ממלכת יהודה

ממלכה עברית בתקופת הברזל השניה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הנאו-בבלית בשנת 586 לפני הספירה.

ממלכת יהודה
ממלכת יהודה בירוק בהיר
ממשל
משטר מונרכיה
ראש מדינה מלך עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נפוצה עברית מקראית
עיר בירה ירושלים
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה פילוג ממלכת ישראל המאוחדת (על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית)
הקמה 928 לפנה"ס או 798 לפנה"ס
פירוק חורבן בית המקדש
תאריך 586 לפנה"ס
ישות קודמת ממלכת ישראל המאוחדת (על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית)
ישות יורשת יהוד (תחת שליטת האימפריה הנאו-בבלית)
דמוגרפיה
דת יהדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס), במשך כ-374 שנים.

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות יישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). על פי המקרא, מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד, אם כי יש חוקרים הסבורים כי חלק מהמלכים היו משושלות ישראליות[1]. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

יהודה עריכה

"יהודה" הוא שמו של השבט המקראי, על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו ועל פי המקרא הם רובה של האוכלוסייה של ממלכת יהודה והעניקו לה את שמה. חלק מהחוקרים סבורים שמעיקרו לא היה השם "יהודה" אלא כינוי גאוגרפי לחבל ההר שסביבו צמחה הממלכה.

תושבי אותה ממלכה כונו הן במקרא (החל מימי אחז[2]) והן במקורות חיצוניים (לדוגמה: "מנסרת סנחריב") בשם "יהודים", ובמחקר המודרני הם מכונים "יהודאים". לאחר חורבן ממלכת ישראל, נטמעו תושביה שלא גלו עם עשרת השבטים, בממלכת יהודה השכנה. כתוצאה מכך הורחב מאז ואילך המונח "יהודי" והוא כולל את כל צאצאי העברים.

היסטוריה עריכה

היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען
לוח התקופות בארץ ישראל
 
ממלכת דוד ושלמה. מפה משנת 1887

היווסדות ממלכת יהודה עריכה

לפי המקרא עריכה

על פי המקרא ממלכת יהודה נוסדה בעקבות פילוגה של ממלכת ישראל המאוחדת, עם מותו של שלמה המלך[3] ועליית בנו רחבעם למלכות, בשנת 928 לפנה"ס לערך. לפי המסופר, הפילוג התרחש בשכם בעקבות סירוב המלך רחבעם להקל את נטל המיסים. כתוצאה מכך מרדו ברחבעם כל שבטי הממלכה למעט שבטי יהודה, שמעון ובנימין אשר נותרו נאמנים לבית דוד יחד עם חלק מבני שבט לוי. ירושלים הפכה לבירתה של הממלכה החדשה, שנקראה "ממלכת יהודה". מסופר כי ביהודה שלט בית דוד רוב הזמן למעט זמן מלכותה של עתליה המלכה (842 עד 836 לפנה"ס), בניגוד לממלכת ישראל שם התחלפו מספר שושלות מלכים.

במשך שישים השנים שלאחר הפילוג עוד ניסו מלכי יהודה להשליט עצמם מחדש על הממלכה של עשרת השבטים הנותרים, כך שהתקיים מצב של לוחמה מתמשכת בין שתי הממלכות. במשך 80 השנים הבאות לא הייתה מלחמה ביניהן, אך אז הכריז אמציה מלך יהודה מלחמה על יואש מלך ישראל. יואש הביס את ממלכת יהודה, פרץ את חומות ירושלים ובזז את בית המקדש[4], ולפי חלק מהחוקרים הפכה יהודה בעקבות זאת לממלכת חסות של ישראל למשך למעלה ממאה שנה. עם זאת, בתקופות מסוימות היו הממלכות בנות ברית ידידותיות, ושיתפו פעולה נגד אויביהן המשותפים, בעיקר נגד דמשק.

