ראש ממשלת ישראל
ראש ממשלת ישראל הוא ראש הרשות המבצעת בשיטת הממשל בישראל. החוק הישראלי מקנה לממשלה שאותה מנהל ראש הממשלה את סמכויות השלטון הביצועיות, על אף שנשיא המדינה מוגדר בחוק כראש המדינה. לראש ממשלת ישראל מתמנה אחד מחברי הכנסת, שנשיא המדינה הטיל עליו להרכיב ממשלה, אחר התייעצות עם נציגי הסיעות, ושהצליח לקבל את אישורה של הכנסת להרכב ממשלתו. תהליך בחירתו של ראש הממשלה, וכן סמכויותיו וסמכות ממשלתו נקבעו בחוק יסוד: הממשלה, שעבר גלגולים אחדים.
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל | |||
איוש נוכחי | בנימין נתניהו | ||
---|---|---|---|
תאריך כניסה לתפקיד | 29 בדצמבר 2022 | ||
דרכי מינוי | קבלת אמון הכנסת | ||
תחום שיפוט | ישראל | ||
מעון | בית אגיון | ||
מושב המשרה | ירושלים, ישראל | ||
ייסוד המשרה | 14 במאי 1948 | ||
איוש ראשון | דוד בן-גוריון | ||
אתר רשמי | |||
ראש ממשלת ישראל השלושים ושבע שהושבעה בדצמבר 2022 הוא בנימין נתניהו.
סמכויותיו ותפקידיו של ראש הממשלה
ראש הממשלה מרכיב את רשימת השרים של הממשלה ומגיש אותה לאישור הכנסת. ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה ואת עבודת הממשלה בכלל. הוא ממלא את מקומם של שרים שהתפטרו או שנבצר מהם למלא את תפקידם, הוא הקובע את העניינים שבהם תטפל הממשלה, והוא הנושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות הממשלה.
עם זאת, החוק קובע כי הממשלה כולה (שלא כמו משטר נשיאותי) היא הגוף השולט במדינה, ולפיכך החלטות הממשלה מתקבלות בהצבעות שדורשות תמיכה של רוב השרים, וקולו של ראש הממשלה שווה לקולו של כל שר אחר. ראש הממשלה אינו יכול לכפות את דעתו על הממשלה באופן ישיר, אולם הוא יכול:
- לפטר שרים (גם בלי הסכמת הכנסת) באופן שיקנה לו תמיכה מרבית. בפסיקת בג"ץ נקבע כי אין מניעה מראש ממשלה לפטר שרים המתנגדים לו לפני הצבעה בממשלה, כדי ליצור רוב בעד ההחלטה. השרים המפוטרים וסיעותיהם יכולים להצטרף לאופוזיציה בכנסת, ולתמוך בהצעות אי-אמון בממשלה.[1]
- לפזר את הכנסת ולקבוע בחירות חדשות, במצב בו יש בכנסת רוב שלא מאפשר לממשלה לתפקד, ובלבד שקיבל את אישורו של נשיא המדינה לכך.
- במצב חירום, כאשר קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, ולא ניתן לכנס את הממשלה לשם כך, בסמכותו של ראש הממשלה להתקינן בעצמו.
בנוסף, ראש הממשלה הוא הקובע הבלעדי של סדר היום של ישיבות הממשלה והוא גם המנהל של הישיבות, שמתנהלות בהתאם לתקנון הממשלה.
ראש הממשלה ממונה ישירות על שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, המטה לביטחון לאומי, הוועדה לאנרגיה אטומית ומערך הסייבר הלאומי. ראש הממשלה אינו ממונה על צה"ל רשמית, אך מוביל ומנווט את מדיניות החוץ והביטחון באמצעות המטה לביטחון לאומי והמזכירות הצבאית.
ועדות שרים
מתוקף מעמדו הקרדינלי של ראש הממשלה בהובלת מדיניות, סדר היום של הממשלה והאג'נדה, ראש הממשלה חבר במספר ועדות שרים, בהן מכוח חוק, ומתוקף קידום מדיניות הממשלה והובלתה ויישומה בנושאי מדיניות ביטחון-לאומי, מדיניות חברתית-כלכלית ובקידום פרויקטים לאומיים.
ועדה | מעמד | |
---|---|---|
1 | ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי (על פי חוק) | יושב ראש |
2 | ועדת השרים לענייני שירות ביטחון כללי (על פי חוק) | |
3 | ועדת המשנה של ועדת השרים לביטחון לאומי לעניין ייצוא ביטחוני | |
4 | ועדת שרים לענייני חברה וכלכלה | |
5 | ועדת שרים לענייני הסדרת התיישבות ופיתוח כלכלי של החברה הבדואית בנגב | |
6 | ועדת שרים לעניין קידום שילובם בחברה הישראלי של אזרחי ישראל ממוצא אתיופי בחברה הישראלית | |
7 | ועדת שרים למאבק ביוקר המחיה | |
8 | ועדת שרים לענייני ירושלים רבתי | |
9 | ועדת שרים לענייני החברה הערבית |
מינוי
תהליך בחירתו של ראש הממשלה, וכן סמכויותיו וסמכות ממשלתו נקבעו בחוק יסוד: הממשלה, שעבר גלגולים אחדים.
