון לבית ווילובי (Willoughby), גבירה אליזבתנית דעתנית ונועזת שגידלה וטיפחה אותה בחצרה כאחת מנערותיה. קתרינה דאגה לחינוכה של בת חסותה הצעירה והטמיעה בה שלל רעיונות רפורמיסטיים בעלי גוון פרוטו-פמיניסטי. מאוחר יותר לקחה אותה תחת חסותה בתה של קטרינה, סוזן ברטי, שנודעה אף היא כאישה דעתנית וכנושאת-דגלם של רעיונות מתקדמים, ולאנייר למדה יוונית, לטינית, תנ"ך, וכיוצא בזה.[8]

לאנייר הייתה בת 18 כשנפטרה אימה, ומרישומי הכנסייה עולה שנקברה בבישופסגייט ב-7 ביולי 1587.[9]

בגרותעריכה

זמן קצר לאחר מות אימה, הייתה אמיליה לפילגשו של הנרי קארי לבית ווילובי, הידוע בתואר לורד האנסדון, בנם של מרי בוליין והמלך הנרי ה-8, אם כי הדעות חלוקות לגבי זהות אביו הביולוגי.[10] קארי היה איש זקן, נשוי ואב ל־16 ילדים מאשתו ומפילגשיו, ומבוגר מאמיליה ב-45 שנה, ומקורות מספרים שהעניק לה קצבה שנתית בסך 40 פאונד. קארי שימש באותה תקופה כלורד צ'מברלין של המלכה ופטרון האומנויות והתיאטרון ולקח תחת חסותו את "אנשי הלורד צמברלין", להקת התיאטרון של שייקספיר. סביר להניח שקרבתה של לאנייר לברון סייעה לשייקספיר לקבל את תמיכת חצר-המלכות.

בשנת 1592, בגיל 23, הרתה לאנייר להאנסדון ועקב כך נישאה בחופזה לבן דודהּ, אלפונסו לאנייר, ששימש כמוזיקאי בחצר המלכה. יש הסבורים כי האנסדון שילם לאלפונסו כדי שישא לאשה את אמיליה בסאנו ההרה ויעניק מעמד חוקי לילדו. מרישומי הכנסייה עולה שהנישואין התקיימו בכנסיית סנט בוטולף שבאולדגייט ב־18 באוקטובר 1592.

בשנת 1593 ילדה לאנייר את בנה הנרי, שנקרא ככל הנראה על שם אביו וסבו, ובשנת 1598 ילדה את בתה, אודיליה, שנפטרה כשהייתה בת עשרה חודשים ונקברה בסנט בוטולף. בנה, הנרי לאנייר, היה גם הוא מוזיקאי ובשנת 1629 הצטרף לצוות המוזיקאים המלכותיים.

 
השער של קובץ השירה של לאנייר, Salve Deus Rex Judaeorum

אמיליה בסאנו לאנייר נפטרה בגיל 76 ונקברה בקלרקנוול ב-3 באפריל 1645.[11]

הגברת השחורהעריכה

רוב החוקרים סבורים שאמיליה בסאנו־לאנייר היא הדמות הנשית המכונה בחקר שייקספיר "הגברת השחורה מן הסונטות"[3]. מדובר בסונטות 127–154 המוקדשות לאישה כהת שיער, אף שעד היום לא נמצא פתרון מוסכם ואחיד לתעלומת זהותה ומקומה בחייו של שייקספּיר. ג'ון הדסון, מומחה לחקר שייקספיר, סבור שלאנייר היא הגבירה השחורה של שייקספיר ואף כתבה חלק מיצירותיו.[12] גם הסופרת והמתרגמת זיוה שמיר סבורה כך.[13]

לאנייר ושייקספירעריכה

רבים מאמינים שלאנייר סייעה בכתיבת מחזותיו של שייקספיר, תרמה לידע היהודי שלו ואפילו כתבה חלק מהסונטות שלו. זיוה שמיר טוענת[13] שסונטות רבות שמיוחסות לשייקספיר, מתייחסות לאהוב גבר וסגנון הכתיבה מתאים לשירתה של לאנייר. שמיר סבורה שייתכן כי שייקספיר זכה, כתוצאה מידידותו עם לאנייר, בתמיכת הברון קארי והיא מצביעה על רמזים לאמיליה ביצירתו: פטרוקיו ב"אילוף הסוררת" מבוסס על אלפונסו בעלה ואת השם "בטיסטה", שמו של אביה של אמיליה העניק שייקספיר לאביה של הבת הסוררת. במחזה השייקספירי - בדומה למסופר בספר בראשית על לבן הארמי - האב מסרב לתת את בתו הצעירה והיפה לאישה עד שיימצא חתן לבתו הבכורה. במחזהו של שייקספיר נישואיה של הבת הצעירה נדחים שוב ושוב, שכן האחות הבוגרת והסוררת מרתיעה את כל המחזרים בגין התנהגותה הבוטה ולשונה החדה; השם אמיליה מופיע גם ב"קומדיה של טעויות", ב"אותלו", ב"אגדת חורף" וב"שני שארים אצילים"; ב"טיטוס אנדרוניקוס" שתי דמויות אצילים נושאות את שמה - אמיליוס ובסניוס.

