אמנדה אמריקה דיקסון
אמנדה אמריקה דיקסון (Amanda America Dickson; 20 בנובמבר 1849 - 11 ביוני 1893) הייתה אשת החברה הגבוהה ואשת עסקים בג'ורג'יה, יורשת מיליונים, נודעה כאחת הנשים ממוצא אפרו-אמריקאי העשירות ביותר במאה ה-19, לאחר שירשה אחוזה גדולה והון עתק מאביה, בעל מטעים שהיה אדם לבן.
 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1849 מחוז הנקוק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביולי 1893 (בגיל 43) |
| השכלה |
אוניברסיטת קלארק אטלנטה |
  | |
דיקסון נולדה לעבדות, הייתה בתם המשותפת של דייוויד דיקסון, בעל מטעים לבן, וג'וליה פרנסס לואיס דיקסון. אימה הייתה אחת ממאות העבדים של דיקסון, והייתה בת שלוש עשרה כשנולדה בתה. דיקסון היה רווק כבן 40 כאשר אנס את אמה של אמנדה, שהייתה כבת 12 באותו זמן. עבדים נחשבו כרכוש ולא כבני אדם בעלי זכויות, ולבעלים הייתה זכות חוקית לבעול אותם מבלי שהדבר ייחשב כדבר לא נאות. עם זאת, מאחר שלא היו לדיקסון צאצאים, ומאחר שאמנדה נולדה כבהירת עור באופן משמעותי, הוחלט במשפחת דיקסון לגדלה על ידי סבתה הלבנה, אליזבת שולרס דיקסון, אמו של דייוויד דיקסון. אימה, ג'וליה, נלקחה לעבוד כשפחת הבית, נדרשה להמשיך ולספק שירותים לבעלים, כולל שירותים מיניים למר דיקסון.
דייוויד דיקסון שהיה ללא ילדים משלו, הכיר באמנדה כבתו ודאג לה. אף כי חוקית נחשבה כשפחה ללא כל מעמד, הוא דאג לחינוכה ולטיפול בה. אמנדה דיקסון למדה מגיל צעיר קרוא וכתוב, דבר שהיה אסור על עבדים, התחנכה על ידי טובי המורים הפרטיים, והוא הכין אותה לנהל בעתיד את עסקיו. היא למדה את כל גינוני החברה הגבוהה, שהתה בחברת סבתה, ונהנתה מחיי פריבילגיה, הרחק מהמציאות הקשה של העבדות בארצות הברית שלפני מלחמת האזרחים. בסוף שנות העשרים לחייה אף למדה בבית הספר הרגיל של אוניברסיטת אטלנטה, בין השנים 1876 ל־1878, לכאורה כאישה לבנה, באופן חריג. לאחר פטירת סבתה ואביה, מעט לאחר מלחמת האזרחים וביטול העבדות, ירשה אמנדה דיקסון, על פי צוואת אביה, את אחוזתו, שכללה 17,000 דונם של אדמות במחוזות הנקוק וושינגטון בגאורגיה, וכן סכום כספי שהיה מוערך כיום במיליארדים. היא נישאה פעמיים: בעלה הראשון היה לבן ובניהם היו מעורבים. סיפורה יוצא הדופן, חצה את מחסום הצבע הנוקשה, בארצות הברית הגזענית של המאה ה-19.
ראשית חיים וחינוך עריכה
אמנדה אמריקה דיקסון נולדה בתקופת העבדות בארצות הברית כשפחה במחוז הנקוק, ג'ורג'יה. אמה, השפחה ג'וליה פרנסס לואיס דיקסון, הייתה בת 13 כשנולדה, וכבת 12 כשהרתה. אביה, דייוויד דיקסון, היה בעל מטעים לבן אמיד, שאימה נחשבה כרכושו. הוא היה אחד משמונה העשירים ביותר במדינה. כשהיה בן 40 אנס דיקסון את ג'וליה דיקסון בת ה -12 שנכנסה להריון.[1] באופן פורמלי הייתה טענה כי אימה של ג'וליה שימשה כפילגשו. ניתן לפקפק במידת יכולת ההסכמה של ילדה בת 12 שהיא שפחה חסרת זכויות, חסרת סטטוס ויכולת להתנגד, לשמש מאהבת של אדונה.