ראש הממשלה נבחר בבחירות דמוקרטיות, אבל באופן עקיף – ציבור הבוחרים בוחר את חברי הכנסת שהם נציגיו בכנסת, ואלה בוחרים את ראש הממשלה ומאשרים את הרכב הממשלה שהקים. שיטה זו נהוגה בישראל מאז יום היווסדה, למעט תקופה קצרה בין השנים 1996–2001. במהלך תקופה זו היה בתוקף חוק הבחירה הישירה, שהנהיג שיטה שבה הצביעו הבוחרים בנפרד לכנסת ולראש הממשלה. השיטה הונהגה בתקווה להביא ליתר יציבות בשלטון, אולם היא בוטלה כשהתברר שאין היא משיגה את מטרתה.
על-פי השיטה הנוהגת היום, עם בחירתה של כנסת חדשה מזמין נשיא המדינה נציגים מן הסיעות החברות בכנסת החדשה לשם התייעצויות. בסופן, ולא יאוחר משבוע ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות, הוא מטיל על אחד מחברי הכנסת החדשה להרכיב ממשלה. בדרך כלל, הנשיא מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שזוכה לתמיכה בכוח של מספר רב יותר של חברי הכנסת החדשה. לראש הממשלה המיועד ניתנים 28 ימים להשלמת מלאכת הרכבת הממשלה, אך הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. במהלך הזמן הזה הוא מקיים משא ומתן עם סיעות התומכות בו שבו מגובשים עיקרי המדיניות של הממשלה ("קווי יסוד") וחלוקת הסמכויות בתוכה ("התיקים" או השרים העומדים בראש משרדי הממשלה). בתום המשא ומתן, מציג ראש הממשלה המיועד את ממשלתו בפני הכנסת. הוא מציג את ההסכמים שהושגו עם הסיעות החברות בממשלה החדשה (סיעות הקואליציה), את קווי היסוד של הממשלה, את השרים החדשים ואת תפקידיהם. לאחר שמיעת טיעונים בעד ונגד התמיכה בממשלה החדשה מתקיימת הצבעה. אם תוצאות ההצבעה מורות על תמיכה בממשלה החדשה, נשבע ראש הממשלה החדש אמונים בזו הלשון:
אני (השם) מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת
— סעיף 14 בחוק-יסוד: הממשלה
במקרה וראש הממשלה המיועד מציג ממשלת חילופים ותוצאות ההצבעה מורות על תמיכה בממשלה החדשה, נשבע ראש הממשלה החדש אמונים בזו הלשון:
אני (השם) מתחייב כראש הממשלה וכראש הממשלה החלופי לעתיד לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה וכראש הממשלה החלופי ולקיים את החלטות הכנסת
— סעיף 13א(ו)(1) לחוק יסוד: הממשלה
ולאחריו נשבעים ראש ממשלת ישראל החלופי (במקרה של ממשלת חילופים) וכל השרים החדשים. כל זמן שראש הממשלה החדש לא הציג את ממשלתו וקיבל לה את אישור הכנסת, ממשיך בתפקידו ראש הממשלה היוצא, אף אם כבר אינו חבר הכנסת.
אם לאחר 42 הימים (28 הימים + 14 ימי ההארכה) המועמד לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון (כמו שקרה לשמעון פרס בשנת 1990 עקב משבר פוליטי שכונה לימים "התרגיל המסריח"), הנשיא יכול להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר, וגם לו יש 28 ימים להרכבת ממשלה, ללא הארכות. אם עברה תקופה זו והמועמד לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון, אזי יכולים להתאגד 61 חברי כנסת ולהציע בכתב בפני הנשיא מועמד, שהוא חבר הכנסת שהביע את הסכמתו להרכבת ממשלה. במצב זה, לנשיא אין יכולת להפעיל שיקול דעת ולהתנגד, והוא נותן לו 14 ימים להרכיב ממשלה.
אם לאחר כל התהליכים הללו לא הורכבה ממשלה – תתקיימנה בחירות חדשות לכנסת ביום שלישי האחרון שבתוך 90 ימים, מיום הודעת הנשיא כי "אין רוב לכינונה של ממשלה בכנסת" או בתוך 90 יום מיום שהכנסת דחתה את בקשת האמון של מי שמונה על ידי הנשיא או בתוך 90 מיום שדחתה הכנסת את בקשת האמון של מי ש-61 ח"כים הציעו להטיל עליו את הקמת הממשלה במצב דלעיל, לפי העניין.
ראש הממשלה חייב להיות חבר הכנסת (למעט בתקופה שבה הוא ממתין להחלפתו בידי ראש ממשלה חדש), אך השרים אינם חייבים להיות חברי הכנסת. מינוי של שר או שינוי בחלוקת הסמכויות בממשלה מחייבים הודעה לכנסת, אבל ראש הממשלה רשאי לפטר שר בלי אישור הכנסת.
הכנסת רשאית להפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון. על-פי חוק יסוד: הממשלה, שנחקק ב-2001 (ונכנס לתוקפו עם תחילת כהונתה של הכנסת השש עשרה), הצעה להצבעת אי-אמון הייתה חייבת לכלול גם הצעה למועמד חלופי להרכבת הממשלה החדשה, מבין חברי הכנסת (למעט ראש הממשלה המכהן). ההצעה חייבת לזכות ברוב מוחלט של 61 חברי-כנסת, ובמקרה כזה חייב נשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה החדשה על המועמד שהוצע. בתיקון לחוק משנת 2014 נקבע שבהצעת אי אמון על חברי הכנסת להציג לא רק ראש ממשלה חלופי אלא גם ממשלה חלופית, על כל שריה וקווי המדיניות שלה, וכאשר הממשלה חדשה מקבלת את אישור רוב חברי הכנסת, הממשלה הנוכחית מסיימת תפקידה והממשלה החלופית מתחילה לפעול מאותה שעה שהביעו בה אמון, ללא התערבות נשיא המדינה וללא פיזור הכנסת.
