אמנת המגוון הביולוגי

אמנה בינלאומית

אמנת המגוון הביולוגיאנגלית: Convention on Biological Diversity), היא אמנה רב-צדדית לשמירה ושיקום של המגוון הביולוגי. היא מציעה שלוש דרכים עיקריות להתמודדות עם עם אובדן המגוון הביולוגי: שימור ושיקום המגוון הביולוגי הקיים; שימוש בר-קיימא במרכיביו; וחלוקה הוגנת ושוויונית של הטבות הנובעות ממשאבים גנטיים. מטרת האמנה לפתח אסטרטגיות לאומיות לשימור ושימוש בר-קיימא במגוון הביולוגי, ולעיתים קרובות הוא נתפס כבסיס פיתוח בר-קיימא. בכל ארבע שנים המדינות החתומות על האמנה מגישות דוח על פעילותן לשימור המגוון הביולוגי על בסיס האמנה ובכל כשנתיים נערכים מפגשים של המדינות החתומות על האמנה.[1]

אמנת המגוון הביולגי היא ציון דרך בחוק הבין לאומי, בכך שהיא מגדירה, לראשונה, את השמירה על המגוון הביולוגי כעניין משותף לכלל האנושות. האמנה נחתמה בפסגת כדור הארץ בריו דה ז'ניירו ב-5 ביוני 1992 ונכנסה לתוקף ב-29 בדצמבר 1993. ארצות הברית, היא המדינה היחידה בחברה באו"ם, שלא אישרה את האמנה.[2]

לאמנה שני הסכמים משלימים, פרוטוקול קרטחנה (אנ') בנושא אבטחה ביולוגית ופרוטוקול נגויה (אנ'). פרוטוקול קרטחנה מרחיב את האמנה בנושא בטיחות ביולוגית.

שימור המגוון הביולוגי עריכה

האמנה הגדירה יעדים אמביציוזיים לעצירת היכחדות, שיקום ושימור מינים עד שנת 2020:

  • שיפור המצב הקיים על ידיד שמירה על המגוון הביולוגי
  • הפחתת הלחצים (למשל, שימור בתי גידול) על המגוון הביולגי
  • שילוב השימור על המגוון הביולוגי כחלק ממערכת התכנון והקבלת ההחלטות ברמה המדינתית.

כל מדינה נדרשת לפעול לשמירה ושיקום המגוון הביולוגי באמצעות: זיהוי המינים שדורשים שימור מעקב אחריהם; לדאוג לשמורות שמיועדות לשימור המגוון הביולוגי; שיקום בתי גידול שנפגעו וטיפוח מינים שנמצאים בסכנת הכחדה וליצור מודעות ציבורית לחשיבות המגוון הביולוגי והשימור המינים השונים.

2010 הייתה השנה הבינלאומית למגוון ביולוגי (אנ'), ומזכירות אמנת המגוון הביולגי הובילו את האירועים למודעות המגוון הביולוגי. אולם, שנה אחת לא הספיקה לשינוי מהותי לעצירת אובדן המינים, ולכן בדצמבר 2010, האו"ם הכריז על העשור - 2011 עד 2020 כעשור שמירה על מגוון המינים. התוכנית האסטרטגית של האמנה למגוון ביולוגי 2011–2020, כוללת גם את יעדי איצ'י למגוון הביולוגי.

עיקר האמנה עריכה

  • האמנה מגדירה מושגי מפתח הכוללים: מגוון ביולוגי, משאבים ביולוגיים, ביוטכנולוגיה, מינים מבויתים או מטופחים ועוד
  • כל מדינה החתומה על האמנה נדרשת לפתח אסטרטגיות ותוכניות לאומיות לשימור המגוון הביולוגי ולשימוש בר קיימא בו
  • ניטור המגוון הביולוגי יזהה רכיבים של מגוון ביולוגי החשובים לשימורו ולשימוש בר הקיימא
  • זיהוי תהליכים וסוגי פעילויות שסביר שיש להם השפעות שליליות משמעותיות על שימור המגוון הביולוגי
  • שימור או במידה ונדרש, הקמה וניהול של אזורים מוגנים במטרה להגן על מערכות אקולוגיות וסביבות טבעיות
  • קידום חקיקה להגנה על מינים ואוכלוסיות שנשקפת להם סכנה
  • שילוב שיקולים לשימור משאבים ביולוגיים ושימוש בר קיימא בהם בתהליכי קבלת ההחלטות לאומיים
  • קידום מחקר והכשרה במדינות מתפתחות
  • חינוך ומודעות הציבור אודות חשיבות המגוון הביולגי
  • גישה ושיתוף פעולה בין מדינות במאגרים גנטיים
  • חקיקה וניהול מדיניות בתחומי מאגרים גנטיים, ביוטכנולוגיה ושיתוף פעולה טכנולוגי ומדעי
  • הסדרת מפגשים של המדינות החתומות על האמנה, בחירת מזכירות האמנה, והקמת גוף עזר לייעוץ מדעי, טכני וטכנולוגי