לאחר שאמנדה נגמלה מההנקה, היא נלקחה מאמה הילדה, ומידי סבתה מצד האם, רוז דיקסון, לבית אימו של דייוויד דיקסון, אליזבט שולרס דיקסון, סבתה הלבנה והבעלים החוקיים שלה. דיקסון היה בן יחיד, ללא ילדים אחרים משלו. הסבתא, שלא היו לה נכדים מלבד אמנדה, גידלה אותה כבת בית. אף כי היחס אליה היה טוב באופן חריג, עדיין חוקית היא לא נחשבה לבנה אלא שפחה צבעונית, וללא זכויות אדם. עם התבגרותה, שימשה כמשרתת אישית של סבתה. אימה שהתה עמה, טיפלה בה, ושימשה כמשרתת האישית של מר דיקסון.
במהלך ילדותה של אמנדה, אביה התעשר והתפרסם יותר, ונודע בזכות טכניקות החקלאות החדשניות והמצליחות שלו. דייוויד דיקסון הראה יחס אנושי באופן יחסי לעבדים. נהג להצהיר כי חקלאים יכולים להרוויח מעבודת עבדים מבלי שיצטרכו לנקוט באלימות כדי להשאיר אותם בכניעה. בשנת 1861 תואר בעיתונות המקומית כ"נסיך החקלאים של ג'ורג'יה" ("Prince of Georgia Farmers"), ונטען כי תרם אולי יותר מכל חקלאי אחר בג'ורג'יה באותה תקופה לשגשוג האזור.[2]
ידוע כי אביה של אמנדה גידל אותה כבת יחידה, והרעיף עליה אהבה וחיבה. אמה, שהייתה שפחה במשק בית, סיפקה את כל שירותיו, כולל יחסי מין. אמנדה עצמה נהנתה מאוד ממעמדו החברתי של אביה, מה שאיפשר לה לחיות באופן פריווילגי ומכובד, באופן יוצא דופן לילד עבד.
דייוויד דיקסון לקח על עצמו את החינוך של אמנדה. בבית סבתה הלבנה למדה לקרוא ולכתוב, דבר שהיה אסור חוקית לעבדים, למדה לנגן בפסנתר, לנה בחדר שינה מפואר וקיבלה שמלות ונעלים, בניגוד מוחלט לקרוביה המשועבדים. אמנדה למדה את כללי הנימוס החברתיים המתאימים למעמד החברתי של צד אביה במשפחה. היא למדה להתלבש בצורה צנועה ואלגנטית ואיך להציג את עצמה כליידי. אמנדה למדה גם מאביה כיצד לנהל עסקאות עסקיות באחריות וכיצד לשמור ולהגן על כספיה לאחר הנישואין.
בשנת 1864, כשהייתה בת 15, נפטרה סבתה של אמנדה אליזבת שולרס דיקסון. אמנדה וסבתה אליזבת חלקו יחסים קרובים במיוחד, ואמנדה בילתה זמן רב בחדר סבתה. עם זאת, למרות היחסים המיוחדים הללו, אמנדה נחשבה כשפחה של סבתה אליזבת עד מותה. החל משנת 1801, אסר החוק בג'ורג'יה על בעלי עבדים לשחרר באופן עצמאי את העבדים שלהם. לפיכך לא היו לאליזבת ודייוויד דיקסון אמצעים חוקיים לשנות את מעמדה של אמנדה ולאפשר לה להיות אדם חופשי. כשהייתה כבת 16, עם סיום מלחמת האזרחים האמריקאית הגעת צבאות האיחוד והצהרת האמנציפציה, הסתיימה עבדותם הכפויה של כ-3.5 מיליון בני אדם שחורים וצבעוניים שחיו במדינות הקונפדרציה. בתאריך 6 בדצמבר 1865, אושר התיקון השלוש עשרה לחוקה האמריקנית, שביטל את העבדות. דיקסון נותרה לחיות עם אביה באחוזתו, הפעם כאדם חופשי. עדיין נחשבה צבעונית, ולכן מבחינה חוקית לא הייתה יכולה להינשא לאדם שאינו צבעוני, אף שלא היה בנמצא אדם צבעוני ברמתה ההשכלתית והתרבותית.