לפי הארכאולוגיה המקראית עריכה

  ערך מורחב – ארכאולוגיה מקראית#הממלכה המאוחדת

תהליך היווסדותה של ממלכת יהודה כרוך במחלוקת לגבי שאלת קיומה של הממלכה המאוחדת. עד לשנות התשעים מקובל היה בקרב רוב החוקרים התיאור המקראי לראשית ההתנחלות הישראלית ולקיומה של ממלכת ישראל המאוחדת, שממנה התפצלה ממלכת יהודה. משום כך, טען בנימין מזר שהמעבר בין השלב הראשון של תקופת הברזל, תקופת הברזל 1, המאופיינת ביישובים כפריים קטנים ותרבות חומרית דלה, לשלב השני, תקופת הברזל 2א', בה התפתחו העיור והתרבות החומרית, חל בסביבות שנת 1000 לפני הספירה - שנים ספורות לאחר עליית דוד לשלטון, לפי הכרונולוגיה המקראית[5]. החל משנות ה-90, בעקבות נגישות למידע ארכאולוגי חדש, החלו ארכאולוגים שונים להטיל ספק בקיומה[6][7]. טקסטים עתיקים שנמצאו מתייחסים בנפרד לממלכת ישראל וממלכת יהודה[8] ולא נמצאו כתובות אשר מתייחסות לממלכה אחת גדולה או למלכים שאול או שלמה. על פי הממצאים הארכאולוגיים, כמות התושבים שהייתה באזור ממלכת יהודה לפני היווסדה נעה בין מאות לאלפי אנשים, ועל פי רוב[דרוש מקור] הארכאולוגים, הממצאים אינם מעידים, למשל, על מערכת ביורוקרטית מתקדמת המאפיינת ממלכה מסודרת, ומכך עולה תמונה אפשרית שמלכות דוד המוקדמת הייתה קטנה ומקומית[9][10][7][11], וייתכן שאפילו הייתה בפועל ממלכת חסות של ממלכת ישראל[10][11]. בשנת 1996 הציע ישראל פינקלשטיין את 'הכרונולוגיה הנמוכה', לפיה המעבר בין שלביה של תקופת הברזל אירע לאחר מסע שישק לארץ בשנת 925 לפנה"ס לערך (מל"א י"ד 25)[12], לאחר התקופה בה לפי המקרא התקיימה הממלכה המאוחדת. אסכולות שונות במחקר מעריכות שממלכת יהודה נוסדה - בדומה לממלכות נוספות באזור כמו מואב ואדום - כמה עשרות שנים לאחר התפתחותן של ממלכות צפוניות יותר, ביניהן ממלכת ישראל[10].

על פי הערכות כלכליות של החוקרים, שטח הליבה של יהודה כולל את אזור ההר והמדבר החל מדרום הר חברון מדרום, ועד מעט צפונית לירושלים - אזור המאפשר גידולים של זיתים, ענבים ומעט דגנים, אך לא כולל דרכי סחר או משאבי טבע נדירים שיאפשרו התעשרות ועוצמה כלכלית ומדינית, אלא חיים דלים יחסית מבחינת האמצעים העומדים לרשות תושבי המקום. לפיכך נוצרת התמונה לפיה ממלכת יהודה יכלה להתחזק מבחינת עושרה ומעמדה המדיני רק לאחר שהשתלטה על שטחי השפלה ועין גדי, דבר אשר קורה רק בשלב מאוחר יותר[10]. הכרונולוגיה הנמוכה לא התקבלה, בפרט בתחילה, על ידי רוב החוקרים, בעיקר משום משמעותה - שכבות היישוב המפוארות של ארץ-ישראל נותקו משלמה ותוארכו כ-80 שנה לאחר מכן, לימי בית-עמרי בישראל. כפתרון פשרה אפשרי למחלוקת, הרצוג וזינגר-אביץ הציעו על בסיס ניתוח כלי החרס של התקופות השונות למקם את המעבר בין שלביה של תקופת הברזל לאמצע המאה העשירית לפסה"נ[13], ובהתאמה להצעה זו הוצעה 'הכרונולוגיה המעודכנת' בידי עמיחי מזר, לפיה אירע המעבר בשליש הראשון של אותה המאה[14].

בדיקות תיארוך פחמן-14, היכולות לתארך שכבות ארכאולוגיות לפי בדיקות כימיות, תמכו בכרונולוגיה הנמוכה[15]. ואולם סער גנור, יחד עם יוסי גרפינקל, פרסמו בדיקת פחמן 14 שסותרת את שיטתו של פינקלשטיין, ותומכת בתיארוך המסורתי[16].