על-פי החוק מ-2001 יכול ראש הממשלה, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת, במצב בו יש בכנסת רוב שלא מאפשר לממשלה לתפקד. החלטה כזו מביאה בהכרח להתפטרות ראש הממשלה (והממשלה כולה) ולעריכת בחירות חדשות. הכנסת רשאית במקרה כזה להציע לנשיא המדינה, בתוך 21 יום, מועמד חלופי לראשות הממשלה מבין חברי הכנסת (למעט ראש הממשלה המתפטר), ובכך לבטל את פיזור הכנסת ולהתחיל בהרכבת ממשלה חדשה. ראש הממשלה יכול להתפטר גם מבלי לפזר את הכנסת. במקרה כזה יחזור הנשיא ויקיים התייעצויות לבחירת ראש ממשלה חדש מבין חברי הכנסת.
אם ראש הממשלה אינו מסוגל למלא את תפקידיו במשך יותר מ-100 ימים, מופעל ההליך להרכבת ממשלה חדשה כאילו התפטר ראש הממשלה ביום ה-101. אם נפטר ראש הממשלה בטרם נקבע כי הוא בלתי-כשיר, מפעילים את ההליך, כאילו התפטר ביום מותו. במקרה וראש הממשלה מורשע, בפסק דין סופי, בעבירה שיש עמה קלון רואים אותו כאילו התפטר.
ממלא מקום ראש הממשלה
- ערך מורחב – ממלא מקום ראש הממשלה
על פי חוק יסוד: הממשלה (1968, 1992, ו-2001[2]), אפשר שאחד מחברי הממשלה שהוא גם חבר הכנסת, יכהן כממלא מקום ראש הממשלה. רק במקרה שנבצר זמנית מראש הממשלה למלא את תפקידו, ממלא מקום ראש הממשלה מחליף אותו לתקופה מוגבלת ועד "100 ימים רצופים". לאחר תקופה זו, רואים את רה"מ כ"נבצר קבע" מלמלא את תפקידו, ואת הממשלה כאילו התפטרה וכממשלת מעבר, דבר המחייב במקרה זה, (או במקרה של פטירתו או הרשעתו בדין של רה"מ), הצבעת ממשלה על אחד משריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר, ובלבד שיהיה גם ח"כ וגם חבר סיעתו של רה"מ) לכהן כראש הממשלה בפועל.
אם לא מכהן ממלא מקום קבוע, רשאית הממשלה למנות את אחד מחבריה שחבר בכנסת למלא את מקומו של ראש הממשלה במקרים אלו לתקופה מוגבלת כאמור. ממלא מקום ראש הממשלה גם מנהל את ישיבות הממשלה כאשר זה נעדר מגבולות המדינה.
ב-4 בינואר 2006 הועברו סמכויות רה"מ אריאל שרון לממלא מקומו, אהוד אולמרט, באופן אוטומטי מכוח החוק, לאחר ששרון הוכרז כ"נבצר זמנית" (הכרזה על "נבצרות קבע" מטעם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הייתה גוררת הצבעת ממשלה על מינוי איזה מן השרים כאמור, לראש ממשלה בפועל). ב-14 באפריל 2006, היום ה-101 לאשפוזו של אריאל שרון, הממשלה הצביעה על מינויו של אהוד אולמרט כראש ממשלה בפועל, עד להקמת הממשלה החדשה.[3]
בממשלת חילופים, ראש ממשלת ישראל החלופי הוא גם ממלא מקום ראש הממשלה.
ראש ממשלה בפועל
על-פי חוק יסוד: הממשלה (2001), "נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה" (עד שנת 1992, הניסוח של חוק יסוד: הממשלה בנושא ראש הממשלה בפועל היה מעט שונה, ועסק רק בפטירה של ראש הממשלה).
חוק יסוד: הממשלה (1968, 1992, 2001) מבחין בין המושג "ממלא מקום" לבין "ראש הממשלה בפועל". ממלא מקום מקבל את מלוא סמכויות ראש הממשלה רק במקרה שנבצר מראש הממשלה לכהן באופן זמני (מחוק יסוד: הממשלה 1992, מוגבל בתקופה של "עד מאה ימים רצופים" ולא תלוי בחזרתו של רה"מ לתפקיד), אם מונה מראש, באופן אוטומטי מכוח החוק. "ראש ממשלה בפועל", אינו מתמנה, אלא בהחלטת ממשלה, "עד שתיכון הממשלה החדשה", ורק לאחר ש"נבצר דרך קבע" מראש הממשלה לכהן בתפקידו (הוכרז כנבצר קבע או חלפו 100 ימים רצופים לנבצרות הזמנית) או אם רה"מ נפטר או חדל להיות רה"מ עקב הרשעה בעבירה שיש עמה קלון. במקרים אלו, רשאית הממשלה להצביע על איזה מחבריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר) ובלבד שיהיה חבר כנסת וחבר סיעתו של רה"מ (רק מחוק יסוד 2001 נדרש מרה"מ בפועל להיות גם חבר סיעתו של רה"מ). סמכויותיו של ראש הממשלה בפועל (או של ממלא מקום ראש הממשלה בתקופה שראש הממשלה אינו יכול למלא את תפקידו) זהות לאלו של ראש הממשלה, פרט לכך שאינו יכול לפזר את הכנסת.