בגיל עשרים ושבע בחרה אמנדה לעזוב את ביתה במטע של אביה במחוז הנקוק, ג'ורג'יה כדי ללמוד באוניברסיטת אטלנטה, שם למדה הוראה בין השנים 1876–1878, במסגרת לנשים לבנות. נראה כי לאור מצבה האישי יוצא הדופן, כבתו היחידה של דייוויד דיקסון, מעשירי המדינה ומגדולי התורמים, שהגיע באופן אישי ללוותה, היה היחס אליה באותה תקופה חריג ויוצא דופן.
נישואים עריכה
בשנת 1866, בגיל שש עשרה וחצי, עזבה אמנדה אמריקה דיקסון את המטע של אביה ועברה למטע קטן במחוז פלויד, ג'ורג'יה. היא "נישאה" לצ'ארלס יובנקס, בן דודה מצד האב, ואדם לבן, שהיה חייל משוחרר מלוחמי הדרום במלחמת האזרחים. בגלל החוק שאסר נישואים בין לבנים לצבעוניים, בג'ורג'יה באותה תקופה, לא יכלו אמנדה אמריקה וצ'ארלס, להינשא כדין בג'ורג'יה, מאחר שנחשבו כזוג בין גזעי. לכן הם מעולם לא נישאו רשמית. תאורטית ייתכן כי נישאו מחוץ למדינה לפני שחזרו לג'ורג'יה, אך אין הוכחה כתובה ששרדה לכך שהיו אלה נישואין חוקיים.
נולדו להם שני בנים: ג'וליאן הנרי (1866–1937) וצ'ארלס גרין יובנקס (1870 - בערך 1900). שני הבנים היו בהירי עור כהוריהם, ועדיין נחשבו מבחינה חוקית לצבעוניים מעורבי גזע. הבנים התחתנו מאוחר יותר, באופן חוקי במדינות הצפון, עם נשים לבנות מהחברה הגבוהה של ג'ורג'יה. ג'וליאן הנרי יובנקס התחתן עם אווה וולטון, בתו של ג'ורג 'וולטון, אחד החותמים על מגילת העצמאות.[3] צ'ארלס גרין יובנקס התחתן עם קייט הולסי, בתם של הבישוף לוציוס הולסי ואשתו הרייט.
לאחר ארבע שנים בהן הייתה נשואה (או חיה כזוג נשוי) עם צ'ארלס יובנקס, עזבה אמנדה את בעלה וחזרה למטע של אביה דייוויד דיקסון בשנת 1870, זמן קצר לאחר שילדה את בנה השני, צ'ארלס גרין. בעלה (בן זוגה) צ'ארלס יובנקס, נפטר כעבור כמה שנים ב־31 ביולי 1873. אשתו של דייוויד דיקסון, קלרה האריס דיקסון, נפטרה למחרת.
שנים לאחר שסיימה את לימודי ההוראה שלה, ולאחר שחיה באחוזתו של אביה, התחתנה אמנדה אמריקה בפעם השנייה, ב־14 ביולי 1892. בעלה השני היה נתן טומר (Nathan Toomer), אף הוא מג'ורג'יה, והיא כונתה באופן חוקי אמנדה אמריקה דיקסון טומר. סיפורו האישי של נתן טומר היה דומה לשלה. הוא היה גבר צבעוני ממוצא מעורב, עשיר ומשכיל למעמדו, בן לשפחה שחורה מעורבת גזע ("צבעונית"), ולבעל אדמות עשיר לבן, שהתיישב במחוז יוסטון, ג'ורג'יה בשנות ה -50 של המאה ה-19. כשהיה טומר צעיר עדיין נחשב עבד, ושימש כעוזרו האישי של קולונל הנרי טומר. במסגרת זו למד את דרכיהם של אדוניו הלבנים מהמעמד הגבוה, ושלט בשפות ובתרבות. בשנת 1893, כשנה לאחר נישואיה השניים, נפטרה אמנדה אמריקה דיקסון ממחלה, והיא בת 43.