הדיון אודות הממלכה המאוחדת ממשיך להתקיים גם עתה. יש שמכירים בקיומה של ישות מדינית שמושבה בירושלים, אבל טוענים שהממלכה המאוחדת לא הייתה גדולה או בעלת השפעה, וכי את המהפכה העירונית/תרבותית יש לייחס רק לימי הממלכה המפולגת. בספרו ראשית ישראל טען פינקלשטיין כי אין ראיות ארכאולוגיות לקיומה של הממלכה המאוחדת. לדבריו, הממלכה הראשונה שנוסדה היא ממלכת ישראל הצפונית, ורק לאחר חורבנה של זו הופכת ממלכת יהודה למשמעותית באזור. פינקלשטיין כתב שירושלים הייתה בתקופה המיוחסת לדוד ושלמה כפר עני קטן, ולא בירה של ממלכה עשירה. ואולם יש המערערים על מסקנותיו, וטוענים שהעדר ממצאים ניתן לתלות בגורמים שונים ואיננו מהווה ראיה, ובפרט בנוגע לדוד ושלמה, שהמקום הטבעי לממצאים מתקופתם הוא באתר בעייתי, עיר דוד, עליו פעלו כוחות סחף חזקים והיה חשוף לתהליכי חציבה, בנייה והרס במשך אלפי שנים - תהליכים שמחקו שרידים ועקבות של תקופות קדומות[17]. ד"ר אילת מזר רואה בממצאים החדשים – מבנה האבן הגדול בעיר דוד שהתגלה בשנת 2005 ומזר העריכה כי הוא ארמון דוד[18] וחומות ירושלים משנת 2010 המיוחסות לשלמה[19] – ערעור על טענת פינקלשטיין לחוסר ממצאים. אמנון בן-תור הסתמך על שלושת השערים הזהים באופן בנייתם שנמצאו בתל חצור (הגלילית), בגזר (בשפלת יהודה) ובמגידו (בצפון השומרון) כאסמכתא לכתוב במקרא (מלכים א ט' ט"ו) ששלמה בנה "את חצור ואת מגידו ואת גזר", כלומר שלט על שטח ניכר מארץ ישראל. בן-תור תיארך את השערים לפי בחינה ישירה של הרצף הסטרטיגרפי באתר והגיע למסקנה שיש לתארך את השער בחצור למאה העשירית, תוך הפרכה של התיארוך המאוחר של פינקלשטיין.

לדברי גרפינקל, גם הממצאים שנחשפו במבצר האלה מספקים הוכחה קדומה לקיומה של ממלכה ביהודה ולקיומו של מלך חזק וממשל ריכוזי בירושלים בתקופת דוד המלך[20]. בשנת 2023 פרסם גרפינקל מאמר בו הגדיר את גבולותיה של ממלכת דוד לאור הממצאים הארכאולוגיים: מחורבת קייאפה ובית שמש בקצה המערבי עד תל א-נצבה בקצה הצפוני וח'רבת דווארה בקצה הצפון-מזרחי. לפי המחקר, ממלכת יהודה התרחבה בשלהי המאה העשירית לפנה"ס, תקופה המתקשרת למלך רחבעם, וכללה מרכזים עירוניים נוספים, חלקם בגב ההר וחלקם בצפון ומרכז השפלה, כגון לכיש שהייתה העיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה[21].

התרחבות הממלכה עריכה

שינוי גדול מתרחש בשנים 845-841 לפני הספירה באזור הלבנט בכלל, וכתוצאה מכך בממלכת יהודה בפרט. בעקבות שינויים פנימיים בממלכת ארם דמשק, מתפרקת ברית מקומית שהובילו ישראל ודמשק, ופורצות סדרה של מלחמות אזוריות, בהן מובסים צבאות יהודה וישראל, וכתוצאה מהן נחלשת משמעותית ממלכת ישראל, ומתמוטטת ממלכת גת הפלשתית, שהעיר גת שבמרכזה הייתה דומיננטית ביותר באזור שממערב ליהודה עד לאותה עת[22][23].

ממלכת יהודה נכנעת לארמים, ובהמשך מנצלת את היחלשות שכנותיה ומרחיבה את גבולותיה מערבה ודרומה[23][22], ומרחיבה את השפעתו התרבותית של אזור ירושלים. התפתחויות אלו, המתוארות במקרא וכן בכתובות אשוריות, מקבלות חיזוק גם מהממצאים הארכאולוגיים. הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו מתקופה זו מצביעים גם על קפיצת מדרגה בהתפתחותה של יהודה מבחינה מנהלתית וכלכלית, ומראים התפתחות חסרת תקדים של פקידות, מערכת מנהל, עושר, מותרות ומעמד אליטה, וכן מתחדדים ההבדלים בין הממצאים של ממלכת יהודה לעומת אלו של ממלכות שכנות כמו מואב או אדום. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בשינויי כתב למשל, ולפי חלק מהחוקרים גם בתחילת בנייתו של נראטיב היסטורי ייחודי שמטרתו להבדיל את יהודה מהממלכות האחרות באזור[22].