מאז קום המדינה היו מספר מקרים בהם נדרש למנות ראש ממשלה בפועל, כאשר שלושת הבולטים היו:
- יגאל אלון כיהן כראש ממשלה בפועל לאחר מותו של ראש הממשלה לוי אשכול, עד להקמתה של ממשלה בראשות גולדה מאיר.
- שמעון פרס היה ראש הממשלה בפועל לאחר רצח יצחק רבין, עד להקמת הממשלה בראשותו.
- לאחר השבץ המוחי שבו לקה אריאל שרון עברו סמכויות ראש הממשלה לממלא מקומו אהוד אולמרט, ואחר חלוף מאה ימים, בהתאם לחוק, מינתה אותו הממשלה לראש ממשלה בפועל (אף שנערכו כבר הבחירות לכנסת השבע עשרה ועמדה לקום ממשלה חדשה).
בממשלת חילופים, לא מתמנה ראש ממשלה בפועל, וראש ממשלת ישראל החלופי הופך במקרה כזה לראש הממשלה.
משרד ראש הממשלה
- ערך מורחב – משרד ראש הממשלה
משרד ראש הממשלה אחראי ליישום מדיניות ראש ממשלת ישראל, תיאום פעילויות משרדי הממשלה בתחומים השונים וניהול מהלכי שינוי ועבודות מטה ברמה הלאומית.
לשכת ראש הממשלה, הפועלת כחלק מהמשרד, מסייעת לראש ממשלת ישראל בניהול סדר יומו ומרכזת את כלל ההיבטים בעבודתו.
המעון הרשמי, שכרו ותנאים נלווים
המעון הרשמי
- ערך מורחב – בית אגיון
מעון ראש ממשלת ישראל הרשמי הוא בית אגיון, בשכונת רחביה בירושלים. קיים מיזם לבניית מתחם חדש עבור מעון ומשרד משולב לראש הממשלה והוא נקרא "מיזם שירה".[4]
שכר ומיסים
שכרם של ראש הממשלה והשרים נקבע בהחלטה של ועדת הכספים של הכנסת. נכון לשנת 2023 שכר היסוד של ראש הממשלה עומד על כ-64,797 ש"ח לחודש (ברוטו).[5] שכר זה והתוספות הנלוות לו חייבים במיסים כשכרו של כל תושב ישראל.
בתיקון לפקודת מס הכנסה[6] נקבע שראש הממשלה ושאיריו ייזכו לפטור ממס הכנסה לתשלומים והטבות מהמדינה, שאינם משכורת או קצבה, בדומה לפטור הניתן לנשיא המדינה. סעיף 9(1א) לפקודת מס הכנסה קובע: "תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לראש הממשלה או לראש הממשלה לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כראש הממשלה, למעט משכורת וקצבה".
תנאים נלווים נוספים
ראש ממשלת ישראל מאובטח בכל עת על ידי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי כחלק מהיותו אחד מסמלי השלטון של מדינת ישראל.
משפחת ראש הממשלה מאובטחת בדרך כלל על ידי יחידת מגן. בשנת 2023 החליטה ועדת השרים לענייני שירות ביטחון כללי על העברת אבטחת בני משפחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לידי שירות הביטחון הכללי. זאת, בשל התגברות האיומים על ביטחונם.[7][8][9]
לרשות ראש הממשלה ונשיא המדינה עומד מטוס רשמי בשם "כנף ציון" מדגם בואינג 767-300ER, אשר משמש לטיסות הרשמיות מחוץ לגבולות המדינה.
בנוסף לרשות ראש הממשלה עומדת מכונית שרד מדגם A8[10] אשר מצוידת במערכת שמסוגלת לסנן גזים רעילים ובמערכת קשר אינטגרלית שמאפשרת ליושבי הרכב להינעל בתוכו. הרכב עמיד גם לירי של נשק קל ולמטעני צד, וכולל מיגונים מיוחדים לפי מפרט ישראלי ייחודי שהוכן בשב"כ.[11]
שיירת ראש הממשלה כוללת שלושה רכבי שרד משוריינים מדגם אאודי A8 בצבע שחור, לצד מספר ג'יפים מלווים ורכבי ביטחון (משטרה ולפעמים גם מד"א).לרכבי האאודי המשוריינים של ראש הממשלה יש לוחית זיהוי עם סמל המדינה על רקע צהוב. בשיירה יש גם כלי רכב מדגם טויוטה לנד קרוזר בהם יושבים מאבטחים, כמעט תמיד עם חלונות פתוחים, כדי לתת מענה ירי מהיר.[12]
בניגוד למנהיגי עולם אחרים המחזיקים מעונות נופש כמו קמפ דייוויד, ראש ממשלת ישראל נופש את חופשותיו באופן פרטי באזורי הארץ השונים, בדרך כלל באזור הגליל העליון ורמת הגולן.[13][14][15][16]
ראשי ממשלה לשעבר זכאים ללשכה למשך חמש שנים עם נהג ומזכירות, אבטחה, ולהיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
-
"כנף ציון" מטוס ראשי המדינה
-
"בית אגיון" מעון ראש הממשלה
-
Audi A8
סיום תפקידם של ראשי הממשלה בישראל
כל ראשי הממשלות שכיהנו בישראל למעט אחת לא השלימו תקופת כהונה מלאה בתפקיד, אף שחלקם כיהנו מספר פעמים. דוד בן-גוריון (פעמיים), משה שרת, גולדה מאיר, מנחם בגין, אהוד ברק, ואהוד אולמרט התפטרו, לוי אשכול נפטר טרם סיום כהונתו, אריאל שרון חלה במהלך כהונתו, תקופת הכהונה של ממשלות יצחק שמיר (בממשלה ה-24), בנימין נתניהו (בכל הממשלות שבראשותו) וממשלת החילופים בראשותם של נפתלי בנט ויאיר לפיד הסתיימו טרם המועד בשל התפזרות הכנסת, שמעון פרס כיהן בממשלת הרוטציה והעביר את התפקיד ליצחק שמיר בקדנציה הראשונה, והקדים את הבחירות בקדנציה השנייה, ויצחק רבין הקדים את הבחירות בקדנציה הראשונה ונרצח כשנה לפני סיום תקופת כהונתו השנייה.