צוואתו של דייוויד דיקסון עריכה
דייוויד דיקסון נפטר בפתאומיות ב־18 בפברואר 1885. לפי הצוואה שהותיר אחריו, הייתה בתו אמנדה אמריקה דיקסון, שהתגוררה באחוזה, היורשת היחידה של כל עזבונו. היא ירשה את אחוזתו העצומה, שכללה 17,000 דונם אדמה ואת כל כספיו. השוויי של כספיו ורכושו, אילו היו מוערכים כיום, היה נאמד במילארדים. צוואתו הורתה במפורש כי כל עזבונו מועבר לבתו היחידה אמנדה אמריקה, באופן מובהק וחד משמעי, ואף הועלה בה הסעיף המבהיר כי אף במקרה של נישואים לא תישקל עמדתו של הבעל (שלא כמקובל באותה תקופה). הפרשה, שנודעה כפרשת דייוויד דיקסון, הייתה יוצאת דופן. שבעים ותשעה קרובי משפחה לבנים מצידו של דייוויד דיקסון ערערו על הצוואה בבית המשפט. חלקם טענו כי דייוויד דיקסון לא היה בריא ובעל הבנת המציאות כשכתב את הצוואה, וש"הושפע בצורה מוגזמת" מאמנדה אמריקה ומג'וליה דיקסון. אחרים טענו כי אמנדה אמריקה לא הייתה בתו, ואחרים טענו כי לא ייתכן להוריש עיזבון כה גדול בידיה של יורשת יחידה, שהיא הן אישה והן צבעונית, מאחר ששיקול דעתה לא יאפשר לה ניהול כספי נכון. הדיון בבית המשפט ארך שנתיים, ולאחריהן נדחו כל התביעות, ואמנדה הפכה ליורשת היחידה של העזבון. בכך הייתה לאדם הצבעוני הראשון, שנולד לעבדות, וירש עזבון בקנה מידה זה.
אישור הצוואה לא היה מובן מאליו. תחילה, ב־6 ביולי 1885 פסק שופט הצוואה ר.ה. לואיס בעד הצוואה. 79 קרובי המשפחה ערערו, ובנובמבר 1885 החל המשפט בבית המשפט העליון במחוז הנקוק, כאשר הפסיקה בסופו של דבר צידדה באמנדה אמריקה דיקסון ושני בניה. במרץ 1886, הגישו הקרובים הלבנים את ערעורם לבית המשפט העליון בג'ורג'יה . ב־11 באוקטובר 1886, התכנס בית המשפט העליון של ג'ורג'יה, במעמד השופט הראשי ג'יימס ג'קסון, והשופטים הנלווים סמואל הול ומארק בלנפורד. השופט ג'יימס ג'קסון הביע את עמדתו הנחרצת נגד קיום הצוואה, כלומר נגד הענקת הירושה לאישה צבעונית - שחורה, ואף צוטט בעיתונות באומרו: "אני מעדיף למות במקומי מאשר לקיים את הצוואה." קרה הגורל, וכעבור כמה ימים הוא חלה בדלקת ריאות ומת. השופט לוגן א' בלקלי מילא את המשרה הפנויה שלו אך סירב לדון בתיק במקומו. שני השופטים השותפים סמואל הול ומארק בלנפורד נותרו כדי לפסוק את פסק הדין, ולקבל החלטה בסוגיה - האם לקיים משפט מחדש, בהתאם לדרישת קרובי המשפחה הלבנים, או להמשיך את המשפט הקיים. בסופו של דבר, ב־13 ביוני 1887, פסקו השופטים סמואל הול ומארק בלנפורד מבית המשפט העליון בג'ורג'יה לטובת אמנדה אמריקה ושני בניה, והסדירו רשמית את מחלוקת צוואתו של דייוויד דיקסון. בית המשפט העליון בג'ורג'יה ציין את התיקון הארבעה-עשר לחוקה האמריקנית:
"כל אדם שנולד או התאזרח בארצות הברית, ונתון תחת תחום שיפוטה, הוא אזרח ארצות הברית והמדינה שבה הוא גר. לא תחוקק אף מדינה ולא תאכוף חוק שיגביל את הזכויות ואת החסינות של אזרחי ארצות הברית; ואף מדינה לא תשלול מאדם את חייו, חירותו או קניינו, בלי הליך משפטי נאות; ולא תשלול מאף אדם שבתחום שיפוטה הגנה שווה על ידי החוקים".
בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט הקודמת, באומרו כי "זכויותיהן של אישה שחורה וילדיה יהיו אותן זכויות ופריבילגיות של פילגש לבנה או אישה לבנה בלתי לגיטימית וילדיה".
החיים באוגוסטה, ג'ורג'יה עריכה
מות אביה, דייוויד דיקסון, ב־18 בפברואר 1885 היווה נקודת מפנה מרכזית בחייה של אמנדה אמריקה. מיד לאחר מותו נקטה באמצעים כדי להגן על עצמה באופן חוקי. כדי להתרחק מקרוביה הלבנים והממורמרים שדייוויד דיקסון הותיר מחוץ לצוואתו, היא עברה לאוגוסטה, ג'ורג'יה. היא הגיעה לאוגוסטה בשנת 1886 ורכשה בית גדול בן שבעה חדרי שינה ברחוב טלפייר 452, שהיה בשכונה רב גזעית. אמנדה אמריקה הפכה לחברה בקהילה השחורה המובחרת באוגוסטה, ג'ורג'יה, וזכתה להערכה רבה הן בגלל עושרה, והן בגלל אלגנטיותה, תרבותה והאינטליגנציה הרבה שלה.
צרות משפחתיות עריכה
אמנדה אמריקה דיקסון בילתה את אחד עשר החודשים האחרונים לחייה כאשתו של נתן טומר, מפרי, ג'ורג'יה, לו נישאה ב־14 ביולי 1892. בריאותה הייתה שברירית באותן שנים, הלחץ מהמשפט הותיר בה את אותותיו, ובמקביל עלו בעיות בריאותיות שדרשו את תשומת הלב המתמדת של רופא המשפחה שלה.
בשנת 1893, בריאותה של אמנדה אמריקה השתפרה באופן זמני, אך צרה משפחתית מטרידה הייתה הזרז להידרדרות נוספת בבריאותה ובסופו של דבר למותה. בנה הצעיר, צ'ארלס דיקסון בן העשרים ושלוש, שהיה נשוי לקייט הולסי, התאהב במאמי טומר, אחת מאחיותיו החורגות שהייתה בת ארבע עשרה בלבד. השניים נתפסו כשהם מקיימים יחסי מין. ב־10 במרץ 1893 הביאו נתן ואמנדה את מאמי לבית הספר ולמנזר סנט פרנסיס בבולטימור, מרילנד, מסדר נזירות שחורות, בניסיון להגן עליה מפני חיבתו המוטעית של בנה של אמנדה, צ'ארלס דיקסון. צ'ארלס דיקסון קשר קשר עם גיסו דנבר וולטון, גיסתו קארי וולטון וילסון ואיש שכיר, לואי א 'פרנק, כדי לחטוף את מאמי טומר. תוכניתם סוכלה, ובסופו של דבר הוגש נגדו כתב אישום על ידי חבר המושבעים הגדול בבולטימור, מרילנד בגין קשירת קשר לחטיפת מאמי טומר. צ'ארלס דיקסון נמלט מבלי שלקח אחריות למעשיו.