מפגשי הצדדים עריכה

המדינות החתומות על האמנה נפגשות אחת לשנתיים לערך. במפגש בפברואר 1999 (EX-COP 1) שנערך בקרטחנה, אושרר פרוטוקול קרטחנה.[3] באוקטובר 2010 (COP 10) בנגויה נערך המפגש העשירי של הצדדים ואושרר פרוטוקול נגויה. על בסיס ההמלצות של מזכירות האמנה, האו"ם הכריז על עשור השמירה על מגוון המינים.[4] באוקטובר 2012 (COP 11) נערך מפגש בהיידראבאד. למפגש קדם הכנס World Wide Views on Biodiversity בו לקחו חלק כ-3,000 אזרחים מ-25 מדינות שדנו בשמירה על הסביבה. החלטות המפגש בהיידראבאד כללה גם המלצה לכל המדינות לקיים כנסי אזרחים בנושא המגוון הביולוגי.[5] ההמפגש בנובמבר 2018 (COP 14), נערך שארם א-שייח', מצרים. במפגש הצדדים אימצו את הנחיות ולונטריות לתכנון ויישום אפקטיבי של גישות מבוססות מערכת אקולוגיות להסתגלות לשינויי אקלים ולהפחתת הסיכון לאסונות[6] כמו כן, הממשלות הסכימו להאיץ את הפעולות להשגת יעדי המגוון הביולוגי של איצ'י, שהוסכמו בכינוס בשנת 2010, עד 2020.

בדצמבר 2022 (COP 15) נערך במפגש במוטריאול שקדמו לו ארבע שנות משא ומתן. במפגש במונריאול הוחלט על תוכנית להגנה הסביבה שאושרה על ידי מעל 190 מדינות על אף התנגדות של מספר מדינות באפריקה. ארצות הברית והוותיקן לא חתמו על ההסכם. התוכנית כוללת 23 יעדים שהמדינות החתומות נדרשות ליישם עד 2030 והחשובים שבהם: הגדרת 30% משטח היבשה של כדור הארץ ו–30% משטח המים הבינלאומיים כמוגנים ובעלי חשיבות אקולוגית. כמו כן המדינות יפעלו לגייס, עד סוף העשור, 200 מיליארד דולר בשנה כדי לסייע לשמור על המגוון ביולוגי במדינות מתפתחות.[7] מספר יעדים נוספים הוגדרו לשנת 2030 ובניהם צמצום צריכת יתר וצמצום אובדן מזון ב-50%, והפסקה מוחלטת של פגיעה במערכות אקולוגיות שהוגדרו כחשובות מאוד לשימור המגוון הביולוגי (IUCN protected area categories).[8]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תמר רביב, איילת רוזן ואנה טרכטנברוט, לקראת ועידת הצדדים של אמנת המגוון הביולוגי, אקולוגיה וסביבה 9 (3), אוקטובר 2018
  2. ^ Jones, Benji (20 במאי 2021). "Why the US won't join the single most important treaty to protect nature". Vox. נבדק ב-3 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Biosafety Unit, About the Protocol, The Biosafety Clearing-House (BCH), ‏2021-05-18 (באנגלית)
  4. ^ United Nations Decade on Biodiversity, www.biodic.go.jp
  5. ^ Biodiversity - A World Wide Views project (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ Voluntary guidelines for the design
  7. ^   צפריר רינת, ועידת האו"ם ננעלת: מדינות העולם הציבו יעדים שאפתניים לבלימת הרס הטבע עד 2030, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2022
  8. ^ Einhorn, Catrin (2022-12-19). "Nearly Every Country Signs On to a Sweeping Deal to Protect Nature". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-03.