האישה היחידה שכיהנה כראש ממשלת ישראל, והיחידה מבין כל ראשי ממשלת ישראל שכיהנה קדנציה מלאה של הכנסת כראש ממשלה, הייתה גולדה מאיר, שכיהנה כראש הממשלה בשנים 1969–1974 ובמשך כל ימי הכנסת השביעית (אמנם מאיר כיהנה כראש ממשלה רק כ-5 שנים – בשלהי הכנסת השישית, כל ימי הכנסת השביעית ובראשית הכנסת השמינית – אולם היא היחידה שצלחה קדנציה שלמה כראש ממשלה, שאף הוארכה בחודשיים בשל מלחמת יום הכיפורים). מאיר סיימה את תפקידה כראש ממשלה רק לאחר שהתפטרה בקדנציה לאחר מכן.
דוד בן-גוריון כיהן כראש ממשלה במשך כל כהונות הכנסת הראשונה, השלישית והרביעית, אך כנסות אלה לא השלימו את תקופת כהונתן והבחירות לכנסת הבאה הוקדמו. כך גם כיהן מנחם בגין במשך כל כהונת הכנסת התשיעית, יצחק שמיר בכנסת השתים עשרה, בנימין נתניהו בכנסת הארבע עשרה, בכנסת השמונה עשרה, בכנסת התשע עשרה, בכנסת העשרים, בכנסת העשרים ואחת, בכנסת העשרים ושתים ובכנסת העשרים ושלוש, ואהוד אולמרט בכנסת השבע עשרה, שכולן סיימו את כהונתן לפני המועד הקבוע בחוק.
ראשי ממשלות ישראל
מס' | דיוקן | שם
(תקופת חיים) |
סיעה | תקופת כהונה | כנסת
(שנת בחירות) |
ממשלה | אירועים עיקריים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | דוד בן-גוריון
(1973-1886) |
מפא"י | 14 במאי 1948 | 10 במרץ 1949 | מועצת המדינה הזמנית | הזמנית | 1947–1949 מלחמת העמאות
1948 הקמת מדינת ישראל 1948 החלה העלייה ההמונית 1949 החלה מדיניות הקיצוב 1949 הסכמי רודוס 1951 פעולות התגמול | ||
10 במרץ 1949 | 1 בנובמבר 1950 | הראשונה (1949) | הראשונה | ||||||
1 בנובמבר 1950 | 8 באוקטובר 1951 | השנייה | |||||||
8 באוקטובר 1951 | 24 בדצמבר 1952 | השנייה (1951) | השלישית | ||||||
24 בדצמבר 1952 | 26 בינואר 1954 | הרביעית | |||||||
2 | משה שרת
(1965-1894) |
26 בינואר 1954 | 29 ביוני 1955 | החמישית | 1954 טבח מעלה עקרבים
1954 העסק הביש 1954 אסון מעגן 1955 ביקור או נו | ||||
29 ביוני 1955 | 3 בנובמבר 1955 | השישית | |||||||
(1) | דוד בן-גוריון
(1973-1886) |
3 בנובמבר 1955 | 7 בינואר 1958 | השלישית (1955) | השביעית | 1956 מלחמת סיני
1959 מדיניות הקיצוב בוטלה 1961 לכידת אייכמן ומשפטו | |||
7 בינואר 1958 | 7 בדצמבר 1959 | השמינית | |||||||
7 בדצמבר 1959 | 2 בנובמבר 1961 | הרביעית (1959) | התשיעית | ||||||
2 בנובמבר 1961 | 26 ביוני 1963 | החמישית (1961) | העשירית | ||||||
3 | לוי אשכול
(1969-1895) |
26 ביוני 1963 | 22 בדצמבר 1964 | האחת עשרה | 1964 נחנך המוביל הארצי
1966 ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל 1967 הנאום המגומגם 1967 מלחמת ששת הימים | ||||
22 בדצמבר 1964 | 12 בינואר 1966 | השתים עשרה | |||||||
המערך הראשון | |||||||||
12 בינואר 1966 | 26 בפברואר 1969
נפטר בכהונתו |
השישית (1961) | השלוש עשרה | ||||||
העבודה | |||||||||
המערך השני | |||||||||
ראש הממשלה בפועל – יגאל אלון | — | ||||||||
4 | גולדה מאיר
(1978-1898) |
המערך השני | 17 במרץ 1969 | 15 בדצמבר 1969 | הארבע עשרה | 1969 מלחמת ההתשה
1969 תחילת העלייה מברית המועצות 1972 מחאות הפנתרים השחורים 1972 מבצע זעם האל 1973 מבצע אביב נעורים 1973 מלחמת יום הכיפורים 1974 הפיגוע בקריית שמונה 1974 אסון מעלות | |||
15 בדצמבר 1969 | 10 במרץ 1974 | השביעית (1969) | החמש עשרה | ||||||
10 במרץ 1974 | 3 ביוני 1974 | השמינית (1973) | השש עשרה | ||||||
5 | יצחק רבין
(1995-1922) |
3 ביוני 1974 | 20 ביוני 1977 | השבע עשרה | 1974 ועדת בן שחר
1975 הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1976 מבצע אנטבה | ||||
6 | מנחם בגין
(1992-1913) |
הליכוד חרות |
20 ביוני 1977 | 5 באוגוסט 1981 | התשיעית (1977) | השמונה עשרה | 1979 הסכם השלום עם מצרים
1979 "המהפך הכלכלי" והאינפלציה בישראל 1981 הפצצת הכור העיראקי 1981 חוק רמת הגולן 1982 מלחמת לבנון הראשונה | ||
