אנטישמיות באוניברסיטאות במאות ה-20 וה-21

אנטישמיות באוניברסיטאות במאות ה-20 וה-21 היא גילויי שנאה כלפי יהודים בסביבה אקדמית בזמננו. אוניברסיטאות ברחבי העולם היוו במה למדיניות ופרקטיקה אנטישמית במהלך ההיסטוריה. בכמה מהן היו מגבלות על קבלת סטודנטים יהודים, כמו גם על העסקת חברי סגל יהודים. במקרים מסוימים, אוניברסיטאות תמכו במדיניות ממשלתיות אנטישמית, ועודדו היווצרות של תרבות אנטישמית בקמפוס. ברוב המדינות הדמוקרטיות, הופסקה הפעילות האנטישמית בחסות האוניברסיטאות בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. עם זאת, בשנים האחרונות, הועלו האשמות באנטישמיות בנוגע לפעילותם של ארגונים פרו-פלסטינים בקמפוסים. האשמות אלו שנויות במחלוקת, והוכחשו על ידי ארגונים אלו.

בין אנטישמיות ואנטי-ישראליותעריכה

קשה לעמוד במדויק על ההבדל בין אנטישמיות ואנטי-ישראליות באוניברסיטאות, שכן חלק ניכר מהפעולות כנגד יהודים בחו"ל ובארץ משלבות מוטיבים הכרוכים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. יש הטוענים שהמאבק הפוליטי באוניברסיטאות הוא פוליטי בלבד, ואינו קשור לאנטישמיות של המאה ה-20. לעומת זאת, יש הסוברים כי הביקורת הפוליטית על ישראל נועדה רק להסוות את האנטישמיות בצורתה המודרנית. אמנם לעיתים ההפרדה בין עוינות ליהודים לבין עוינות לישראל איננה חד-משמעית, אך בתקריות שונות נצפתה תקיפה מילולית או פיזית כנגד יהודיים או ישראלים. הוכחות לכך ניתנות בידי סטודנטים יהודים שונים באוניברסיטאות באירופה ובארצות הברית שחוו תקיפה פיזית או מילולית עוינת מצד אנשי האוניברסיטה. כמו כן, ישנה תמיכה גוברת לארגון הפרו-פלסטיני, ה-BDS, הקורא לחרם כלכלי ואקדמי על ישראל.

במאה ה-20עריכה

קנדהעריכה

ההיסטוריון ג'רלד טולצ'ינסקי כתב כי אוניברסיטאות קנדיות היו "רוויות באנטישמיות" בתחילת המאה העשרים. כמה אוניברסיטאות הגבילו את הכניסה היהודית, יהודים לא הוכנסו לחברות אחווה רבות, ורבים מהסטודנטים לרפואה היהודית לא הצליחו למצוא מקומות עבודה בקנדה לאחר סיום הלימודים.[1]

אוניברסיטת מקגיל ואוניברסיטת טורונטועריכה

בשנת 1920 אוניברסיטת מקגיל הטילה מכסות קפדניות על כמות הסטודנטים היהודים. לפני שהוטלו המכסות, 25 מתלמידי האמנות ו-40 אחוז מכלל התלמידים היו יהודים. אחוז זה ירד משמעותית בשנים שאחרי תחילת הטלת המכסות.[2] בוגרים יהודים מוסמכים נתקלו לעיתים באפליה כאשר פנו למשרות במקגיל ובאוניברסיטת טורונטו.[3]

