אנטוניוס פליקס
מרקוס אנטוניוס פליקס (לטינית: Marcus Antonius Felix) היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 52 עד 60 לספירת הנוצרים.
 | |||||||
| לידה |
10 ארקאדיה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
המאה ה-1 יהודה, האימפריה הרומית  | ||||||
| מדינה | פרובינקיית יהודה | ||||||
| בת זוג | דרוסילה | ||||||
| |||||||
  | |||||||
שנותיו הראשונות
עריכהפליקס היה עבדו המשוחרר של הקיסר קלאודיוס או של אמו אנטוניה הצעירה, לפי טקיטוס הוא היה צאצא של מלכי ארקאדיה. פליקס היה אחיו הצעיר של מרקוס אנטוניוס פלאס, שהיה בעל השפעה בחצר הקיסרית בזמן שלטונם של קלאודיוס ונירון.
נציב יהודה
עריכהפליקס היה הנציב הרביעי ביהודה מטעם הרומאים בתקופת הנציבות הרומית השנייה. הוא מונה לתפקידו על ידי הקיסר קלאודיוס ובהשפעת אגריפס השני במקומו של קומאנוס. התברר שהיה זה מינוי גרוע ואומלל. פליקס היה טיפוס מושחת[1] ועריץ ובימיו היו המהומות עניין של קבע ביהודה.
בימיו גברה ה"ליסטות", היא הקנאות המרדנית בלשונו של יוסף בן מתתיהו. פליקס לכד את "ראש הליסטים" אלעזר בן דינאי יחד עם רבים מחבורתו, שפעלו בארץ במשך עשרים שנה, ושלח אותם לרומא. הוא צלב רבים מהם והעניש קשות רבים מאוד שסייעו להם. הסיקריים התחילו לפעול ביהודה באופן בולט ונפוצה תנועת משיחי שקר ומתעתעים.[2]
על כך מספר יוסף מתתיהו: "ועל אנשי הדמים האלה נוספה עוד כת אחת, אנשי בליעל, אשר ידיהם היו נקיות מדם, אולם במחשבות לבם הירבו עוד אשם ותועבות מאלה (אנשי הדמים) ... אלה היו אנשים תועים ומתעים, אשר התיימרו כי הם עומדים בסוד אלוהים וכל יצר לבם היה להקים מרד ומהפכות בקרב העם, ובדבריהם מסכו עליו רוח שגעון ומשכו רבים אל המדבר, באומרם כי שם יראה להם האלוהים את אותות הגאולה, ופליקס חשד בהם כי ממעשיהם יצמח מרד, ועל כן שלח עליהם אנשי צבא, רוכבים ורגלים, והמית מהם המון רב".[3]
מיד בהמשך מספר יוסף בן מתתיהו על מתנבא והוזה אחר, "קוסם" בלשונו, יהודי שהגיע ממצרים, אסף אליו כשלושים אלף מאמינים ושכנע אותם שילכו עמו לירושלים, ושם, בעזרת כוחו המיוחד מהר הזיתים, יצליח לבקוע את חומות העיר, להשתלט על הרומאים ולהיות למלך על מאמיניו. פליקס לא היסס ופקד על צבאו לתקוף את המתנבא ואת מאמיניו. בפשיטה זו נטבחו המונים מציבור הנוהים אחריו.[4]
בימי הנציב פליקס התעורר מחדש, ובמלוא החריפות, סכסוך קיסריה, בין תושבי העיר ההלניסטים לבין היהודים. מאבק זה התפתח סביב השאלה: מי הוא השליט החוקי והרשמי של העיר קיסריה? במאבק זה עמד פליקס לצידם של המקומיים, אולם הפסקת כהונתו בשנת 60, והעברת ההכרעה בעניין קיסריה להכרעה קיסרית ברומא (לשיקולו של נירון), הביאו להרגעה זמנית של הרוחות.
פליקס גם רחש איבה ליונתן בן חנן, הכהן הגדול לשעבר, מפני שיונתן הוכיח אותו לעיתים קרובות על תקיפותו היתרה בניהול ענייני הארץ, דבר שיונתן הרגיש שחובתו לעשות, מאחר שהוא עצמו ביקש מהקיסר לשלוח את פליקס כנציב ביהודה. פליקס שיחד את ידידו הטוב של יונתן, שיביא כמה מה"ליסטים" שירצחו אותו. הללו עלו לירושלים כשחרבות קטנות מוסתרות תחת בגדיהם, התנפלו על יונתן ורצחו אותו. רצח זה נשאר ללא עונש.[5]
פליקס עצר את השליח פאולוס בקיסריה בכוונה לשפוט אותו, אולם בסופו של דבר הוא השאירו במעצר כשנתיים ומשפטו התקיים רק בימי שלטונו של יורשו פסטוס.
פליקס נישא לנסיכה דרוסילה מבית הורדוס, בתו של מלך יהודה האחרון אגריפס הראשון.
לאחר כהונתו
עריכהעם תום כהונתו כנציב יהודה פליקס חזר לרומא עם אשתו. היה ניסיון מצד היהודים לתבוע אותו על פשעיו בתקופת נציבותו אולם הוא יצא זכאי הודות להתערבותו של אחיו שהיה בעל השפעה בחצרו של הקיסר נירון.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ טקיטוס, דברי הימים, ספר 5, פרק 9.
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק יג, פסקאות ב-ד.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק יג, פסקה ד (תרגום שמחוני).
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק יג, פסקה ה.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 164-162.