גם הדסון מצא ביצירתו של שייקספיר רמזים לשמה, דמותה ופועלה של לאנייר, וציין בין היתר את השמות "אמיליה" באותלו ו"בסאניו" ב"הסוחר מוונציה" המרמזים על אמיליה לאנייר ועל אביה בטיסטה בסאנו.[14]

אנתוני "טוני" הייגארת', חוקר שייקספירי ששיחק בלהקה השייקספירית המלכותית ובתיאטרון המלכותי הלאומי, חקר את הדמות הלא מזוהה של הגבירה הכהה המופיעה בסונטות של שייקספיר. הוא ניתח את הדיוקן "Mistress Holland" מאת ניקולס היליארד והגיע למסקנה שמדובר באמיליה לאנייר.[15]

קישורים חיצונייםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ורד לאמיליה - שקספיר וידידתו היהודייה, זיוה שמיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018. 

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מתייחס לישו, המכונה "מלך היהודים" בברית החדשה (יוחנן י"ט, ג).
  2. ^ "Amelia Lanyer, the First Female Jewish English Poet and Shakespeare's Dark Lady?". Tablet Magazine. 22 April 2016. Retrieved 2 March 2019
  3. ^ 1 2 ג'ורג' ברנרד שו, "הגברת השחורה מהסונטות" (בתרגום דן מירון). באנגלית: The Dark Lady of the Sonnets, George Bernard Shaw
  4. ^ זיוה שמיר מציינת ב"עיני אהובתי, כל סונטות שקספיר", תרגומיה ל־154 סונטות של שייקספיר, שמצאה סממנים פרוטו־פמיניסטיים בסונטות אלה שהושפעו מדמותה של אמיליה לאנייר.
  5. ^ Chedgzoy, Kate (2010). "Remembering Aemilia Lanyer". Journal of the Northern Renaissance. 1 (1): Retrieved 9 April 2018.
  6. ^ Woods, Susanne (1993). The Poems of Aemilia Lanyer Salve Deus Rex Judaeorum. New York: Oxford University Press. pp. xxiii. ISBN0-19-508361-X
  7. ^ ISBN0-19-508361-X
  8. ^ - McBride, Kari Boyd (2008) Web Page Dedicated to Aemilia Lanyer Archived 25 September 2015 at the Wayback Machine, accessed on May 2015.
  9. ^ McBride, Biography of Aemilia Lanyer, 1.
  10. ^ Emilia Bassano - Shakespeare's Mistress? /Peter Bassano https://web.archive.org/web/20080608230244/http://peterbassano.com/shakespeare ("אמילייה בסאנו – פילגשו של שייקספיר?" / פיטר בסאנו)
  11. ^ McBride, Biography of Aemilia Lanyer, 3.
  12. ^ John Hudson, Shakespeare's Dark Lady: Amelia Bassano Lanier: The Woman Behind Shakespeare's Plays?, Stroud: Amberley Publishing, 2014
  13. ^ 1 2 ורד לאמיליה - שקספיר וידידתו היהודייה, זיוה שמיר הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018.
  14. ^ John Hudson (10 February 2014) "A New Approach to Othello; Shakespeare's Dark Lady", HowlRound.
  15. ^ Simon Tait, Unmasked- the identity of shakespeares Dark Lady, The Independent, 7 December 2003. Independent.co.uk (2003-12-07). Retrieved on 2011-07-30.A New Approach to Othello, HowlRound Theatre Commons (באנגלית)https://www.independent.co.uk/arts-entertainment/books/news/unmasked-the-identity-of-shakespeares-dark-lady-81490.html גם באתר אוניברסיטת ברקלי לסטודנטים ומרצים מוזכר אותו דיוקן ומיוחס לאמיליה לאנייר.https://shakespearestaging.berkeley.edu/file/portrait-by-nicholas-hilliard-a-dark-lady-emilia-bassano-lanier-2408jpg