אוניברסיטת קווינסעריכה

בשנת 1912, למרות מחאות חריפות מצד הקהילה היהודית בקנדה, אישרה ממשלת אונטריו חוקה חדשה לאוניברסיטת קווינס, עם סעיף שנועד לוודא שכל סגל ההוראה נוצרי . ב-1919 המנהל ברוס טיילור ביטא הצהרות אנטישמיות במהלך פגישת בוגרי האוניברסיטה. לפחות בוגר אחד מחה נגד הצהרה זו לקנצלר של האוניברסיטה.[4] על אף התפתחויות אלה, טולצ'ינסקי כתב כי אוניברסיטת קווינס הייתה ליברלית יותר במקצת מאשר מקגיל ואוניברסיטת טורונטו בקבלה לתלמידים יהודים ולהשכרת סגל יהודי. בניגוד לאוניברסיטאות אחרות, קווינס קיבלה פליטים גרמנים יהודיים כסטודנטים בשנים 1930 ו-1940.[5]

הונגריהעריכה

משה הרשל כתב שהאוניברסיטאות היו רק חלק מתופעה גדולה יותר של אנטישמיות שהייתה קיימת בהונגריה לאחר מלחמת העולם השנייה. סטודנטים נוצרים, לעיתים יחד עם המורים שלהם, השתתפו בהפגנות אלימות נגד הרשמה של סטודנטים יהודים בסתיו של 1919. בעקבות האירועים הרשויות נאלצו לסגור את האוניברסיטאות באופן זמני. זמן לא רב לאחר מכן הממשל ההונגרי הציע חוק שמגביל את ההרשמה של סטודנטים יהודים לכ-6 אחוזים מכלל אוכלוסיית האוניברסיטה.

לאחר דיונים בנושא, הפרלמנט ההונגרי העביר את חוק המכסה בהצבעה של 57 בעד ו-7 נגד. החוק הוחל בתחילת השנה האקדמית של 1920, יחד עם גל נוסף של מהומות אנטישמיות בקמפוסים. כמות היהודים במוסדות אקדמיים בהונגריה בתקופה זו צנחו משמעותית: באוניברסיטת בודפשט, המספר ירד מ-4,288 ל-459 בין השנים 1917 עד 1921. מספר ארגונים יהודים באירופה התנגדו לחוק המכסות ההונגרי, עם הטענה שחוק זה ייצור תקדים שמדינות אחרות ילכו בעקבותיו.[6]

המהומות האנטישמיות נמשכו באוניברסיטאות הונגריות אל תוך שנות ה-30. סטודנטים יהודים נודו ולעיתים הותקפו פיזית. בשנת 1933, ארגוני סטודנטים נוצריים העלו עצומה שקראה לאכיפה ממשלתית הדוקה של המכסות. ההפרעות גרמו שנית לסגירה זמנית של האוניברסיטאות.[7]

חקיקה אנטישמית נוספת עברה בפרלמנט ההונגרי בשנת 1939, בערב מלחמת העולם השנייה. בין השאר, החקיקה הוסיפה להגביל את ההרשמה של יהודים לאוניברסיטאות.[8]

במאה ה-21עריכה

משנת 2000 ואילך, ניתן למצוא ראיות שונות לאירועים אנטישמים בקמפוסים האוניברסיטאות בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה, אם כי קיים חוסר הסכמה באשר לנסיבות של האירועים שדווחו. יש הטוענים כי אקטיביזם פרו-פלסטיני בקמפוס, המעביר ביקורת על ישראל, יוצר אטמוספירה של הפחדה אנטי-יהודית שמתפרץ לעיתים בנאומי דיבה ואף אלימות.[9][10][11] אחרים מטילים ספק בהיקפם של האירועים האנטישמיים, גם אם לא חולקים על עצם קיומם. לדידם, המבקרים הפרו-ישראליים לא מצליחים להפריד בין אירועים פוליטיים כנגד ישראל (הביקורת על מדיניות ישראל) לבין שנאה אתנית או דתית (האנטישמיות). כאשר לא ניתן להפריד אנטישמיות מאנטי-ישראליות, לא ניתן להביא לשיח פורה ולגיטימי.[12][13]

