עבודת כפייה

על פי הגדרת ארגון העבודה הבינלאומי במונח עבודת כפייה נכללות כל העבודות המתבצעות כתכתיב בעקבות איום בסנקציה. לעיתים עבודת הכפייה קשה ומאומצת ומבוצעת בתנאים קשים על ידי עובדים, שאולצו לכך כצורה של מס (בעיקר בעת העתיקה) או באיומי אלימות, מאסר או אף מוות.

קבוצת העבודה בלדובינשט-בראילה, שהורכבה מיהודים רומנים שנשלחו לעבודות כפייה באביב 1944.

עבודת כפייה מתבצעת לעיתים בין כותלי כלא, או במחנה המיועד לכך ונקרא "מחנה עבודה".

עבודות כפייה בהיסטוריהעריכה

עבודות כפייה במלחמת העולם השנייהעריכה

 
עובדי כפייה בונים את בונקר הצוללות 'ולנטין' בנמל פארגה, סמוך לברמן (1944)
  ערך מורחב – עבודת כפייה תחת שלטון גרמניה הנאצית

בעקבות כיבוש פולין החלה נקיטת פעילות נאצית אנטי-יהודית אשר חלקה הוכתב מראש ב"איגרת הבזק" של ריינהרד היידריך.

עבודות הכפייה הוטלו על האוכלוסייה היהודית (בעיקר) וגם על האוכלוסייה הלא-יהודית בפולין והוטלו על הגברים. עיקר העבודה היה באזורי הכפרים ובערים המרכזיות. עובדי הכפייה עבדו בייבוש ביצות, סלילת כבישים, יצירת ציוד צבאי ומזון לחיילים, בניית מסילות ברזל וכל דבר אשר יכול לתרום ולסייע למערך הלוחם הנאצי בתקופת המלחמה. מאוחר יותר עבודות הכפייה באו לידי ביטוי ב"פתרון הסופי" כאשר היהודים חפרו את בורות הירי שבהם היו עתידים להיקבר. כמו כן היו יהודים אשר נכפו לעבוד ב"זונדרקומנדו" (אסירים שלקחו את גופות היהודים מתאי הגזים אל המשרפות - הקרמטוריום).

מרכזי עבודת הכפייה הגדולים באירופה הכבושה בידי הנאצים היו במחנות: אושוויץ-בירקנאו, פלוסנבירג, גרוס-רוזן, מרבורג, נאצוויילר-שטרוטהוף ומאוטהאוזן. תפוקת עבודות הכפייה הגדולה ביותר הייתה בתשלובת מחנות הריכוז והעבודה שסביב מאוטהאוזן-גוזן שבאוסטריה.

העבודות הללו היו עבודות שוחקות ומתישות אשר הובילו למותם של רבים מן העובדים. זהו אמצעי נאצי יעיל ליישום האידאולוגיה תוך ביצוע עבודות המלחמה. עובדי הכפייה מתו כתוצאה מן "הברירה הטבעית", לא נשק או יד אדם אשר הוביל למותם של היהודים אלא תנאי השטח עצמם.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עבודת כפייה בוויקישיתוף