לאחר חורבנה של ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס בידי האשורים היגרו חלק מתושביה לממלכת יהודה ונטמעו בה. לאחר היחלשות אשור השתלטה יהודה על שטחים נרחבים מצפון, שהשתייכו בעבר לממלכת ישראל, מגמה שהסתיימה עם התחזקות כוחו של סרגון השני מלך אשור שבימיו חזרה ממלכת יהודה להשתעבד לאשור.

יהודה הווסאלית עריכה

 
תבליט המתאר את המצור האשורי על לכיש, והגליית תושביה

בשנת 705 לפנה"ס נפל סרגון השני בקרב מול שבטי הקימריים, דבר שעורר את כלל הממלכות המשועבדות לאשור למרוד בה ובהן גם ממלכת יהודה תחת המלך חזקיהו. העמים שמרדו בסרגון השני עשו זאת משתי סיבות עיקריות: א. הם ראו באשור עונש (שוט ובעברית מקראית: "שבט") בו מענישים האלים את העמים הסוררים כפי שניתן למצוא בספר ישעיהו למשל: "הוי אשור, שבט אפי"[24]. מותו של סרגון סימן בעיני רבים סימן אלוהי להפסקת עונש השעבוד לאימפריה האשורית ולמאיסת האלים בה. ב. מבחינה פוליטית מותו של מלך בשדה הקרב מעורר כאוס, זאת משום שלא מונה יורש עצר באופן מסודר ונפתחה מלחמת ירושה בין האחים הטוענים לכתר, מה שהחליש את אשור ואת אחיזתה בממלכות המשועבדות לה. בסופו של דבר תפס סנחריב, אחד מבניו של סרגון השני, את השלטון ובשנת 701 לפנה"ס יצא למסע עונשין נגד ממלכת יהודה[25]. המלך חזקיהו שילם מס כבד לסנחריב לא לפני שהשאיר את ממלכת יהודה חרבה, כבש את העיר השנייה בגודלה, לכיש, והגלה את תושביה. ברם, לא עלה בידו של סנחריב להכניע את ירושלים או לשבות את המלך המורד חזקיהו.

בסוף המאה ה-7 לפנה"ס האימפריה האשורית החלה בתהליך התמוטטות, ולתקופת ביניים קצרה לא הייתה יהודה כפופה למרותה של אימפריה חיצונית. תקופת ביניים זו היא הרקע לרפורמות של יאשיהו, שמלך על יהודה באותה התקופה. רפורמה זו סימנה שינוי דרמטי מבחינה אידאולוגית ותאולוגית, והתמקדה באופן מעשי בעקירת פולחן האלילים, וריכוז הפולחן לה' בירושלים תוך הריסת מקומות הפולחן ברחבי הארץ. על פי השערת התעודות, עוד קודם לכן החלה להתגבש כחלק מהאליטה של יהודה קבוצה אידאולוגית אשר מזוהה עם "האסכולה הדויטרונומיסטית", וחוקרי מקרא רבים מקשרים את תקופה זו לתחילת כתיבתו של ספר דברים[26][27][28][29].

תקופת ביניים זו נמשכה שנים ספורות בלבד, ולאחריהן נשלטה יהודה באופן זמני וחלקי על ידי מצרים, עד שהובס הצבא המצרי בידי נבוכדנצר השני שהומלך למלך בבל, והשלים את השתלטות הבבלים על השטחים שהיו שייכים בעבר לאשורים, ביניהם ממלכת יהודה[30].

נפילתה הסופית של ממלכת יהודה הייתה בחורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה"ס) על ידי נבוזראדן, מי שהיה מפקד שומרי הראש של נבוכדנצר השני[31]. מלך יהודה האחרון היה צדקיהו.