אוסטרליהעריכה

באוסטרליה, דניאל ויינר, חבר באיחוד האוסטרלי לסטודנטים יהודיים, אומר ש"ההשמצה שאנו חווים כסטודנטים בקמפוס… מגיע כמעט כולו מהשמאל." גרהם ליאונרד, נשיא הוועד המנהל של יהדות אוסטרליה, אומר שיולי 2006 היה החודש עם הכי הרבה אירועים אנטישמיים מאז שנת שתועדו מאז 1945. הוא מוסיף שמרבית האירועים התרחשו בקמפוסים. בסידני, סטודנטים יהודיים החלו להסתיר את כיפותיהם עם כובעים מחשש לאנטגוניזם של הסטודנטים האחרים. דיאון קמיין, הנשיא הוויקטוריאני לשעבר של האיחוד לסטודנטים יהודיים, אמר לעיתון האייג' (The Age)[14]:

זה לא דבר שניתן להסביר במילים, סטודנטים רבים שמרגישים בנוח ללבוש חולצה או כיפה עם מילים בעברית מרגישים שמסמנים אותם כיהודיים – לא כתומכי ישראל, אבל יהודיים. כאשר הם עוברים לצד דוכנים סוציאליסטים, קוראים להם יהודיים מ****נים.

דיאון קמיין

צרפתעריכה

בצרפת, פטריק קלוגמן, נשיא איגוד הסטודנטים היהודים צרפתים, כתב בלה פיגארו[15]:

בחלק מהקמפוסים באוניברסיטאות האווירה נהייתה מאוד קשה ליהודים. היהודים נענשים כמו חיילים, בשם המטרה הפלסטינית. במהלך הפגנות שאמורות לגונן על המטרה הפלסטינית, ניתן לשמוע "מוות ליהודים". באפריל האחרון הושלך קוקטייל מולוטוב למשרד שלנו. כתנאי לגינוי, המרצים דרשו שאיגוד הסטודנטים היהודים צרפתים יכריזו על דעה עקרונית כנגד ישראל!

פטריק קלוגמן

בריטניהעריכה

בבריטניה, הדו"ח של הקבוצה הפרלמנטרית נגד אנטישמיות (אנ') דיווח כי:

כאשר נעשה שימוש בשיח שמאל או פרו-פלסטיני ככלי לשפה אנטי-יהודית… יותר קשה להגדיר ולזהות אנטישמיות

דו"ח החקירה הפרלמנטרית לאנטישמיות (בריטניה)[16]

החקירה שמעה שהחבר של המפלגה האיסמליסטית "חיזב אלתחריר" הוזמן לדבר באוניברסיטת קולג' לונדון. חיזב אלתחריר היה גם פעיל בקווין מרי, אוניבסיטת לונדון, אוניברסיטת קינגסטון ואוניברסיטת ברינמינגהם.[17]

הדו"ח מתאר כיצד "מתחים ואירועים בקמפוס לעיתים מגיעים לשיא בהצבעות של איחודי סטודנטים בנושאים הקשורים לציוניות וישראל." בדו"ח ישנן מספר דוגמאות לאירועים שהתרחשו ב-2002 באוניברסיטת מנצ'סטר בהם איחוד הסטודנטים הכריז על כך שאנטי-ציוניות היא לא אנטישמיות, ושיש להחרים מוצרים תוצרת ישראל. בזמן ההצבעה, חולק לסטודנטים שעמדו בתור עלון שציטט מסמך נאו-נאצי מזויף בשם "הנבואה של בנג'מין פרנקלין ביחס לגזע היהודי". העלון תיאר את היהודים כערפדים, ואמר שאם הם לא יגורשו מארצות הברית, הם "ישעבדו את המדינה וישמידו את כלכלתה".[18]

לפי המועצה הייצוגית ליהודים של מנצ'סטר הגדולה, האחראי לעלון זה הוא "האיחוד הכללי לסטודנטים הפלסטינים".[17] כאשר ההצבעה החליטה כנגד החרמת מוצרים ישראליים, לבנה נזרקה לעבר חלון מגוריו של סטודנט יהודי. במקביל פוסטר עם המילים: "לשחוט את היהודים" הודבק לדלתו הקדמית, בעוד שסכין הוצמד לדלתו האחרת.[18]