מותה עריכה
ביוני 1893, כשדרמת החטיפה (בהשתתפות מאמי טומר, צ'ארלס דיקסון ושותפיו) מאחוריהם, רכשו נתן ואמנדה אמריקה שני כרטיסים במחלקה ראשונה ברכבת, על מנת לחזור לביתם. מצבה הבריאותי של אמנדה אמריקה החמיר והיא נזקקה לשכיבה בחושך ובשקט, דבר שהיה אפשרי במחלקה ראשונה. עקב אפליה על רקע גזעי, ואף על פי שהיו ברשותם כרטיסים יקרים, שנרכשו בכסף טוב, לא ניתן להם אישור לעלות למחלקה הראשונה, מאחר שנחשבו מעורבי גזע "צבעוניים". העיכוב בנסיעה, הצפיפות והחום בקרון שיוחד לצבעוניים, הפכו לבלתי נסבלים עבור אמנדה אמריקה, וכתוצאה מכך בריאותה התדרדרה במהירות.
אמנדה אמריקה דיקסון טומר נפטרה ב־11 ביוני 1893, כאשר סיבת המוות הרשומה בתעודת הפטירה שלה הייתה סיבוכי מחלות.
הלווייתה של אמנדה אמריקה דיקסון טומר התקיימה בכנסיית האפיסקופאל המתודיסטית הצבעונית "טריניטי" באוגוסטה, ג'ורג'יה. אמנדה אמריקה מתה ללא צוואה, מה שהביא למאבק משפטי לאחר מותה על השליטה בעיזבונה הגדול, בין אמה, ג'וליה פרנסס לואיס דיקסון, לבין בעלה השני, נתן טומר. שניהם עתרו לבית המשפט על מנת שייקבע אותם כמנהלים זמניים של עיזבונה. בסופו של דבר, ג'וליה דיקסון, נתן טומר ובנה הצעיר של אמנדה אמריקה, צ'ארלס דיקסון, הצליחו ליישב את הסכסוך על עזבונה של אמנדה אמריקה מחוץ לבית המשפט.
בכך הגיע לידי סיום סיפור חיים יוצא דופן של יורשת עשירה, צבעונית במוצאה האתני, שנולדה לעבדות בארצות הברית, וחיה כלבנה בחברה שבה נחשבו הצבע (או המוצא האתני) והמגדר, למראית הכל.
תשעה חודשים לאחר מותה התחתן נתן טומר עם נינה פינצ'בק, בתו של פ.ב.ס פינצ'בק מלואיזיאנה, האפרו-אמריקאי הראשון שנבחר כמושל במדינה בארצות הברית. הם הפכו להורים לז'אן טומר (Jean Toomer), סופר צבעוני מפורסם, שכתב את הרומן "קיין" (1923).
בתרבות הפופולרית עריכה
A House Divided הוא סרט טלוויזיה משנת 2000, המתאר את חייה של אמנדה אמריקה דיקסון. מככבים בו ג'ניפר בילס בתפקיד אמנדה אמריקה דיקסון, סם ווטרסטון בתפקיד דייוויד דיקסון, ליסה גיי המילטון בתפקיד ג'וליה פרנסס לואיס דיקסון, ושירלי דאגלס בתפקיד הסבתא אליזבת שולרס דיקסון.
קישורים חיצוניים עריכה
- השפחה יורשת המיליונים, יוטיוב (באנגלית)
- אמנדה אמריקה דיקסון באנציקלופדיה של ג'ורג'יה (באנגלית)
- אמנדה אמריקה דיקסון באתר Black past (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Amanda America Dickson (1849-1893)". New Georgia Encyclopedia. נבדק ב-10 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Leslie, Kent Anderson (1995). Woman of Color, Daughter of Privilege: Amanda America Dickson (1849-1893). Athens: University of Georgia Press. ISBN 0-8203-1688-1.
- ^ Berry, Daina Ramey, ed. (2012). Enslaved Women in America: An Encyclopedia. Santa Barbara: Greenwood. pp. 58–59. ISBN 978-0-313-34908-9.