5 באוגוסט 1981 | 10 באוקטובר 1983 | העשירית (1981) | התשע עשרה | ||||||
7 | יצחק שמיר
(2012-1915) |
10 באוקטובר 1983 | 13 בספטמבר 1984 | העשרים | 1983 אסון צור השני | ||||
8 | שמעון פרס
(2016-1923) |
המערך השני | 13 בספטמבר 1984 | 20 באוקטובר 1986 | האחת עשרה (1984) | העשרים ואחת | 1984 מבצע משה
1985 עסקת ג'יבריל 1985 מבצע רגל עץ | ||
(7) | יצחק שמיר
(2012-1915) |
הליכוד חרות |
20 באוקטובר 1986 | 22 בדצמבר 1988 | העשרים ושתיים | 1987 פורצת האינתיפאדה הראשונה
תחילת שנות ה-90 העלייה מברית המועצות לשעבר 1991 מבצע שלמה 1991 ועידת מדריד 1991 מלחמת המפרץ | |||
הליכוד | 22 בדצמבר 1988 | 11 ביוני 1990 | השתים עשרה (1988) | העשרים ושלוש | |||||
11 ביוני 1990 | 13 ביולי 1992 | העשרים וארבע | |||||||
(5) | יצחק רבין
(1995-1922) |
העבודה | 13 ביולי 1992 | 4 בנובמבר 1995 | השלוש עשרה (1992) | העשרים וחמש | 1993 הסכמי אוסלו
1994 הסכם השלום עם ירדן 1995 רצח יצחק רבין | ||
ראש הממשלה בפועל – שמעון פרס | 1995 המהפכה החוקתית
1996 מבצע ענבי זעם 1996 חיסול יחיא עייש | ||||||||
(8) | שמעון פרס
(2016-1923) |
העבודה | 22 בנובמבר 1995 | 18 ביוני 1996 | העשרים ושש | ||||
9 | בנימין נתניהו
(-1949) |
הליכוד-גשר-צומת הליכוד |
18 ביוני 1996 | 6 ביולי 1999 | הארבע עשרה (1996) | העשרים ושבע | 1996 מהומות מנהרת הכותל
1997 הסכם חברון 1997 אסון המסוקים 1998 הסכם ואי | ||
10 | אהוד ברק
(-1942) |
ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 | 7 במרץ 2001 | החמש עשרה (1999)
(2001) |
העשרים ושמונה | 2000 נסיגת צה"ל מדרום לבנון
2000 ועידת קמפ דייוויד 2000 פורצת האינתיפאדה השנייה | ||
11 | אריאל שרון
(2014-1928) |
הליכוד | 7 במרץ 2001 | 28 בפברואר 2003 | העשרים ותשע | 2005-2001 האינתיפאדה השנייה
2002 מבצע חומת מגן 2002 התחלת בנייתה של גדר ההפרדה 2005 תוכנית ההתנתקות | |||
28 בפברואר 2003 | 14 באפריל 2006
נבצר 100 ימים |
השש עשרה (2003) | השלושים | ||||||
קדימה | |||||||||
ראש הממשלה בפועל – אהוד אולמרט | 2006 מלחמת לבנון השנייה
2007 ועידת אנאפוליס 2007 תקיפת הכור בסוריה 2008–2009 מבצע עופרת יצוקה | ||||||||
12 | אהוד אולמרט
(-1945) |
קדימה | 4 במאי 2006 | 31 במרץ 2009 | השבע עשרה (2006) | השלושים ואחת | |||
(9) | בנימין נתניהו
(-1949) |
הליכוד | 31 במרץ 2009 | 18 במרץ 2013 | השמונה עשרה (2009) | השלושים ושתיים | 2011 המחאה החברתית
2011 עסקת שליט 2012 מבצע עמוד ענן 2014 מבצע צוק איתן 2017 הכרת ארצות הברית בירושלים 2019–2022 המשבר הפוליטי 2020–2021 מגפת הקורונה בישראל 2020 הסכמי אברהם 2021 אסון הר מירון 2021 מבצע שומר החומות | ||
הליכוד - ישראל ביתנו | 18 במרץ 2013 | 14 במאי 2015 | התשע עשרה (2013) | השלושים ושלוש | |||||
הליכוד | |||||||||
14 במאי 2015 | 17 במאי 2020 | העשרים (2015) | השלושים וארבע | ||||||
העשרים ואחת (אפ' 2019) | |||||||||
העשרים ושתיים (ספ' 2019) | |||||||||
17 במאי 2020 | 13 ביוני 2021 | העשרים ושלוש (2020) | השלושים וחמש | ||||||
13 | נפתלי בנט
(-1972) |
ימינה | 13 ביוני 2021 | 30 ביוני 2022 | העשרים וארבע (2021) | השלושים ושש | 2021–2022 המשבר הפוליטי
2021–2022 מגפת הקורונה בישראל | ||
14 | יאיר לפיד
(-1963) |
יש עתיד | 1 ביולי 2022 | 29 בדצמבר 2022 | 2022 המשבר הפוליטי
2022 מבצע שובר גלים 2022 מבצע עלות השחר | ||||
(9) | בנימין נתניהו
(-1949) |
הליכוד | 29 בדצמבר 2022 | מכהן | העשרים וחמש (2022) | השלושים ושבע | 2023 הרפורמה המשפטית
2023 גל הטרור בישראל 2023 מבצע מגן וחץ 2023 מתקפת הפתע על ישראל 2023-2024 מלחמת חרבות ברזל |
סטטיסטיקה
החישובים שמוצגים בכתב מודגש ונטוי מתמשכים עד היום. לרענון לחצו כאן.
