אנדור טבאן
אנדור טבאן (בהונגרית: Tevan Andor; בקשצ'בה, 15 באוגוסט 1889 – בודפשט, 5 באוקטובר 1955) היה טיפוגרף, בעל בית דפוס, אמן ספרים, מוציא לאור וכן סופר מקצועי בתחום דפוס. הוא בנו ויורשו של אדולף טבאן ב"דפוס טבאן". אחותו מרגיט טבאן הייתה צורפת אמנית מפורסמת.
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1889 בקשצ'בה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
5 באוקטובר 1955 (בגיל 66) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
  | |
בספרים החשוב בראש וראשונה הוא הטקסט. המילה היא המשמעותית, השולטת והדומיננטית. האלמנט הדקורטיבי, האיור חייב לשרת את הטקסט. משימת איור הספרים לא יכולה להיות זהה למשימת התמונה התלויה על הקיר, משום שהאיור הוא חלק בלתי נפרד מהספר ומשמש לתמיכה אופטית של העלילה. מטרתו לחזק את האשליה ואת האווירה שמעורר הטקסט, להציגם בפנינו בצורה יותר מוגדרת.
- מסע אלף השנים של הספר
ביוגרפיה עריכה
אנדור טבאן נולד גם הוא כאביו בבקשצ'בה, הרביעי מבין עשרה ילדים במשפחה יהודית. אביו קנה ב-1903 את חנות הספרים וכלי הכתיבה של לאיוש לפאגה. העסק נקרא מאוחר יותר "דפוס טבאן והוצאה לאור" (Tevan Nyomda és Könyvkiadó). מאחר שאנדור נועד על ידי אביו (מבין עשרת הילדים) להיות יורשו בבית הדפוס, הוא נשלח ללמוד ב"מכון ללימודי גרפיקה ומתקן ניסוי" (Graphische Lehr und Versuchsanstalt) בווינה בין השנים 1907 לבין 1909, או במילים אחרות במכללה לאמנויות גרפיות ודפוס. לאחר חזרתו הביתה קיבל על עצמו את ניהול בית הדפוס הקטן. העיתונאי זולטאן פראניו הכיר לו את החיים האינטלקטואליים והספרותיים של בודפשט, ביחד עם כמה בתי הקפה ידועים, שם יצר חברויות ויחסי עבודה עם אמנים בעלי שם. הודות לפרסומים היפים והאיכותיים החל בית הדפוס של "עיירת השדה" לפרוח ונודע בכל רחבי ממלכת הונגריה. במקביל, על מנת להבטיח הכנסה קבועה ובטוחה, עסקה החברה גם בייצור קופסאות תרופות משנת 1928. מסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, פעילות ההוצאה של דפוס טבאן הועמדה בצל התפתחות התנאים הפוליטיים (עלייה הדרגתית של הימין הקיצוני, הלאומני והאנטישמי) ובית הדפוס כמו"ל נסוג בהדרגה אל הרקע, בשנות ה-30 אפילו לא הוצאו כבר כמעט ספרים חדשים מבית הדפוס שלו (רק הדפסות חוזרות). בשנת 1944, הוא נכלא תחילה בביתו ולאחר מכן גורש לעבודות כפייה בווינה, שם גרף שלג ופינה הריסות, אך הצליח לשרוד. ב-1945 חזר לעיר הולדתו, מצא שרוב בני משפחתו נרצחו בשואה, והחל להפעיל שוב את בית הדפוס שלו, אותו הציע למדינה ב-1949 (מתוך הכרה שהלאמת העסק קרובה ביותר). לאחר ההלאמה, העסק נקרא "דפוס בקש" (Békési Nyomda), שם עבד טבאן כמנהל טכני במשך תשעה חודשים נוספים. לאחר מכן פוטר במפתיע. אז עבר לבודפשט ועבד כעורך תמונות בהוצאת Művelt Nép. משנת 1950 עבד ב"הוצאת ספרים לנוער" ממש עד מותו ב-5 באוקטובר 1955.
