סהרה

מדבר באפריקה

סהרהערבית: الصحراء الكبرى- אַ-צַּחְרָאּ אלְ-כּוּבְּרָא, תעתיק מדויק: אלצחראא אלכברא, תרגום: המדבר הגדול ביותר) הוא המדבר החם הגדול ביותר בעולם. הסהרה משתרע על שטח של 9,200,000 קמ"ר, לכל רוחבה של צפון אפריקה, מהים התיכון והרי האטלס בצפון, עד קו רוחב ° 16 בדרום. בתחומו מצויות, בצורה מלאה או חלקית, 11 מדינות.

סהרה
الصحراء الكبرى
Sahara satellite hires.jpg
צילום לוויין של מדבר סהרה
אורך 4,800 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 9,200,000 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אחת עשרה מדינות לכל רוחבה של צפון אפריקה
קואורדינטות 23°04′47″N 12°36′44″E / 23.079722222222°N 12.612222222222°E / 23.079722222222; 12.612222222222
Saharan topographic elements map.png
גבולות מדבר סהרה ודיונות עיקריות בו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
נוף של דיונות הסהרה
הדיונות של מדבר סהרה
הדיונות של מדבר סהרה לפני הנץ החמה
נווה מדבר במאלי
תצורות סלע באלג'יריה
רוכב עם גמלו בסופת חול. מרוקו

גאוגרפיהעריכה

כל מדינות צפון אפריקה מחזיקות בחלק משטחו של הסהרה: אלג'יריה, צ'אד, מצרים, לוב, מאלי, מאוריטניה, מרוקו (כולל סהרה המערבית), ניז'ר, סודאן ותוניסיה.

המדבר ברובו הוא רמות מישוריות המכוסות בחמרה, בחצץ או בחול, ובמרכזו מתרוממים רכסי הרים גבוהים וגדולים שהם גושי לבה קדומים. מגושי הרים אלה יוצאים עמקי נחלים שנוצרו בשל הגשמים שבעבר פקדו את המדבר. גם בימינו יש לפעמים שיטפונות, אשר מימיהם אובדים במדבר וחלקם נשפכים למלחות. בתוניסיה ובאלג'יריה נוצרו כך ימות מלוחות.

החולות מהווים מחסום לתעבורה יבשתית: שיירות רבות נקברו בסופות החול השכיחות בסהרה. הגשמים המעטים שיורדים בסהרה מחלחלים בחול ומתנקזים למי התהום.

אקליםעריכה

בסהרה שורר אקלים מדברי. לחץ אוויר גבוה מונע זרימת רוח עם גשם, ובחורף מונעים הרי האטלס כניסת רוח וגשמים.

בשוליים הצפוניים יורדים כ-100 מ"מ גשמים, ובדרומיים - עד 250 מ"מ, אך החום גורם להתאיידות מהירה. במישורים שורר יובש כמעט מוחלט, החום גבוה ומגיע עד 45 מעלות צלזיוס בקיץ, ובלילה קריר ובמקומות גבוהים אף שוררת קרה.

על פי ציורי קיר שנמצאו, מסיקים כי בעבר היה המדבר לח יותר וחיו בו חיות שזקוקות לעשב ומים על מנת להתקיים.

החי והצומחעריכה

בסהרה צמחייה מעטה, רק לאורך אפיקי נחלים ובנאות מדבר. הצומח הסתגל לתנאי היובש, ההתאיידות המהירה והמליחות, לדוגמה השיטה והאשל.

בעלי חיים מלקטים את מזונם על פני מרחבים גדולים אך בשוליים בעלי חיים ניזונים רק מהלחות במזונם, עימם נמנים הדישון, הראם, כבשים, קיפודים. עם המכרסמים נמנים הירבוע והדורבן. בין העופות: יען, כרוון, שרקרק, עורב ועופות דורסים למיניהם. חרקים: ארבה, טרמיטים וצרעות, וכן נחשים. בשוליים הדרומיים של המדבר מצויים פילים מדבריים.

אוכלוסייהעריכה

כיום מונה אוכלוסיית הסהרה כ-2.5 מיליון אנשים, רובם ברברים כולל בני הטוארג, וערבים, השאר בני שבטים קטנים יותר כדוגמת בני הבג'ה (Beja people). חלקם נוודים וחלקם תושבי קבע בנאות מדבר. התלות במים קובעת מסלולים ומרכזי אוכלוסייה וגורמת למלחמות.

השפה הנפוצה היא ערבית ובנוסף נעשה שימוש בשפות השבטים השונים. רוב השבטים האלו דוברים שפות אפרו-אסיאתיות, דהיינו, שפות מהמשפחות הכי קרובות למשפחת השפות השמיות.

תוחלת החיים באזור הסהרה נחשבת, לרוב, לאחת הנמוכות בעולם. רבות מהמדינות החולקות אותו מצויות בעשירון התחתון של תוחלת החיים בין מדינות העולם. תוחלת חיים זו היא בת 38 עד 55 שנים, נכון לשנת 2011.