דירוג | ראש הממשלה | תקופה כראש הממשלה | כהונות (כולל כראש ממשלה בפועל בתחילת כהונה) |
תאריך לידה | גיל בזמן הכניסה לתפקיד
(כהונה ראשונה) |
גיל בזמן היציאה מהתפקיד
(כהונה אחרונה) |
תקופת חיים כראש הממשלה לשעבר | תאריך פטירה | תקופת חיים |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | בנימין נתניהו | 17 שנים ו-56 ימים | כהונה ראשונה: 3 שנים ו־17 ימים כהונה שנייה: 12 שנים ו־75 ימים כהונה שלישית: 1 שנה ו-330 ימים |
21 באוקטובר 1949 | 46 שנים ו-241 ימים | מכהן כעת | תקופה ראשונה: 9 שנים ו-268 ימים תקופה שנייה: 1 שנה ו-199 ימים |
— | 75 שנים ו-34 ימים |
2 | דוד בן-גוריון | 13 שנים ו־127 ימים | כהונה ראשונה: 5 שנים ו־256 ימים כהונה שנייה: 7 שנים ו־235 ימים |
16 באוקטובר 1886 | 61 שנים ו-211 ימים | 76 שנים ו-253 ימים | תקופה ראשונה: 1 שנה ו-44 ימים תקופה שנייה: 10 שנים ו-158 ימים |
1 בדצמבר 1973 | 87 שנים ו-46 ימים |
3 | יצחק שמיר | 6 שנים ו־241 ימים | כהונה ראשונה: 339 ימים כהונה שנייה: 5 שנים ו־267 ימים |
22 באוקטובר 1915 | 67 שנים ו-353 ימים | 76 שנים ו-265 ימים | תקופה ראשונה: 2 שנים ו-36 ימים תקופה שנייה: 19 שנים ו-352 ימים |
30 ביוני 2012 | 96 שנים ו-252 ימים |
4 | יצחק רבין | 6 שנים ו־130 ימים | כהונה ראשונה: 3 שנים ו־17 ימים כהונה שנייה: 3 שנים ו־113 ימים |
1 במרץ 1922 | 52 שנים ו-94 ימים | 73 שנים ו-248 ימים (נרצח) | 15 שנים ו-24 ימים |
4 בנובמבר 1995 | 73 שנים ו-248 ימים |
5 | מנחם בגין | 6 שנים ו־112 ימים | כהונה אחת: 6 שנים ו־112 ימים | 16 באוגוסט 1913 | 63 שנים ו-308 ימים | 70 שנים ו-55 ימים | 8 שנים ו-151 ימים | 9 במרץ 1992 | 78 שנים ו-206 ימים |
6 | לוי אשכול | 5 שנים ו־245 ימים | כהונה אחת: 5 שנים ו־245 ימים | 25 באוקטובר 1895 | 67 שנים ו-244 ימים | 73 שנים ו-124 ימים (נפטר) | — | 26 בפברואר 1969 | 73 שנים ו-124 ימים |
7 | גולדה מאיר | 5 שנים ו־78 ימים | כהונה אחת: 5 שנים ו־78 ימים | 3 במאי 1898 | 70 שנים ו-318 ימים | 76 שנים ו-31 ימים | 4 שנים ו-188 ימים | 8 בדצמבר 1978 | 80 שנים ו-219 ימים |
8 | אריאל שרון | 5 שנים ו־38 ימים | כהונה אחת: 5 שנים ו־38 ימים | 26 בפברואר 1928 | 73 שנים ו-9 ימים | 78 שנים ו-47 ימים | 7 שנים ו-272 ימים | 11 בינואר 2014 | 85 שנים ו-319 ימים |
9 | אהוד אולמרט | שנתיים ו־351 ימים | כהונה אחת: שנתיים ו־351 ימים | 30 בספטמבר 1945 | 60 שנים ו-196 ימים | 63 שנים ו-182 ימים | 15 שנים ו-238 ימים | — | 79 שנים ו-55 ימים |
10 | שמעון פרס | שנתיים ו־262 ימים | כהונה ראשונה: שנתיים ו־36 ימים כהונה שנייה: 226 ימים |
2 באוגוסט 1923 | 61 שנים ו-43 ימים | 72 שנים ו-321 ימים | תקופה ראשונה: 9 שנים ו-15 ימים תקופה שנייה: 20 שנים ו-102 ימים |
28 בספטמבר 2016 | 93 שנים ו-58 ימים |
11 | משה שרת | שנה ו־281 ימים | כהונה אחת: שנה ו־281 ימים | 15 באוקטובר 1894 | 59 שנים ו-103 ימים | 61 שנים ו-19 ימים | 9 שנים ו-246 ימים | 7 ביולי 1965 | 70 שנים ו-265 ימים |
12 | אהוד ברק | שנה ו־244 ימים | כהונה אחת: שנה ו־244 ימים | 12 בפברואר 1942 | 57 שנים ו-144 ימים | 59 שנים ו-23 ימים | 23 שנים ו-262 ימים | — | 82 שנים ו-285 ימים |
13 | נפתלי בנט | שנה ו-17 ימים | כהונה אחת: שנה ו-17 ימים | 25 במרץ 1972 | 49 שנים ו-79 ימים | 50 שנים ו-96 ימים | 2 שנים ו-146 ימים | — | 52 שנים ו-243 ימים |