פעילותו ויצירתו עריכה
בתחילה דרכו הכין כרך שירה של גיזלה דפשי תחת השם הבדוי שלה "ניל", משוררת שלבעלה לאחר מכן, לקלמן רוז'נאי, היה השפעה רבה על התפתחות הגישה האמנותית של דפוס טבאן. גם עיתוני בודפשט הזכירו לראשונה את השם טבאן בהקשר לפרסום שתי יצירותיו. ההצלחה הגדולה הראשונה שלו הייתה פרסום הקריקטורות של הנריק מאיור ושל ג'רג' קירטי עם חרוזיו ההומוריסטיים של ז'ולט הרשאני. אחריו הגיע "פאנופטיקום" של הנריק מאיור ואחריו הרומן הלעגני החריף של קארוי לובאשי "אוגט" (Ugat), כלומר "נובח", שפורסם תחילה בכתב העת הספרותי החשוב ניוגט. עבודות אלו גרמו לעיתונות הארצית להכיר את בית הדפוס הקטן והביעו עניין בפרסומים נוספים של דפוס טבאן. החל משנת 1912 יצאו לאור החוברות הקטנות, הזולות והצהובות של סדרת "ספריית טבאן", שהיו בעלות חשיבות יוצאת דופן הן מבחינה אמנותית הן אינטלקטואלית והן טיפוגרפית והפכו לפופולריות ביותר. בסדרה זו פרסם טבאן בעיקר יצירות של סופרים הונגרים בני זמנו וכן זרים משמעותיים, כמו דז'ה קוסטולני, לאיוש נאג', דיולה יוהאס, פרידייש קארינתי, מארק טוויין או אנטול פראנס. "סדרת הביבליופיל" המפורסמת, "סדרת טבאן לחובבים", הושקה ב-1913, וחלקים ממנה פורסמו במספרים קטנים, גם בכריכה אמנותית.
בסדרה יצאו לאור במשך למעלה מעשרים שנה ארבעה עשר כרכים, שנחשבים לפרסומים הבולטים ביותר של טבאן. במסגרת הסדרה, ספר השירים "תלונות הילד העני" של קוסטולאני היה הראשון שיצא לאור. ב-1943 הצליח טבאן לפרסם אחת מיצירות חייו המשמעותיות ביותר, איזופוס של גאשפאר הלטאי שהתפרסמה בעריכה מחדש של של המשורר ומתרגם ארתור קלטי (במקור רוזנברג) ועוטרה בחיתוכי עץ איטלקיים ישנים. ב-1944, כשהיה כבר אסיר ומגורש, נקטעה הסדרה וב-1945, לאחר שחזר הביתה מהגירוש, מעבודות הכפייה בווינה, החל שוב להפעיל את בית הדפוס, אך מאותה שנה הוציא ספרים חדשים רק בהזדמנויות חריגות. פרסום ספרו של אנטול פראנס Le Petit Pierre" (Little Pierre) (1918)" ב-1948 היה סוף עבודתו בהוצאת ספרים ונחשבת גם לאחד ההישגים המובילים ביצירתו. טבאן הוכיח את מחויבותו ואהבתו העמוקה לספרים לא רק בהוצאתם לאור, אלא גם בכתיבה משלו על תולדות הספר. ב-1955 ראה אור ספרו "מסע אלף השנים של הספר" (A könyv évezredes útja), המכסה את תולדות הכתיבה והספרים מראשיתו, אך טבאן כבר לא חי כשספרו זה יצא לאור.
כתביו החשובים ביותר עריכה
- מסע אלף השנים של הספר
- פרדס תפוזים בקוטב הצפוני
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- אנדור טבאן : מסע אלף השנים של הספר
- אנדור טבאן : פרדס תפוזים בקוטב הצפוני
- יאנוש פאפ : שבח לספר היפה
- דז'ה ברוטי, טיבור סאנטו : ידיד משוררים (הליקון הונגרי, 1979)
- תערוכה נודדת אינטראקטיבית טבאן