כרונולוגיה של מלכי יהודה עריכה

  ערך מורחב – מלכי ישראל ויהודה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ממלכת יהודה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ למשל יגאל בן-נון, ראו כאן
  2. ^ המופע הראשון של המילה "יהודים" בתנ"ך הוא במלכים ב', ט"ז, ו'.
  3. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב; ספר דברי הימים ב', פרק י'
  4. ^ ראו ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוקים ח'י"ד
  5. ^ Mazar, B. 1951. The Stratification of Tell Abu Hawan on the Bay of Acre. Bulletin of the American Schools of Oriental Research 124: 21-25
  6. ^ Reinhard G. Kratz, Historical and Biblical Israel: The History, Tradition, and Archives of Israel and Judah, אוניברסיטת אוקספורד
  7. ^ 1 2 Biblical History and Israel S Past: The Changing Study of the Bible and History
  8. ^ כגון מצבת מישע המזכירה את ממלכת ישראל וכתובת תל דן המכנה את ממלכת יהודה בשם "בית דוד", שתיהן מתוארכות למאה התשיעית לפנה"ס
  9. ^ The Pitcher is Broken: Memorial Essays for Gösta W. Ahlström (עמ' 229-228)
  10. ^ 1 2 3 4 עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל, דקות 26:23-10:24
  11. ^ 1 2 מיתוסים, לאומיות וטריטוריה: המקרא כמעצב עבר ועתיד | פתיחה, באתר מכון ון ליר בירושלים, 36:51-30:25
  12. ^ Finkelstein, I. 1996. The Archaeology of the United Monarchy: An Alternative View. Levant 28: 177-186
  13. ^ Herzog, Z. and Zinger-Avitz, L. 2004. Redefining the Centre: The Emergence of State in Judah. Tel Aviv 31: 209-244.
  14. ^ Mazar, A. 2005. The debate over the chronology of the Iron Age in the southern Levant. The The Bible and Radiocarbon Dating, pp. 15-30
  15. ^ Boaretto, E., Jull, A.J.T., Gilboa, A. and Sharon, I. 2005. Dating the Iron Age I/II Transition in Israel: First Intercomparison Results. Radiocarbon 47: 39-55
  16. ^ מאמר חפירות חורבת קייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”, באתר של רשות העתיקות.
  17. ^ J.M. Cahill, “Jerusalem at the Time of the United Monarchy: The Archaeological Evidence”, in Jerusalem in Bible and Archaeology, pp. 13-80.
  18. ^ מאמר על ארמונו של דוד המלך, בכתב העת Biblical Archaeology Review
  19. ^ מאמר אודות חומות שבנה המלך שלמה בירושלים באתר הידען.
  20. ^ מאמר ב"מחלקה לדוברות", באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
  21. ^ מחקר חושף: אלו הגבולות העירוניים של ממלכת דוד ורחבעם, באתר Ynet, יוני 2023
  22. ^ 1 2 3 עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל, דקות 40:36-26:28
  23. ^ 1 2 תגלית מתקופת המקרא מטילה ספק בעוצמה של ממלכת דוד ושלמה, באתר רוטר/הארץ
  24. ^ ספר ישעיהו, פרק י', פסוק ה'
  25. ^ "ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם" (ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"ג)
  26. ^ Eerdmans Commentary on the Bible
  27. ^ לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל: מקרא, ארכאולוגיה וכתיבת היסטוריה
  28. ^ עושים תנ"ך יאשיהו וגילוי ספר התורה: הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי (חלק 2)
  29. ^ Deuteronomy: Issues and Interpretation (עמ' 5)
  30. ^ Interactive World History Atlas since 3000 BC
  31. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'כ"א
  32. ^ ביקורת: בוסתנאי עודד ואברהם פאוסט, ‏ארץ יהודה בתקופה הנאו-בבלית, קתדרה 121, ספטמבר 2006, עמ' 178-171..

 אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורתספירת הנוצריםמדינת ישראלתחילת הציונות והעליות לפני קום המדינהחשמונאיםבית המקדש הראשוןבית המקדש השניגלות אשור (עשרת השבטים)גירוש ספרד ופורטוגלתקופת השופטיםתקופת המלכיםתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםתקופת בית ראשוןגלות בבלתקופת בית שניסוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135)השואהגלות רומיתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלותתקופות של עליה לארץ ישראלתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקיתתקופות בהן היה קיים בית המקדש
היסטוריה של עם ישראל
ב'תתקס"ד-ג'של"ח - ממלכת יהודה