פתיחת התפריט הראשי

ממלכת יהודה

ממלכה עברית בתקופת הברזל השניה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפני הספירה ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת 586 לפני הספירה.

ממלכת יהודה
Levant 830-HE.svg
ממלכת יהודה בירוק בהיר
יבשת אסיה
שפה נפוצה עברית מקראית
עיר בירה ירושלים
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
פילוג ממלכת ישראל המאוחדת
928 לפנה"ס לערך
פירוק
תאריך
חורבן בית המקדש
586 לפנה"ס
ישות קודמת ממלכת ישראל המאוחדת
ישות יורשת האימפריה הבבלית
דת יהדות

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס).

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שהחלו להיווצר באזור מקומות יישוב במהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה לה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

תוכן עניינים

יהודהעריכה

"יהודה" הוא שמו של השבט המקראי, על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו ועל פי המקרא הם רובה של האוכלוסייה של ממלכת יהודה והעניקו לה את שמה. חלק מהחוקרים סבורים שמעיקרו לא היה השם "יהודה" אלא כינוי גאוגרפי לחבל ההר שסביבו צמחה הממלכה.

תושבי אותה ממלכה כונו הן במקרא והן במקורות חיצוניים כגון כתובות ארכאולוגיות (לדוגמה: "מנסרת סנחריב") בשם "יהודים". לאחר חורבן ממלכת ישראל, נטמעו התושבים הנותרים שלא גלו עם עשרת השבטים, בממלכת יהודה השכנה. כתוצאה מכך הורחב מאז ואילך המונח "יהודי" והוא כולל את כל צאצאי העברים.

היסטוריהעריכה

 
שבוי ממלכת יהודה על קיר במקדש אמון מכרנך, המתעד את מסע פרעה שישק לארץ ישראל ב-926/5 לפנה"ס.
היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען 
לוח התקופות בארץ ישראל
 
ממלכת יהודה ושלמה. מפה משנת 1887

היווסדות ממלכת יהודהעריכה

גישות מסורת המקרא וביקורת המקרא מחזיקות בהשקפות שונות לגבי תהליך היווסדותה של ממלכת יהודה.

גישת מסורת המקראעריכה

על פי המקרא נוסדה הממלכה בעקבות פילוגה של ממלכת ישראל המאוחדת, עם מותו של שלמה המלך[1] ועליית בנו רחבעם למלכות, בשנת 928 לפנה"ס לערך. לפי המסופר, הפילוג התרחש בשכם בעקבות סירוב המלך רחבעם להקל את נטל המסים על אזרחי ממלכת ישראל, כתוצאה מכך מרדו ברחבעם כל שבטי ישראל למעט שבט יהודה ושבט בנימין אשר נותרו נאמנים לבית דוד. ירושלים הפכה לבירתה של הממלכה החדשה, שנקראה "ממלכת יהודה". בניגוד לממלכת ישראל שם התחלפו מספר שושלות מלכים, ביהודה שלט בית דוד רוב הזמן למעט זמן מלכותה של עתליה המלכה (842 עד 836 לפנה"ס).

במשך שישים השנים שלאחר הפילוג עוד ניסו מלכי יהודה להשליט עצמם מחדש על הממלכה של עשרת השבטים הנותרים, כך שהתקיים מצב של לוחמה מתמשכת בין שתי הממלכות. במשך 80 השנים הבאות לא הייתה מלחמה ביניהן. ברוב הזמן הן היו בנות ברית ידידותיות, ושיתפו פעולה נגד אויביהן המשותפים, בעיקר נגד דמשק, במשך 150 שנה.

גישת ביקורת המקראעריכה

ביקורת המקרא מטילה ספק בעצם קיומה של ממלכת ישראל המאוחדת. טקסטים עתיקים שנמצאו מתייחסים בנפרד לממלכת ישראל וממלכת יהודה, ומכנים את ממלכת יהודה העתיקה בשם "בית דוד". על פי הממצאים הארכאולוגים, כמות התושבים שהייתה באזור ממלכת יהודה לפני היווסדה נעה בין מאות לאלפי אנשים, והממצאים אינם מעידים, למשל, על מערכת ביורוקרטית מתקדמת המאפיינת ממלכה מסודרת, ומכך עולה תמונה אפשרית שמלכות דוד המוקדמת הייתה קטנה ומקומית, וייתכן שאפילו הייתה בפועל ממלכת חסות של ממלכת ישראל[2].

אסכולות שונות במחקר מעריכות שממלכת יהודה נוסדה - בדומה לממלכות נוספות באזור כמו מואב ואדום - כמה עשרות שנים לאחר התפתחותן של ממלכות צפוניות יותר, ביניהן ממלכת ישראל[2].

על פי הערכות כלכליות של החוקרים, שטח הליבה של יהודה כולל את אזור ההר והמדבר החל מדרום הר חברון מדרום, ועד מעט צפונית לירושלים - אזור המאפשר גידולים של זיתים, ענבים ומעט דגנים, אך לא כולל דרכי סחר או משאבי טבע נדירים שיאפשרו התעשרות ועוצמה כלכלית ומדינית, אלא חיים דלים יחסית מבחינת האמצעים העומדים לרשות תושבי המקום. לפיכך נוצרת התמונה לפיה ממלכת יהודה יכלה להתחזק מבחינת עושרה ומעמדה המדיני רק לאחר שהשתלטה על שטחי השפלה ועין גדי, דבר אשר קורה רק בשלב מאוחר יותר[2].