14 | יאיר לפיד | 181 ימים | כהונה אחת: 181 ימים | 5 בנובמבר 1963 | 58 שנים ו-238 ימים | 59 שנים ו-54 ימים | 1 שנה ו-330 ימים | — | 61 שנים ו-19 ימים |
ציר הזמן
מפא"י העבודה הליכוד קדימה ימינה יש עתיד |
ראו גם
לקריאה נוספת
- אילן בן עמי, האישה שאיתו: חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל, תל אביב: הוצאת מטר, 2010.[17]
- אהוד פוקס, נפילים או נפלים: מבחנים בקבלת החלטות לראשי ממשלות ישראל מ-1948 ועד 2008, תל אביב: הוצאת סער, 2008.
- תומר לוטן ושי בירן, מקורות הכוח והסמכות של ראשי ממשלה בישראל, עבודת גמר בתוכנית המנהלים למדיניות ציבורית, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2009.
- Yehuda Avner, The Prime Ministers, The Toby Press LLC, 2010.
- Yael S. Aronoff, The Political Psychology of Israeli Prime Ministers: When Hard-Liners Opt For Peace, Cambridge University Press, 2014.
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של ראש ממשלת ישראל (בעברית, באנגלית ובערבית)
- ראש ממשלת ישראל, ברשת החברתית פייסבוק
- ראש ממשלת ישראל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ראש ממשלת ישראל, ברשת החברתית אינסטגרם
- ראש ממשלת ישראל, סרטונים בערוץ היוטיוב
- ראש ממשלת ישראל, באתר פליקר
- ממשלות ישראל, באתר הכנסת
- משרד ראש הממשלה
- Israeli Heads of State and State Authorities (באנגלית)
- יום בחיי ראש הממשלה, באתר יוטיוב
- מידע על ראש ממשלת ישראל בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ בג"ץ 5261/04 עו"ד יוסי פוקס נ' ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. ניתן ב-26 באוקטובר 2004
- ^ •חוק יסוד: הממשלה 1968 •חוק יסוד: הממשלה 1992 •חוק יסוד: הממשלה 2001
- ^ קביעת ממלא-מקום ראש הממשלה, השר אהוד אולמרט, לכהונה כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה, 11 באפריל 2006
- ^ איתמר אייכנר, המעון בבלפור ישופץ, הממשלה תאשר הצעה להקמת "הבית הלבן הישראלי", באתר ynet, 7 במאי 2023
- ^ החלטת שכר שרים וסגני שרים, התשמ"ב–1982, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח-2018, באתר הכנסת
- ^ אושרה העברת האחריות על אבטחת משפחת נתניהו לשב"כ, באתר ynet, 5 במרץ 2023
- ^ טל שלו, בעקבות ההפגנה במספרה: השרים אישרו את העברת האבטחה על משפחת רה"מ לשב"כ, באתר וואלה, 5 במרץ 2023
- ^ יהונתן ליס, השרים אישרו להעביר את אבטחת משפחת נתניהו לשב"כ בשל איומים על ביטחונה, באתר הארץ, 5 במרץ 2023
- ^ בנימין ברגר, 3 שיירות, צ'קלקות, מיגונים נגד גז רעיל וירי: מאחורי הרכבים של מנהיגי המדינה, באתר JDN, 22 בינואר 2023
- ^ איתמר אייכנר, שיירת ראש הממשלה החליפי: העלות וההכחשה של גנץ, באתר ynet, 3 ביוני 2020
- ^ 3 שיירות, צ'קלקות, מיגונים נגד גז רעיל וירי: מאחורי הרכבים של מנהיגי המדינה • צפו
- ^ שמעון יעיש, "נפעל כרגיל": המלון למרגלות החרמון שבו ישהו רה"מ נתניהו ורעייתו, באתר ישראל היום, 6 באוגוסט 2023
- ^ מיכל רז-חיימוביץ', החופשה של בני הזוג נתניהו במלון של "חתונה ממבט ראשון", באתר גלובס, 26 באוגוסט 2020
- ^ טל שלו, בשיא התחלואה: ראש הממשלה בנט יצא לחופשה משפחתית בצפון, באתר וואלה, 12 באוגוסט 2021
- ^ ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה בביקור בחרמון ובתצפית על רמת הגולן, נבדק ב-2023-08-12
- ^ ביקורת: מאיר חזן, 'למלכה אין בית, למלכה אין כתר', ישראל 18–19, 2011, עמ' 303–308