אסף שלג
אסף שלג (נולד ב-1974) הוא מוזיקולוג ופסנתרן ישראלי, מרצה בכיר למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
 | |
| לידה |
1974 (בן 50 בערך) פתח תקווה |
|---|---|
| מוקד פעילות |
 ישראל |
| כלי נגינה |
פסנתר  |
| פרסים והוקרה |
פרס אנג'ל (2015) פרס שניצר (2016) |
| באתר האוניברסיטה העברית בירושלים | |
  | |
אסף שלג נולד בפתח תקווה להורים ילידי מרוקו. הוא למד בקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון, והשלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים 2009–2011 לימד במחלקה לשפות ותרבויות היהדות, האסלאם והמזרח הקרוב באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. בשנים 2011–2014 שימש כמרצה אורח בקתדרת שוסטרמן למוזיקולוגיה ולימודי יהדות במחלקה למדעי הדתות באוניברסיטת וירג'יניה. שלג מתמחה במוזיקה אמנותית של היהודים במאה העשרים. מאמריו התפרסמו בכמה מכתבי העת החשובים בתחומי המוזיקולוגיה ולימודי ישראל, בנושאים הנעים מהיסטוריוגרפיה של מוזיקה אמנותית יהודית מודרנית לתשתיות התאולוגיות של המוזיקה האמנותית הישראלית.
ספרו הראשון Jewish Contiguities and the Soundtrack of Israeli History ראה אור ב-2014 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. הספר דן בהתהוות בתי הגידול של מוזיקה אומנותית מודרנית יהודית באירופה ובהגירה של חלקים מאותם בתי הגידול לפלשתינה א״י בשנות השלושים. תגובות השרשרת התרבותיות שהגירה זו הניעה בתרבות העברית, עד שנות השבעים, ממופות בספר דרך התפכחותם של מלחינים מרומנטיקה לאומית על רקע תפוצתן של גישות כתיבה מודרניסטיות, ובמקביל להתפתחויות סמוכות בספרות העברית. בתוך כך, חותר שלג לקריאה מחדש, מקיפה וחתרנית, של ההיסטוריוגרפיה המוזיקלית היהודית, והציונית. הספר זיכה אותו בפרס אנגל למחקר מוזיקלי לשנת 2015[1] וכן בפרס ג'ורדן שניצר של האיגוד למדעי היהדות (Association for Jewish Studies, AJS) לשנת 2016[2].
ספרו השני של שלג Theological Stains: Art Music and the Zionist Project ראה אור ב-2020 גם כן בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, והוא המחקר המקיף הראשון על מוזיקה אמנותית בישראל מאמצע המאה העשרים ועד מפנה המאה העשרים ואחת. הספר עוסק בתשתיות התאולוגיות והטריטוריאליות של התרבות העברית תוך קריאה ביקורתית ביצירות ובאוספים הארכיוניים של מרדכי סתר, פאול בן-חיים, עדן פרטוש, יוסף טל, בן-ציון אורגד, מרק לברי, אנדרה היידו, אבל ארליך, צבי אבני, בטי אוליברו וראובן סרוסי. בתוך כך, נידון גם האופן שבו כתיבות מודרניסטיות כוננו הן את תפישתן של מסורות מוזיקליות יהודיות במוזיקה אמנותית הן את פנייתם של מלחינים לתרבויות יהודיות גלותיות אגב איון מושאים לאומיים וטריטוריאליים.
שלג כותב בקביעות בעיתון "הארץ" בנושאי מוזיקה.[3][4][5][6][7][8][9][10][11][12]
ספרו
עריכה- Jewish Contiguities and the Soundtrack of Israeli History. New York: Oxford University Press, 2014. ISBN 9780199354948
- Theological Stains: Art Music and the Zionist Project. New York: Oxford University Press, 2020. ISBN 9780197504642.
קישורים חיצוניים
עריכה- אסף שלג, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הזוכים בפרס אנגל, באתר של עיריית תל אביב-יפו
- ^ Jordan Schnitzer Book Awards, Association for Jewish Studies
- ^ אסף שלג, לא הרמונית, לא מלודית - תימנית, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2011
- ^ אסף שלג, גלויה מארץ-ישראל לוויימאר שאבדה, באתר הארץ, 7 ביוני 2012
- ^ אסף שלג, מי צריך היום את קול המוסיקה, באתר הארץ, 23 ביוני 2012
- ^ אסף שלג, המאה ה-19 הבלתי נגמרת של הפילהרמונית, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2012
- ^ "The Israel Philharmonic's Never-ending 19th Century". 9 בדצמבר 2012. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
אסף שלג, ריצ'רד פרבר - מלחין לא לאומי, באתר הארץ, 19 במאי 2014
- ^ אסף שלג, מיהו היוצר האוונגרדי שהלחין את "משחק של זמן", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2014
- ^ אסף שלג, הפוליטיקה של האקזוטיקה במוסיקה הישראלית, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2014
- ^ אסף שלג, חייבים לדבר על אטונאליוּת. כי אין דבר כזה, באתר הארץ, 8 באפריל 2020
- ^ אסף שלג, רבי נחמן רוקד הורה, באתר הארץ, 15 ביוני 2021