שתי דוגמאות נוספות לשילוב הייחודי בין אנטישמיות, שנאה וביקורת פוליטית מתבטא באירוע שהתרחש ב-2017, באוניברסיטת סואס בלונדון, בו לסטודנט יהודי נאמר כי:

היהודים היו צריכים לבחור באוגנדה

כמו כן, באוניברסיטת גולדסמית'ס בלונדון, המרצה היהודי לסוציולוגיה, הירש, נכתב על לוח הכיתה שלו[19]:

לא עוד דוד הירש, לא עוד ציונות – יהודי ממורמר.

ארצות הבריתעריכה

סקר שפורסם בפברואר 2015 על ידי טריניטי קולג', ומרכז לואיס ד. ברנדייס לזכויות האדם על פי חוק, מצא כי 54% מהמשתתפים היו נתונים לאנטישמיות בקמפוס או היו עדים לכך. הסקר כלל כ-10%–12% מכל הסטודנטים בקמפוס, ולכן אינו מתיימר לייצג את התמונה במלואה. הסקר כלל 1,157 סטודנטים יהודים ב-55 קמפוסים ברחבי הארץ. המקור המשמעותי ביותר לאנטישמיות, לפי הסקר היה "מתלמיד יחיד" (29%). מקורות אחרים היו: במועדונים/החברה ככלל, בהרצאה/בכיתה, באיגוד הסטודנטים ועוד.[20][21] ב-2016, מחקר שהוצג על ידי משרד התפוצות חשף ששלושה מכל ארבעה סטודנטים יהודים בארצות הברית חוו אנטישמיות באוניברסיטה, ונרשם זינוק במספר תוכניות הלימודים המוגדרות אנטי ישראליות.[22]

התגובה הישראלית לאנטישמיות באוניברסיטאותעריכה

בעקבות האנטישמיות באוניברסיטאות בחו"ל, מספר ארגוני הסברה ישראלים החלו להיאבק בתופעה. מטרתם היא לייצג את התרבות הישראלית והחברתית, עם דגש על היחס לפלסטינים, ולהתמודד עם ההאשמות השונות המוטחות כנגד יהודים וישראליים. התקווה היא שבכך ינופצו מיתוס ושמועות על אודות המצב המדיני, וכן הסטודנטים יזכו לשמוע את הצד הישראלי בסכסוך הישראלי-פלסטיני. שכן לעיתים, הפעילות הפרו-פלסטינית באוניברסיטאות מציגה תמונה שונה מאוד מזו שקיימת בתוך החברה הישראלית, וכן המטרה היא לגשר על פער זה בעזרת הסברה ודיאלוג. ההנחה היא שככל שאי-הבנה על אודות המצב הישראלי תפחת, כך האנטישמיות שמולוות לדיון הפוליטי תפחת גם כן.

משלחת "פנים ישראליות" (Faces of Israel) הייתה משלחת של צעירים ממגוון קהילות בחברה הישראלית – ערבים, יהודים, חברים בקהילה הגאה ועוד – שיצאו למסע הסברה באוניברסיטאות מובילות בארצות הברית ובקנדה. במסגרת מסע ההסברה, המשלחת פעלה נגד ארגונים אנטי-ישראליים בקמפוסים. בסך הכל, המשלחת הספיקה להגיע לכ-81 אוניברסיטאות ולבוא במגע עם 5111 אנשים בפחות משבוע.

מכון ירושלים לצדק גם הוא פועל לשם אותה מטרה. מקים הארגון, עורך הדין כלב מאיירס, מספר כיצד מדי שנה הוא בעצמו ניגש לאוניברסיטאות בחו"ל שמנהלות את "שבוע האפרטהייד הישראלי" (Israeli apartheid week), ומקימים כנס מקביל שמאפשר שיח והסברה על זכויות הפלסטיניים שמופרות במדינות ערב. המטרה היא להסביר ש-"יש אפרטהייד במזרח התיכון, אבל האפרטהייד לא נמצא במדינת ישראל."[23]

גם הסוכנות היהודית לוקחת חלק פעיל במאבק על התודעה הפוליטית באוניברסיטאות. ב-2011, בעקבות העצרת הכללית של האו"ם למדינה פלסטינית, נשלחו נציגים של הסוכנות לפתוח "אוהלי הידברות" בכ-20 קמפוסים של אוניברסיטאות מובילות בצפון אמריקה. מטרתם היא לקיים שיח אמיתי וכן על המציאות המורכבת במזרח התיכון.[24] בין השאר, הסוכנות היהודית מפעילה את תוכנית "עמיתי ישראל – שליחות קמפוסים", במסגרתה נשלחים נציגים, על בסיס קבוע, לקמפוסים ברחבי העולם כדי לחזק את הקשר של ישראל לתפוצות ושל הסטודנטים לישראל.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Tulchinsky, Canada's Jews, pp. 132–133, 319–321
  2. ^ Tulchinsky, Canada's Jews, p. 133
  3. ^ Tulchinsky, Canada's Jews, pp. 319–320
  4. ^ Tulchinsky, Canada's Jews, pp. 132–133
  5. ^ Tulchinsky, Canada's Jews, pp. 320–321
  6. ^ Herczl, Holocaust of Hungarian Jewry, pp. 43–47
  7. ^ Herczl, Holocaust of Hungarian Jewry, pp. 57-58
  8. ^ Herczl, Holocaust of Hungarian Jewry, p. 118
  9. ^ University students quit after ‘toxic’ antisemitism in Edinburgh, The Jewish Chronicle
  10. ^ Zoloth, Laurie. "Fear and Loathing at San Francisco State". in Rosenbaum, Ron (Ed.). Those Who Forget the Past: The Question of Anti-Semitism. עמ' 258–260. 
  11. ^ Kenneth L. Marcus, Anti-Zionism as Racism: Campus Anti-Semitism and the Civil Rights Act of 1964
  12. ^ Butler, Judith (21 באוגוסט 2003). "No, it's not anti-semitic". The London Review of Books 25 (16). 
  13. ^ John J. Mearsheimer, Stephen Walt, Policing Academia, עמ' 24
  14. ^ Barney Zwartz, Adam Morton, An unholy alliance, The Age
  15. ^ Manfred Gensterfeld, The Academic Boycott Against Israel, Jewish Political Studies Review
  16. ^ Report of the All-Party Parliamentary Inquiry into Anti-Semitism, 2006, עמ' 38
  17. ^ 17.0 17.1 Report of the All-Party Parliamentary Inquiry into Anti-Semitism, 2006, עמ' 39
  18. ^ 18.0 18.1 Report of the All-Party Parliamentary Inquiry into Anti-Semitism, 2006, עמ' 40
  19. ^ "University condemnation after lecturer branded ‘a bitter Jew’ on message board". Jewish News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2017. 
  20. ^ Barry A. Kosmin, Ariela Keysar, National Demographic Survey of American Jewish College Students 2014 ANTI-SEMITISM REPORT, The Louis D. Brandeis Center for Human Rights Under Law
  21. ^ Leonard Saxe, Theodore Sasson, Graham Wright, Shahar Hecht, Antisemitism and the College Campus: Perceptions and Realities, Maurice and Marilyn Cohen Center for Modern Jewish Studies
  22. ^ ד"ר שרונה אהרוני גולדנברג: הארגון IFOR נגד החרם האקדמי, דקה 9:50, סרטון מתוך יוטיוב
  23. ^ כנסת פתוחה, כנסת פתוחה
  24. ^ שליחי הסוכנות היהודית יפעילו "אוהלי הידברות" ב-20 אוניברסיטאות מובילות בארה"ב, הסוכנות היהודית