התרחבות הממלכהעריכה

שינוי גדול מתרחש בשנים 845-841 לפני הספירה באזור הלבנט בכלל, וכתוצאה מכך בממלכת יהודה בפרט. בעקבות שינויים פנימיים בממלכת ארם-דמשק, מתפרקת ברית מקומית שהובילו ישראל ודמשק, ופורצות סדרה של מלחמות אזוריות, בהן מובסים צבאות יהודה וישראל, וכתוצאה מהן נחלשת משמעותית ממלכת ישראל, ומתמוטטת ממלכת גת הפלשתית[3].

ממלכת יהודה נכנעת לארמים, ובהמשך מנצלת את היחלשות שכנותיה ומרחיבה את גבולותיה מערבה ודרומה, ומרחיבה את השפעתו התרבותית של אזור ירושלים. התפתחויות אלו, המתוארות במקרא וכן בכתובות אשוריות, מקבלות חיזוק גם מהממצאים הארכאולוגים. הממצאים הארכאולוגים שנמצאו מתקופה זו מצביעים גם על קפיצת מדרגה בהתפתחותה של יהודה מבחינה מנהלתית וכלכלית, ומראים התפתחות חסרת תקדים של פקידות, מערכת מנהל, עושר, מותרות ומעמד אליטה, וכן מתחדדים ההבדלים בין הממצאים של ממלכת יהודה לעומת אלו של ממלכות שכנות כמו מואב או אדום. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בשינויי כתב למשל, ולפי חלק מהחוקרים גם בתחילת בנייתו של נראטיב היסטורי ייחודי שמטרתו להבדיל את יהודה מהממלכות האחרות באזור[3].

לאחר חורבנה של ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס בידי האשורים נטמעו חלק מתושבי ממלכת ישראל בממלכת יהודה, ולאחר היחלשות אשור השתלטה יהודה על שטחים נרחבים מצפון, שהשתייכו בעבר לממלכת ישראל, מגמה שהסתיימה עם התחזקות כוחו של סרגון השני מלך אשור שבימיו חזרה ממלכת יהודה להשתעבד לאשור.

יהודה הוסאליתעריכה

בשנת 705 לפנה"ס נפל סרגון השני בקרב מול שבטי הקימריים, דבר שעורר את כלל הממלכות המשועבדות לאשור למרוד בה ובהן גם ממלכת יהודה תחת המלך חזקיהו. העמים שמרדו בסרגון השני עשו זאת משתי סיבות עיקריות: א. הם ראו באשור עונש (שוט ובעברית מקראית: "שבט") בו מענישים האלים את העמים הסוררים כפי שניתן למצוא בספר ישעיהו למשל: "הוי אשור, שבט אפי"[4]. מותו של סרגון סימן בעיני רבים סימן אלוהי להפסקת עונש השעבוד לאימפריה האשורית ולמאיסת האלים בה. ב. מבחינה פוליטית מותו של מלך בשדה הקרב מעוררת כאוס, זאת משום שלא מונה יורש עצר באופן מסודר ונפתחה מלחמת ירושה בין האחים הטוענים לכתר, מה שהחליש את אשור ואת אחיזתה בממלכות המשועבדות לה. בסופו של דבר תפס סנחריב, אחד מבניו של סרגון השני, את השלטון ובשנת 701 לפנה"ס יצא למסע עונשין נגד ממלכת יהודה[5]. המלך חיזקיהו שילם מס כבד לסנחריב לא לפני שהשאיר את ממלכת יהודה חרבה, כבש את העיר השנייה בגדלה, לכיש והגלה את תושביה. ברם, לא עלה בידו של סנחריב להכניע את ירושלים או לשבות את המלך המורד חזקיהו.

בסוף המאה ה-7 לפנה"ס האימפריה האשורית החלה בתהליך התמוטטות, ולתקופת ביניים קצרה לא הייתה יהודה כפופה למרותה של אימפריה חיצונית. תקופת ביניים זו היא הרקע לרפורמות של יאשיהו, שמלך על יהודה באותה התקופה. רפורמה זו סימנה שינוי דרמטי מבחינה אידאולוגית ותאולוגית, והתמקדה באופן מעשי בעקירת פולחן האלילים, וריכוז הפולחן לה' בירושלים תוך הריסת מקומות הפולחן ברחבי הארץ. על פי השערת התעודות, עוד קודם לכן החלה להתגבש כחלק מהאליטה של יהודה קבוצה אידאולוגית אשר מזוהה עם "האסכולה הדויטרונומיסטית", וחוקרי מקרא רבים מקשרים את תקופה זו לתחילת כתיבתו של ספר דברים[6][7][8][9].

תקופת ביניים זו נמשכה שנים ספורות בלבד, ולאחריהן נשלטה יהודה באופן זמני וחלקי על ידי מצרים, עד שהובס הצבא המצרי בידי נבוכדנצר השני שהומלך למלך בבל, והשלים את השתלטות הבבלים על השטחים שהיו שייכים בעבר לאשורים, ביניהם ממלכת יהודה[10].

נפילתה הסופית של ממלכת יהודה הייתה בחורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה"ס) על ידי נבוזראדן, מי שהיה מפקד שומרי הראש של נבוכדנצר השני[11]. מלך יהודה האחרון היה צדקיהו.

כרונולוגיה של מלכי יהודהעריכה

  ערך מורחב – מלכי יהודה וישראל

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה