אסמאעיל, מלך מרוקו
מולאי אִסמאעיל בן שריף (ערבית: مولاي إسماعيل بن الشريف; תעתיק מדויק: מולאי אסמאעיל בן אלשריף; סביבות 1646 – 22 במרץ 1727) היה מלך מרוקו בשנים 1672-1727, היה המלך השני בשושלת העלאווית שמלכה במרוקו מאמצע המאה ה-17. נחשב אחד החשובים במלכי מרוקו.
 | |||||
| לידה |
1645 תאפילאלת, מרוקו  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1727 (בגיל 82 בערך) מקנס, מרוקו | ||||
| מקום קבורה |
Mausoleum of Moulay Ismail | ||||
| עיסוק | מונרך | ||||
| בן או בת זוג |
Khnata bent Bakkar Aouda Doukalia Lalla Umm al-Iz at-Taba Halima Al Sufyaniyah Nassira el-Salwi bint Mohammed el-Heyba Lalla Aisha Mubarka | ||||
| |||||
  | |||||
שלטונו
עריכהאסמאעיל נולד סביבות 1646 לשריף אבן עלי מהשושלת העלאווית. ב-1672, בהיותו בן 26, הוכתר מולאי אסמאעיל למלך, לאחר שירש את כסאו של אחיו ראשיד. הוא הכיר היטב את העיר מקנס, שבה היה מושל בהמתינו לכס המלוכה, והחליט להפוך אותה לעיר הבירה. הוא נזקק לעשרים שנים נוספות בשלטון, כדי ליצב את ממלכתו ולאחד את השבטים מהם הייתה בנויה הממלכה. רק אז התפנה להגן על מרוקו מפני האויבים מבחוץ. ספרד, ששלטה בצפון מרוקו, פורטוגל ששלטה בעיר מוגדור (כיום אסואירה), אנגליה שהפציצה את טנג'יר בתותחים וצרפת שחייליה התיישבו לחוף הים התיכון.
צבא בסגנון הצבא העות'מאני
עריכהמולאי אסמאעיל הקים צבא מקצועי וחזק שמנה 150,000 לוחמים, לרשותם עמדו 12,000 סוסים. צבא זה הורכב משבטים בהם התקיימה נאמנות חזקה לראש השבט ונאמנות למלך, אך תמיד היה חשש ממרידה במלכות. כדי להבטיח את שלטונו, הקים, בנוסף לכך, גם צבא שהושפע מתפיסת צבא האימפריה העות'מאנית וכלל יחידות יניצ'רים שהיוו את יחידות העילית של הצבא. הגדודים הללו היו מורכבים מילדים בעלי עור כהה, בני 10-18 שנים, שנלקחו מהוריהם באזור טימבוקטו שבמאלי, או ילדים של שבויי מלחמה או עבדים מאזור הסהרה. ילדים אלו אוסלמו, עברו אימונים מפרכים על מנת לחשל את גופם וגויסו לצבא בגיל 20. הם חיו בנפרד מהאוכלוסייה ובתמורה לנאמנותם בלב ובנפש למלך קבלו טובות הנאה רבות. כאשר השתחררו מהצבא, זכו לפנסיה והשתלבו היטב באוכלוסייה המקומית. לצבא זה היו הצלחות רבות בשמירה על גבולות הממלכה.
קשריו עם לואי ה-14 מלך צרפת
עריכהלמולאי אסמעיל היו קשרים מצוינים עם מלך צרפת לואי ה-14 האויב הגדול של ספרד. שתי המדינות חתמו ב-29 בינואר 1682 על קשרים דיפלומטיים בארמון de Saint-Germain-en-Laye. הוא ביקש להתחתן עם נסיכה צרפתית אך המלך הצרפתי סירב. המלך הצרפתי שלח קצינים למרוקו לאמן את הצבא וכן להדריך את הבנאים בבניה ציבורית, בעזרתו של מלך צרפת מולאי אסמאעיל בנה בירה לתפארת לרשותו עמדו 25,000 עבדים שבנו את העיר כולל הארמון וההרמון שמנה 500 נשים. מולאי אסמאעיל נחשב כאיש בעל מספר הילדים הרב ביותר בהיסטוריה: 888 ילדים,[1][2] וב-2015 זכה מחקר העוסק בכיצד גידל מספר כזה של ילדים בפרס איג נובל למתמטיקה.
אחרי מותו, המשיך בנו, שעלה לשלטון אחריו, את הבניה המואצת בעיר. ב-1755 חרב הארמון המפואר במקנס ברעידת אדמה. ב-1757 נכדו של מולאי אסמאעיל, מוחמד השלישי, העביר את עיר הבירה למרקש.
