אנשי הלורד צ'מברלין
אנשי הלורד צ'מברלין הייתה להקת התיאטרון שוויליאם שייקספיר שימש בה כשחקן, כמחזאי וכמנהל עסקי. הקבוצה נוסדה ב-1594 ופעלה בעת שלטון אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה בחסותו של הנרי קארי, הברון הראשון מהאדסון (Henry Carey, first Baron Hunsdon), ששימש כלורד צ'מברלין (תפקיד בכיר בחצר המלוכה, ששימש בין היתר גם כצנזור המלכותי) ובנו ג'ורג' (George Carey, the second Baron Hunsdon). לאחר עלייתו לשלטון של המלך ג'יימס הראשון, נטל הוא אישית חסות על הלהקה שנקראה משנת 1603 אנשי המלך.
תולדות הלהקה
עריכהמנהל הלהקה היה השחקן ריצ'רד ברבייג' שגילם כשחקן ראשי את דמויותיהם של המלט, מקבת', המלך ליר, אותלו ועוד. הבעלות על הלהקה התחלקה בין ברבייג' לשחקן ויליאם קמפ, שגילם תפקידי ליצן (הוא עזב את הלהקה ב-1599 והוחלף ברוברט ארמין הגמד). שייקספיר עצמו שיחק בתפקידים קטנים בלבד, למשל רוח הרפאים ב"המלט", אך נכנס כשותף בבעלות על הלהקה ב-1595.
הלהקה הופיעה מאז הווסדה בתיאטרון שורדיץ', על סמך חוזה של משפחת ברבייג' משנת 1576. ב-1598, כאשר עמד תוקף החוזה שחתם ברבייג' עם בעל הקרקע לפוג נאלצה הלהקה להופיע בתיאטרון קרטיין הקטן הסמוך ונקלעה עקב כך לקשיים כספיים. עקב כך נאלצה הלהקה למכור את הזכויות על ארבעה ממחזותיה, פעולה שלהקות תיאטרון לא עשו בדרך כלל. המחזות ריצ'רד השלישי, ריצ'רד השני, הנרי הרביעי, חלק ראשון ועמל אהבה לשווא נמכרו למוציא לאור שפרסם אותם במהדורת קוורטו כספרונים[1].
החל מדצמבר 1598 החזיקה הלהקה בבעלותה את תיאטרון הגלוב בדרום לונדון, עד שזה עלה באש ב-1613, אז עברה להציג בתיאטרון בלקפריירס, סמוך לחומת הסיטי של לונדון. שמו של תיאטרון "גלוב" לאמור גלובוס-העולם נבע מהמוטו של הלהקה Totus mundus agit histrionem (לטינית: כל העולם במה)[2]. בשנים 1599–1600 החלה הלהקה להתמודד עם תחרות בדמות תיאטרוני "הילדים של קתדרלת סנט פול" ו"ילדי הקפלה של בלקפריירס". להקות תיאטרון שעל אף שהורכבו מנערים הציגו מחזות למבוגרים וזכו להצלחה. שייקספיר מזכיר את התחרות העזה בתמונה מתוך המלט שנכתב אז. להקת שחקנים מקצועית נודדת ומגיעה עד לטירתו של המלט באלסינור:
המלט: איך יוצא שהם נודדים? היה עדיף להם מקום של קבע, הן מבחינת המוניטין הן מבחינת הרווחים.
רוזנקרנץ: אני חושב שההתדרדרות שלהם נובעת מהחידושים האחרונים. [...] הם מצידם ממשיכים כרגיל. אבל יש, אדון, להקה של ילדים, גוזלים שצורחים חזק יותר על כל נושא ועניין ומקבלים על זה תשואות אימתניות. אלה האופנה האחרונה [...]
המלט: והילדים לוקחים את הקופה?
רוזנקרנץ: לוקחים, מעלתך, לוקחים כל תיאטרון, לוקחים בקלות גם את הרקולס על כל מה שהוא סוחב על הגב. (רמז לגלובוס-גלוב אותו נושא הרקולס על גבו)— המלט, מערכה 2 תמונה 2. תרגום:דורי פרנס
בשנות שלטונו שלג'יימס הראשון, שהיה חובב התיאטרון ופטרונו, הופיעה הלהקה גם בארמון המלוכה באופן קבוע. עם זאת לא זנחה הלהקה את הקהל הלונדוני העממי שהיה בסיס צופים יציב ואת מסעות ההופעות הנודדים לערים כגון אוקספורד, לסטר, דובר ומרלבורו. בשנים 1605–1611 הרוויחה הלהקה סכומי כסף גדולים, מעל ל-100 לירות שטרלינג בעונת החגים לבדה בכל שנה מהופעות בחצר המלך. מצד שני, המחזות שכתב שייקספיר במהלך תקופת שיא זו, הצריכו צוות שחקנים גדול מאוד באופן יחסי לתקופה והפקות מורכבות[3].
המעבר לתיאטרון בלקפריירס, שלמרות ששכן סמוך לחומות הסיטי ניצב על "קרקע עצמאית", כלומר לא כפוף לגחמותיה של מועצת העיר, איפשר צמיחה נוספת. מבנה התיאטרון היה אולם סגור, לא עוד החלל הפתוח של ה"גלוב", החשוף לפגעי מזג האוויר וקטטות שיכורים מזדמנות. כך יכלו להגיע לצפות בהצגות מבקרים אריסטוקרטים שישבו במקומות מסומנים ושילמו 2 שילינג לכרטיס לעומת התשלום של כמה פני בודדים ב"גלוב". המעבר לבלקפריירס היה הדרגתי החל מ-1608 ובאופן מלא לאחר שריפת ה"גלוב" ב-1613[4].
הלהקה פעלה עד לסגירת כל התיאטרונים בממלכה בשנת 1642.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- סטיבן גרינבלט, להיות או לא להיות שייקספיר, תרגמה מאנגלית: מיכל קירזנר אפלבוים, ספרי עליית הגג, 2010.
- אברהם עוז, היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006
- ביל ברייסון, שייקספיר: העולם כבמה, תרגם מאנגלית: גיא הרלינג. הוצאת מודן, 2008.
קישורים חיצוניים
עריכה- דף המוקדש ללהקה באתר שייקספיר (באנגלית)
- על הלהקה באתר תיאטרון הגלוב (באנגלית)