כלכלהעריכה

רוב המדינות החולקות את הסהרה הן מן המדינות העניות בעולם. אוכלוסייתן מתפרנסת ממרעה, מעט חקלאות בנאות המדבר ותעשייה קלה.

חשיבותו הכלכלית של הסהרה עלתה לאחר שנתגלו בו אוצרות טבע כמו נפט, גז טבעי, ברזל, נחושת, אורניום, ועוד.

פרה-היסטוריהעריכה

במהלך כל ההיסטוריה הכתובה, הסהרה היה צחיח עד מאוד. אלא, שהוא הפך לכזה בין אלף לבין שלושת אלפי שנים לפני המצאת הכתב[1]. למעשה, עדויות מתחומי מדע שונים מגלות, שבמאות אלפי השנים האחרונות, הסהרה עבר סדרה של מחזורי שינוי אקלים קיצוניים בין מדבר לבין אזור אקלימי לח בהרבה[2]. סוף הליך המדבור הנוכחי היה בסביבות שנת 4200 לפני הספירה[3]. לפני הליך המדבור הייתה תקופה ארוכה של גשמי מונסון ולפניה היה שם אקלים לח ונוח וארץ של אגמים רבים. יש הנחות מדעיות לפיהן לפני כ-250 מיליון שנה ים תטיס כיסה את מדבר סהרה ורק לפני כ-7 מיליון שנה הפך אזור זה למדבר.[4] מחקר שפורסם בקיץ 2019 מעריך שלפני 50 עד 100 מיליון שנה כיסה את חלק מהסהרה ים ובו בעלי חיים גדולים במיוחד.[5][6]

חלק מהשינויים המחזוריים נובעים מהמחזוריות האיטית של שינוי זווית הנטייה של ציר סיבוב כדור הארץ ביחס למישור המילקה. הזווית הזו משתנה מעט, במחזוריות של 41,000 שנים בין 22 מעלות לבין 24.5[7]. כשהזווית מתמתנת, מתמתנים ההבדלים בין עונות השנה, בכל העולם וכשהיא מקצינה הם מקצינים. עוד סיבה לשינויי האקלים המחזוריים שבסהרה היא תקופות קרח ותקופות התחממות עולמית. מתברר, שתקופות התגבשות קרחונים גלובליות הן תקופות מדבור בסהרה ותקופות הפשרה הן תקופות נסיגת המדבר. תצפיות לוויינים הראו נסיגה של שולי המדבר בעשורים האחרונים[8].

תאוריית משאבת הסהרה (Sahara pump theory) היא תאוריה, שמסבירה את ההתפתחות של בעלי החיים והצמחייה, מדרום לסהרה, באגן הים התיכון ובמערב אסיה, בעזרת הידיעות על היותו של הסהרה, למחזורים, תחילה בית גידול נוח ואחר כך אזור תחת הליך מדבור, שדוחק ממנו את היצורים החיים החוצה ולהפך[9]. תאוריה זו מחזקת גם את ההשערה, שאבותיהם של דוברי אם כל השפות השמיות, דוברי הפרוטו-שמית היו דוברי שפות אפרו-אסיאתיות, מאזור הסהרה, ששטפו בגלי הגירה גדולים את אזור הסהר הפורה וחצי האי ערב[10].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Fezzan Project — Palaeoclimate and environment
  2. ^ Kevin White and David J. Mattingly (2006). "Ancient Lakes of the Sahara" 94 (1). American Scientist. pp. 58–65.
  3. ^ Sahara's Abrupt Desertification Started by Changes in Earth's Orbit, Accelerated by Atmospheric and Vegetation Feedbacks.
  4. ^ Sarah Zielinski, The Sahara Is Millions of Years Older Than Thought, Smithsonian (באנגלית)
  5. ^ בסוף הים יש מדבר: מחקר חושף את עולם החי של ים הסהרה, www.haaretz.co.il
  6. ^ Maureen A. O'Leary, Stratigraphy and paleobiology of the Upper Cretaceous-Lower Paleogene sediments from the Trans-Saharan Seaway in Mali, New York, NY : American Museum of Natural History, 2019
  7. ^ Orbit - Earth's Extraordinary Journey, BBC 2013
  8. ^ James Owen, Sahara Desert Greening Due to Climate Change?, National Geographic News, ‏31 ביולי 2009 (באנגלית)
  9. ^ van Zinderen-Bakker E. M. (1962-04-14). "A Late-Glacial and Post-Glacial Climatic Correlation between East Africa and Europe". Nature 194 (4824): 201–203.
  10. ^ Kitchen, A; Ehret, C; Assefa, S; Mulligan, CJ. (2009). "Bayesian phylogenetic analysis of Semitic languages identifies an Early Bronze Age origin of Semitic in the Near East". Proc Biol Sci. 276 (1668): 2703–10