אנג'ליקה באלאבנוב

אנג'ליקה באלאבנוברוסית Анжелика Балабанова ידועה גם כבאלאבנובה, או באלאבנוף) (1878 - 25 בנובמבר 1965) הייתה מהפכנית קומוניסטית אוקראינית איטלקית ממוצא יהודי, הידועה אף בשל השפעתה על בניטו מוסוליני בתחילת דרכו, בטרם אימץ את הפאשיזם.

אנג'ליקה באלאבנוב
Анжелика Балабанова
Angelica Balabanoff - David Ben Gurion 1962 (2).jpg
לידה 7 במאי 1878
צ'רניהיב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בנובמבר 1965 (בגיל 87)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה החופשית של בריסל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 25 בנובמבר 1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, Italian Democratic Socialist Party עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אנג'ליקה באלאבנוב, 1917

ביוגרפיהעריכה

באלאבנוב נולדה בעיר צ'רניגוב באוקראינה, ונחשפה לפעילות מהפכנית וקומוניסטית בעת שהייתה תלמידה באוניברסיטת בריסל. היא התיישבה ברומא והחלה לארגן פועלים במפעלי הטקסטיל. בשנת 1900 הצטרפה למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, והייתה מקורבת למנהיגיה כאנטוניו לבריולה ג'אסינטו מנוטי סראטי, פיליפו טוראטי ואף בניטו מוסוליני אותו הדריכה בתורת המרקסיזם. בניגוד למיתוס הרווח, מעולם לא הייתה מאהבתו של מוסוליני.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הקצינו דעותיה לשמאל, והיא הפכה לפעילה ב"תנועת צימרוולד", אינטרנציונל קומוניסטי שהתכנס בשווייץ, והביע התנגדות למלחמה. זמן רב בילתה בשווייץ הנייטרלית, והפכה לפעילה בתנועות השמאל שם.

ב-1917 הצטרפה למפלגה הבולשביסטית ברוסיה והפכה למזכירת הקומינטרן בין השנים 1919 ל-1920. היא עבדה לצידם של לנין, ליאון טרוצקי וגריגורי זינובייב, כמו גם לצד אמה גולדמן ורבים אחרים. ב-1922 עזבה את רוסיה עקב חילוקי דעות עם הנהגת המפלגה. היא שבה לאיטליה והצטרפה לסראטי בסירובו לציית להוראות הקומינטרן.

באיטליה הנהיגה את "התנועה המקסימליסטית" (מקסימליזם הוא כלל הדרישות שאם תושגנה ניתן יהיה לומר שהושג הסוציאליזם בניגוד ל"דרישות המינימום" שהועלו על ידי ה-SPD למשל, בגרמניה, המהוות אך שלב ביניים ונועדו לפתור מצוקות מיידיות). היא המשיכה להנהיג את התנועה גם לאחר עזיבתו של סראטי, ששב לשורות הקומוניסטים. עם עליית הפאשיזם נאלצה להימלט, בתחילה לשווייץ, ולאחר מכן לפריז ומשם לניו יורק. לאחר מלחמת העולם השנייה שבה לאיטליה.

אחרי 1947 תמכה בג'וזפה סרגאט לאחר שסירב לקבל את בריתה של המפלגה הסוציאליסטית עם הקומוניסטים, והצטרפה אליו להקמת "מפלגת העובדים הסוציאליסטית", שלאחר גלגולים ושינויים היא כיום "המפלגה הסוציאליסטית הדמוקרטית האיטלקית", מפלגת שמאל קטנה, המיוצגת בפרלמנט.

ב-1965 מתה ברומא.

קישורים חיצונייםעריכה