אספנות ספרים
אספנות ספרים היא תחום אספנות נפוץ אם כתחביב קריאה ואם כספריית מחקר עצמאית. תחת ההגדרה "אספנות ספרים" כוללים את כל פריטי הדפוס (אפמרה, מפות, חוברות וכדומה).
אספני ספרים ממקדים בדרך כלל את אוסף הספרים שלהם לפי תחומי עניין (תקופות, ז'אנרים, סופרים, ישנם אספנים הנוהגים לאסוף מהדורות ראשונות בלבד וכדומה).
ספרים עתיקים
עריכהעל פי חוק העתיקות "עתיקה" היא כל יצירה אנושית שנוצרה לפני שנת 1700. משכך, ולפי לשון החוק, ספר משנת 1701 לא יוגדר כעתיקה (ולכן לא יהיה חייב ברישום ודיווח לרשות העתיקות) ולעומתו ספר משנת 1699 הוא עתיקה. עם זאת המונח המקובל לתיאור "ספר עתיק" מתייחס על פי רוב לספרים שפורסמו או הודפסו כבר במאה ה-19 ואחורה. על פי רוב לא ניתן יהיה למצוא באוספים פרטיים פריטים שהודפסו לפני מהפכת הדפוס במאה ה-15 כאשר אלו נכתבו או הועתקו בכתב יד ונחשבים לנדירים ביותר וכמעט שלא ניתן למצוא פריטים מסוג זה בידיים פרטיות.
ספרים שהודפסו ב-50 השנים הראשונות של הדפוס (המאה ה-15) נקראים אינקונבולה ולהם ערך עצמאי רב רק בשל כך. על פי רוב, קשה למצוא באוספים פרטיים כרכים מלאים של אינקונבולה אבל לעיתים רחוקות ניתן למצוא דפים או איורים מתקופה זו.
מחירם של ספרים עתיקים יכול לנוע מעשרות ומאות דולרים לספרים בלתי ידועים ועד מיליוני דולרים לפריטים מבוקשים. מחירם של אינקונבולה מתחיל, על פי רוב, במאות דולרים לעמוד בודד ועד אלפי דולר לעמוד בעל תוכן או איור חשובים או מבוקשים.
היקפו של אוסף פרטי
עריכהאוספים פרטיים יכולים להשתנות בהיקפם המספרי והאיכותי באופן משמעותי.
ההערכה היא כי בבית ממוצע בישראל ניתן למצוא עד 100 ספרים ואצל אנשים חובבי קריאה כ-200–300 ספרים (כולל ספרי קריאה, עיון, דת, לימוד, טיולים, בישול וכדומה).
אספן ספרים יחזיק בדרך כלל בין 500–1000 ספרים ומעבר לזה יהיה מדובר באוסף נרחב ומשמעותי.
בין אספני הספרים המפורסמים בישראל ניתן למנות את דוד בן-גוריון, חיים נחמן ביאליק, יצחק בן-צבי, רחבעם זאבי (גנדי), יגאל אלון, משה שרת, הרב עובדיה יוסף ועוד.
היחס שבין אוספים פרטיים ולאומיים
עריכהאוספים פרטיים מייצגים את טעמו האישי של האספן ובדרך כלל לא נשארים בידי משפחת האספן ליותר מדור או שניים. משכך פעמים רבות אספני ספרים מורישים את אוספיהם, בחייהם או לאחר מותם, למוסדות או ספריות ומהווים שם את הבסיס לאוסף המחקרי.
כך נהג לדוגמה ערן לאור כאשר תרם, עוד בחייו, את אוסף הספרים והמפות שלו לספרייה הלאומית ואוספו מהווה את הבסיס לאוסף המפות של הספרייה הלאומית וקרוי על שמו[1].
בשנים האחרונות החלה קריאה ויוזמה ל"פתיחתם" של אוספים פרטיים לעיון הציבור הרחב. לאור התפתחות אפשרויות הדיגיטציה השונות נשמעת קריאה לאספנים פרטיים לפרסם, או לאפשר פרסום, של תכנים מאוספיהם הפרטיים ברשת האינטרנט. באמצעות פרסום האוספים הפרטיים מתאפשרת גישה זמינה לידע לציבור הרחב שאינו נגיש כיום, שאינו מצוי בסיפריות ציבוריות ומוסדיות או שטרם עבר דיגיטציה והמרה לטקסט. אחד המיזמים הראשונים בתחום זה בישראל הוא 'אתר ארץ ישראל(הקישור אינו פעיל)'.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- קרלוס מריה דומינגס, בית הנייר, תרגום ענת ערב, הוצאת כרמל, ירושלים, 2007 (רומן)
- אן פדמן, אקס ליבריס: וידויים של קוראת מצויה, מאנגלית יואב הלוי ורוני אמיר, אחוזת בית, תל אביב, 2006
קישורים חיצוניים
עריכה- צייד הספרים (המשך), באתר הארץ, 14 ביולי 2004
- כרמית ספיר ויץ, מחפשים עותקים נדירים, רבים אחד עם השני ומוציאים הון: אספני הספרים נחשפים, באתר מעריב אונליין, 6 ביוני 2018
- מאיה נחום שחל, יד שנייה מבן גוריון: העו"ד שמעלה לרשת מסמכים מקוריים, באתר כלכליסט, 14 בינואר 2019
- אספנות ספרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אסוף ספרים, דף שער בספרייה הלאומית
